רש"י על גיטין פ״ח

1 כשיש ריוח מלמעלה - דודאי לא נכתב בו יותר:

2 ודלמא אימלוכי אימליך - מתחילה שלא לגרשה והדר אימליך לאחר זמן לחזור ולגומרו ונמצא הראשון בטל א"נ ה"ל נכתב ביום ונחתם לאחר זמן דהואיל ויש ריוח מלמטה נראין כן הדברים:

3 הרי את מלמטה ומותרת מלמעלה - דבתוך כדי גמר דבור ליכא למימר דמימליך אלא גומר עד לכל אדם ונמלך:

4 ודלמא הכי איתרמי - שבתוך כדי גמר דבור חזר בו:

5 רב אשי אמר - כולהו קשייתא בהכי מיתרצן כגון דידיעה ביה מתחתא דמגילתא שניכר ביה מתיחת הקלף סביב סביב כל הגט שלא היה בו קלף אלא זה לא למעלה ולא למטה שניכר סביבות הקלף שחור ועב שלא נגע שם תער הגלבים שדרך עושי קלפים שקושרים אבנים סביב למתוח הקלף ומתחילין לתקנו בסמוך וכשאין ריוח מלמטה עסקינן דליכא למיפרך אימלוכי אימליך:

6 בשגגו - של חתימה כלפי כתב הגט דהאי ודאי על גט זה חתם ומתני' בשרגלי החתימה כלפי כתב הגט דאיכא למימר שמא למעלה מאותה חתימה היה כתוב שטר ועליו חתמו העדים:

7 ליחזי הי מינייהו - גגו כלפי כתב וליתכשר דודאי עליו חתמו דקס"ד שהעדים חותמין ברוחב הקלף כסדר כתב הגיטין:

8 דרמו להו כי עיברא - העדי' מוטלין בין שני הגיטין כבריח ראשי שיטות של חתימה מחברין הגיטין כבריח הדלת שנמשכת באויר הפתח כך הן נמשכין בין אויר שני הגיטין:

9 אלא רב - כי חתים מן הצד לא בגיטין ולא בשטרות אלא בדיסקי כשהיה מזמין אנשים לדין לפניו והסופר כותב להם איגרת הזמנה בשמו והוא חותם פעמים מן הצד ואין הקפדה בכך:

10 חתם סופר - עם עד אחד:

11 שנינו - במשנתנו דכשר דהוה להו ב' עדים ואשמועי' מתני' דלא חיישינן למימר הבעל לא צוה שיחתום הסופר אלא אמר לשנים אמרו לסופר פלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו וחשו הנך שלוחין לכיסופא דספרא ואחתמוהו להא לא חיישינן כדאוקמינן בפרק מי שאחזו לעיל גיטין עב.:

12 הא מני ר' יוסי היא - דאמר מילי לא מימסרן לשליח:

13 דהוו ידעי לטופסא - דשטרא שהיו מכירין כתיבת הסופר וחתימת עד אחד ולא היו מכירין חתימת השני:

14 עד י' דורות - הויא חניכה שאם כתבה בגט לא מפסלא למיהוי כשינה שמו ושמה:

15 בנים - היינו דור ב':

16 ובני בנים - היינו דור ג' ומכאן ואילך קרי ליה ונושנתם:

17 ז' בתי דינין - ז' משפחות של מלכים ממלכי ישראל והנך דמלכי יהודה לא חשיב שהיו בימיהם של אלו והוי כב"ד אחד המלך ובנו ובן בנו וכל מלכים שקמו מזרעו אחריו קרי חד בית דין שלום בן יבש וזכריה לא קחשיב לפי שלא מלכו שנה שלמה וכן זמרי אבל עמרי אביו של אחאב על שם בית דינו של אחאב נקרא ומפני שאחאב הרשיע לעשות יותר נקרא הקלקול על שמו בימי הושע בן אלה גלו עשרת השבטים ומההיא שעתא קרי לה חורבן דהיינו אומללה יולדת השבעה שילדה שבע משפחות לע"ז:

18 עליו עלה - מפני שלא הרשיע כשאר המלכים בא הפורעניות בימיו בתמיה:

19 פרדסיאות - שומרים:

20 אותן שנים שלא עלו - הואיל שאין מוחה בידם והן לא עלו יגלו וילכו בשבי:

21 וישקוד - וימהר כמו כי שוקד אני על דברי מתרגמינן מוחי אנא ירמיהו א:

22 גלות צדקיהו - חרבות ירושלים שגלו כולם:

23 גלות יכניה - הוא יהויכין קדמה לגלות צדקיהו אחת עשרה שנה וזו היא צדקה שמיהר והחריב ביתו כדי להגלות דורו של צדקיה לבבל בעוד שחכמי גלות יכניה קיימין שילמדו תורה לאלו הגולים אחריהם לפי שרוב חכמי התורה גלו עם יכניה דכתיב בהו החרש והמסגר אלף:

24 כיון שסוגרין - הלכה שהם סגורים בה שאינם יודעים להשיב לשואליהם שוב אין לה פותחין אחרים:

25 עולא אמר - היינו צדקה שמיהר להביא הרעה לסוף ח' מאות וחמשים דהיינו ב' שנים קודם ונושנתם דהיא בגימטריא ח' מאות וחמשים ושתים ואם שהו עד ונושנתם היה מתקיים בהן כי אבד תאבדון:

26 ש"מ מהרה דמרי עלמא - כמנין ונושנתם דהא כתיב כי אבד תאבדון מהר:

27 מתני' מעושה - בחזקה:

28 גמ' כדין - כגון הנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו:

29 פסול - להתירה לינשא:

30 ופוסל - מן הכהונה משום ריח הגט:

31 מה נפשך - דאמרת בעובדי כוכבים בדין פסול ופוסל:

32 אי עובדי כוכבים בני עשויי - דדין תורה נינהו לכוף את ישראל בדין:

33 תולה עצמה בעובד כוכבים - שוכרת עובד כוכבים אנס לכוף בעלה לגרשה ובאה עליו בעקיפין:

34 מיפסל נמי ליפסל - כשלא כדין דישראל הואיל ומדאורייתא בני עשויי נינהו כישראל והא גבי ישראל אמרת שלא כדין פסול ופוסל:

35 בדותא היא - דודאי לאו בני עשויי נינהו:

36 כדין - דעובדי כוכבים עובדי כוכבים שעישוהו להוציא ובדין תורה אע"ג דלאו גיטא הוא גזור ביה רבנן לפסול בכהונה משום דמיחלף בכדין דישראל ואתי למימר ישראל נמי שעישוהו כדין לא פסיל וההוא גיטא מעליא הוא:

37 שלא כדין - דעובדי כוכבים בכדין דישראל לא מיחלף ואי אמרת מיחלף בשלא כדין דישראל ואתי למימר שלא כדין דישראל נמי לא פסיל ואמרן לעיל דפסיל היא גופה גזירה היא אטו כדין וגזירה לגזירה לא גזרינן:

38 וקא מעשה אגיטי - כופה איש להוציא את אשתו בדין:

39 הדיוטות אנן - שאין מומחין אלא סמוכין דמיקרו אלקים דיינין ואין סמיכה בח"ל כדאמרי' בפ"ק דסנהדר' דף יד.:

40 אוגריאות - אסיפות כמו אוגר בקיץ משלי י:

41 לפניהם - קאי אשבעים זקנים שעלו עמו להר קודם מתן תורה כדכתיב שמות כד ואל משה אמר עלה וגו' ואע"פ שנכתבה פרשה זו לאחר מ"ת קודם מתן תורה נאמרה ונבנה המזבח והעלו העולה והשלמים ובאותו דם נכנסו לברית:

42 שליחותייהו - דבני א"י:

43 קעבדינן - הם נתנו לנו רשות:

44 מידי דהוה - אדיני ממונות דהלואות דעבדינן שליחותייהו כדאמרי' בסנהד' דף ב::

45 אי הכי גזלות וחבלות נמי - לעביד שליחותייהו ואנן אמרינן בשמעתא קמייתא דסנהד' דבעינן ג' מומחין:

46 מילתא דשכיחא - הלואה וכן גט:

47 מתני' יצא שמה בעיר מקודשת - פנויה שיצא עליה קול פלונית מתקדשת היום לפלוני ויש דברים נראין כדמפרשי אמוראי בגמ':

48 הרי זו מקודשת - ולא תינשא לאחר בלא גט:

49 מגורשת הרי זו מגורשת - קא סלקא דעתין דהכי קאמר אשת כהן שיצא עליה קול פלונית נתגרשה היום הרי זו מגורשת ואסורה לישב עוד תחתיו דאילו מגורשת להקל ולינשא לשוק ליכא לפרושי דמשום יציאת קול נשרי אשת איש לעלמא והיינו דפרכינן לה בגמרא ואסרי' לה אגברא על בעלה כהן:

50 ובלבד שלא תהא שם אמתלא - שלא יהא עם הקול של קידושין או של גירושין משל וטעם שהוא שובר את כח הקול:

51 גירש פלוני את אשתו על תנאי - זהו שובר של גירושין שמא לא נתקיים התנאי:

52 זרק לה קידושיה כו' - זהו אמתלא של קידושין והוא הדין נמי איפכא:

53 גמ' ואסרינן לה אגברא - בתמיהה ואמגורשת קאי אשת כהן שיצא קול שגירשה בעלה קתני מתני' חיישינן לקלא ואסרי' עלי':

54 והאמר רב אשי כל קלא - שיצא על האשה משנישאת ולא יצא עליה קול קודם נישואין:

55 לא חיישינן ליה - כגון אם נשאת לכהן ויצא עליה קול שהיתה זונה או גרושה לא מפקינן לה מיניה אלא בעדות ברורה וזו נשואה ועומדת היא:

56 ה"ק כו' - האי קול דמגורשת ארישא קאי אשה פנויה שיצא עליה קול מקודשת חיישינן לה ואסורה לינשא אלא לאותו איש חזר ויצא עליה קול מגורשת שגירשה אותו פלוני שיצא לה קול קידושין ממנו: