רש"י על גיטין מ״ה

1 ורב ענן - דלא ידע בהי מנייהו אמר ברייתא דלעיל לא הוה שמיע ליה דלפשוט מינה:

2 ואי מדשמואל - וא"ת לפשוט מדשמואל דאמר אינה מכורה כל עיקר אלמא כיון דלאו מכר הוא מעות חוזרין:

3 ממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין דילמא אינה מכורה - לענין דפרישית לעיל ומעות מתנה:

4 רב אמר מעות - של קידושין חוזרין דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשם פקדון:

5 מאי חזית - במכירת העבד דקנסת ללוקח:

6 חורא - חור הכותל שהעכבר נכנס לתוכו וניצול מפני רודפיו:

7 חורא מנא ליה - הגניבה:

8 היכא דאיכא איסורא - והנה העבד ביד הלוקח:

9 אבתריה - להשיבו בחזקה: ה"ג מפקענא ליה מינך מדרבי אחי ברבי יאשיה:

10 לא ישבו בארצך - בשבעה אומות כתיב:

11 אל אדוניו - אל תוציאוהו מביניכם להשיבו לעבודת כוכבים שלו: הכי גרסינן וקשיא ליה לרבי יאשיה:

12 במוכר עבדו לחוצה לארץ - כאן הזהיר הכתוב לבית דין שאם מכרו לא יסגירנו ללוקח אלא יצא לחירות: הכי גרסינן קשיא ליה לרבי אחי ברבי יאשיה:

13 מעמך מיבעי ליה - אשר יתפרש מעמך מן ארץ ישראל להוציאו לחו"ל כמו אשר הציל אלהים מאבינו בראשית ל״א:ט״ז:

14 שברח מחו"ל לארץ - דהיינו אשר ינצל אליך לארץ:

15 ע"מ לשחררו - והזהיר הכתוב לבית דין שיכפוהו שלא להשתעבד בו:

16 הרי עצמך קנוי לך מעכשיו - לכשאקחך וכי זבין ליה הו"ל משוחרר למפרע ומהכא אמרי' ביבמות דף צג: דרבי כרבי מאיר סבירא ליה דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

17 לבי כותאי - חו"ל היא ורב חסדא נמי בבבל הוה: שלח להו כן תעשה לכל אבידת אחיך:

18 דמשמע להו קראי - פשטיה דקרא הכי משמע להו טפי והן אינן שומעין לדברי חכמים להכי לא שלח להו כרבי:

19 דנחמני את - כלומר מכירין אנו בך שחסיד אתה ולא תשקר:

20 מתני' מפני תקנת שבויין - בגמ' מפרש לה:

21 גמ' מפני דוחקא דציבורא הוא - אין לנו לדחוק הצבור ולהביאו לידי עניות בשביל אלו:

22 או דילמא - דלא ימסרו עובדי כוכבים נפשייהו וליגרבו ולייתו טפי מפני שמוכרין אותן ביוקר ונפקא מינה אם יש לו אב עשיר או קרוב שרוצה לפדותו בדמים הרבה ולא יפילהו על הצבור:

23 בתליסר אלפי דינרי - אלמא משום דוחקא דציבורא הוא:

24 דליכא אלא חד - שבוי ת"ק חייש לתיקון העולם כולו שמא יקצפו על השבויים העתידים לבא ויתנום בשלשלאות ובחריצים ורבי שמעון לא חייש אלא אם כן יש שבויין אחרים עמו שמא יקצפו השבאין לייסרן ביסורין:

25 בחשן קידרא בידייהו - מגיסות הקדרה בידיהן כשהיא רותחת והרואה סבור שאין האור שולטת בהן שצדקניות הן:

26 אחד מאלף מצאתי - שהוא צדיק:

27 אמר ליה - רב עיליש לההוא גברא:

28 מאי קאמרה - ההיא עורבא:

29 כיונה מתילא - כיונה נמשלה דכתיב יונתי תמתי שיר השירים ה:

30 סדרן להדדי - נועצות יחד בבית הכסא:

31 עדי גוברין - אלו השבאין בעלינו הן:

32 ונהרדעי גוברין - ישראלים אנשינו שבנהרדעא בעלינו היו כלומר כשם שהם היו בעלינו כך אלו בעלינו אין אנו צריכין עוד להם:

33 עדי - אלו כמו עדא אמרה זאת אומרת פסחים דף נג::

34 לרחקינהו מהכא - שירחיקונו מכאן:

35 איהו וההוא גברא - רב עיליש ואותו האיש המבין בלשון העופות:

36 עבר מברא - מעבר המים ולא יכלו להשיגו עוד:

37 מתני' מפני תיקון העולם - אי משום דוחקא דציבורא אי משום דלא ליגרבו ולייתו טפי:

38 גמ' קורין בו - ולא חיישינן שמא הוא כתבו לשם עבודת כוכבים ופלוגתא היא לקמיה:

39 דילמא - הך דדייקא מתני' הא בכדי דמיהן לוקחין ליגנז קאמר ואין מניחין אותו בידו שמא כשר הוא וגונזין אותו מספיקא:

40 מין - האדוק בעבודת כוכבים כגון כומר:

41 ישרף - דודאי לשם עבודת כוכבים כתבו:

42 כתבו עובד כוכבים יגנז - כדלקמן:

43 נמצא ביד מין יגנז - ספק כתבו ספק מצאו וכשר הוא:

44 נמצא ביד עובד כוכבים אמרי לה יגנז - מספיקא שמא הוא כתבו:

45 ואמרי לה קורין בו - דספק ספיקא הוא שמא ישראל כתבו ואם תמצא לומר הוא כתבו שמא למכור לישראל כתבו ולא לשם עבודת כוכבי':

46 דר"א - בשחיטת חולין בפ' שני דף לח::

47 מפשרוניא - שם מקום:

48 מסור - מלשין:

49 כותי - גירי אריות הן:

50 מומר ומסור - הרי פרקו מעליהן עול:

51 עבד ואשה אינן בקשירה - דמ"ע שהזמן גרמא היא דלילה ושבת לאו זמן תפילין הוא:

52 כתיבה לשמן לא בעי - בתמיה:

53 ציפן - לתפילין זהב:

54 שטלה - לשון טלאי כלומר עשה חיפוי כיס שלהן בעור בהמה טמאה:

55 פסולות - דכתיב שמות יג בפיך מן המותר בפיך:

56 בגר שחזר לסורו - רע וההוא דצידן גר הוה וחזר לסורו ויודע דבעי לשמן:

57 מחמת יראה - וירא לנפשו שלא יהרגוהו הכותים:

58 ת"ר מעלין בדמיהן - אע"פ ששנינו אין לוקחין אותן ביותר מדמיהן טעמא שלא יתנו לב ויטריחו לשלול ספרים אבל בדבר מועט להעלות בדמיהן טרפעיק לא מוכחא מילתא כולי האי:

59 איסתירא - סלע מדינה שמינית שבסלע צורי דהיינו חצי דינר והכי מפרש בכתובות פרק אע"פ כתובות דף סד.:

60 טייעתא - ישמעאלית:

61 חייתא - שק קטן:

62 ריש ריש - זוג זוג של ראש ושל זרוע:

63 אימליא זיהרא - נתמלאת ארס מרוב כעס:

64 מתני' משום ש"ר - שיצא עליה לעז זנות:

65 משום נדר - שנדרה ואמר אי אפשי באשה נדרנית:

66 לא יחזיר - ואפי' נמצאו דברים בדאים או הנדר התירו חכם וטעמא פליגי בה אמוראי איכא למ"ד משום קלקולא ואיכא למ"ד קנס הוא שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים:

67 שידעו בו רבים - שנדרתו ברבים:

68 לא יחזיר - דאין לו הפרה ורבי יהודה לא חייש לקלקולא אלא שלא יהו בנות ישראל פרוצות בנדרים הלכך אי נדרה נדר ברבים פריצות הוא בנדרים וקנסוה:

69 ושלא ידעו בו רבים - דיש לו הפרה לא קנסוה:

70 כל נדר שצריך חקירת חכם - לילך לפני חכם ולבקש פתח וחרטה ואין הבעל יכול להפר:

71 לא יחזיר - דר"מ סבר טעמא משום קלקולא הלכך נדר שאינו יכול להפר אבל חכם יכול להתיר יכול הוא לקלקל את הגט לאחר שתנשא לאחר ויאמר אילו הייתי יודע שחכם יכול להתיר לא הייתי מגרשה:

72 שאינו צריך חקירת חכם - אלא הוא יכול להפר לא הוצרכו חכמים לאסור עליו מלהחזירה לפי שאינו יכול לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע כו' שהרי נדר פתוח הוא והיה לו להפר ולא היפר:

73 לא אסרו זה - שצריך חקירת חכם להחזיר:

74 אלא מפני זה - שאינו צריך דבצריך לא היה לנו לחוש לקלקול לפי שאינו יכול לומר אילו הייתי יודע שחכם יכול להתירו לא הייתי מגרשיך דאנן סהדי דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין בפני חכם לילך לבית דינו ולישאל על נדרה אלא מפני נדר שאינו צריך חכם ובעל יכול להפר אסרו את כולן שלא יאמר אילו הייתי יודע שהייתי יכול להפר לא הייתי מגרשיך:

75 מעשה בצידן כו' - בגמ' מפרש מאי קאמר ומה אשמועינן:

76 מפני תיקון העולם - בגמ' מפרש:

77 גמ' והוא שאמר לה - בשעת גירושין: