רש"י על גיטין פ״ז

1 אפילו זמן אחד לכולן נמי הוי טופס - לכל אחד ואחד לפסול העליונים א"כ כי כתבו איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית הואיל והזכיר שם איש ואשה יחד לכל אחד ואחד הוי כל חד גט לעצמו ונמצא אחרון מפסיק בעדות ואין עדים מעידים אלא עליו:

2 לר' יוחנן דאמר כו' - הואיל וכל איש ואשה נכתבים לבד לבד אמאי כולן כשרים:

3 על שאילת שלום חתמו - ולא על הגט:

4 שאלו - בשלומו:

5 פסול - דהוי מלתא באפי נפשיה ומפסקת:

6 זמן לכל אחד ואחד - קא סלקא דעתין ביום שנכתב זה לא נכתב זה:

7 מאי איריא - דמפסלי עליונים משום דאין העדים נקראים עמם:

8 ותיפוק ליה - דהוו כולהו בר מבתרא נכתבו היום ונחתמו לאחר זמן שהרי לא חתמו העדים עד שנכתב האחרון נחתם בלילה לאו דוקא אלא משום לישנא דמתני' נקט ליה דתנן בפרק שני לעיל גיטין יז. נכתב ביום ונחתם בלילה פסול וכ"ש למחר או ליומא אוחרא:

9 בחד בשבא - גירש פלוני פלונית והדר כתב בחד בשבא גופיה גירש פלוני פלונית דהשתא לא מיפסלי קמאי אלא משום הפסקה:

10 דהדר כתב הכי כו' - דהוו להו כל חד באפי נפשיה ומיהו אהני לישני קמאי לאשמועינן שהעדים ידעו בכל הגיטין הללו:

11 ומאי שנא הא מהא דתניא כו' - ועבד גמר לה לה מאשה ולא פסלינן להו משום ולא לה ולחברתה ששחרר שניהם בבת אחת ודמי לקמייתא דריש לקיש אנו פלוני ופלוני גירשנו נשינו פלונית ופלונית ואמאי בעי למיהדר ומכתב פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית הא הכא כתב כל נכסי לפלוני ופלוני עבדי וקתני קנו כל הנכסים ונמצא כל אחד חציו בן חורין וחציו עבד לחברו ומשחררים זה את זה חצאיהן:

12 ולאו אוקימנא - בפרק השולח גט:

13 בשני שטרות - שכתב בשטר כל נכסי לפלוני עבדי ובשטר השני כל נכסי נתונים לפלוני עבדי ומסרן להן בבת אחת שלא קדם זה לזה הלכך קנו שניהם דהאי אמר כולהו דידי והאי אמר כולהו דידי:

14 איש פלוני כו' - היינו כרבי יוחנן דלא קתני אנו פלוני ופלוני גירשנו כו':

15 ולריש לקיש - אמאי קתני בהך דמסייעא ליה זמן לכל אחד ואחד כו' את שהעדים נקראין עמו כשר בלאו זמן לכל אחד ואחד נמי פסילי עליונים:

16 אבל הכא דערבינהו מעיקרא - דהא דקתני זמן לכל אחד ואחד כגון דכתב הכי כדקתני רישא אנו פלוני ופלוני גירשנו נשינו פלונית ופלונית פלוני גירש פלונית באחד בשבת ופלוני גירש פלונית באחד בשבת דכיון דערבינהו מעיקרא אי לא הדר אפסקינהו בזמן לא מיפסקי:

17 מתני' שני גיטין שכתבן זה בצד זה - ברוחב המגילה:

18 שנים עברים באים מתחת - הראשון לתחת השני שם העד תחת הראשון ושם אביו תחת השני וכן עד שני תחתיו וחזרו וחתמו תחתיהן שני ישראלים יונים הדרים בארץ יון ובלשון יונית כדרך הזו אבל חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף שכך מתפרשת חתימתן יוסף בן שמעון כלומר בנו של יוסף שמעון ונמצא שם העד חתום על גט שני ושם אביו חתום על הראשון הלכך על כרחיך היונים תחת השני חתמו כזה:

19 את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר - אם העבריים חתומים למעלה הימיני כשר ואם היונים חתומים למעלה השמאלי כשר ובגמרא פריך אידך אמאי מיפסל:

20 עד אחד עברי ועד אחד יוני ועד אחד עברי ועד א' יוני באים מתחת זה לתחת זה - עד עברי ועד יוני באים מתחת גט הימין לתחת גט השמאל ועד עברי ועד יוני עוד תחתיהן באין מתחת השמאל לתחת גט הימין כגון שהיוני הראשון חתם תחת השמאלי יוסף בסוף שיטה וחזר וחתם בן שמעון בראש שיטה שניה תחת הימיני נמצא שמו תחת הימיני דהכי מיפרשה חתימה דידהו בנו של יוסף שמעון נמצא שמתחת גט הימין בא לתחת גט השמאל שם אביו על השמאל ושמו על הימין והעברי השני חתם שמו תחת גט השמאלי בסוף שיטה ושם אביו תחת הימיני בראש שיטה שתחתיה שלא כדרכו נמצא בא מתחת גט שני לתחת גט ראשון והיוני השני חתם תחתיו כדרכו בשיטה אחת יחצאל בן תחת הראשון ונפתלי תחת השני נמצא שמו חתום על השני:

21 שניהם פסולים - ובגמרא מפרש טעמא:

22 גמ' וליתכשר קמא בראובן ובתרא בבן יעקב עד - ויוכשרו שניהם על ידי שני עדים ראשונים:

23 דהא תנן - במתניתין בפירקין:

24 וליתכשר האי בראובן בן - דמשמע אני בנו של ראובן כדרך פירוש חתימת היונים וזה שחתם תחת השני איש אחר היה ושמו יעקב:

25 דלא כתיב עד - ומתניתין דוקא נקט איש פלוני עד דהיכא דלא חתם פלוני בן פלוני בעינן עד:

26 דלאו יעקב הוא - אלא של זה בנו היה:

27 ודלמא בשמא דאבוה חתום - על השני ועל שניהם חתם:

28 צייר כוורא - בחתימת ידו ולא היה כותב שמו:

29 חרותא - ענף של דקל:

30 מכותא - נס שפורשין עליו וילון של ספינה:

31 שכתבו - כתב שלו:

32 וכי תימא כיון דמופלג - חתימת עדיו שני שיטין מכתבו אותן שיטין שחתמו בהן הבאין מתחת הראשון שמות אבותיהן תו לא מיתכשר דתניא בגט פשוט הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול:

33 והאמר חזקיה - התם:

34 מילאהו - לאותו אויר בקרובים כשר דלא קפדינן אלא אאוירא ואל תתמה שהרי אויר פסול בשלשה בסוכה סכך פסול פוסל בארבעה:

35 והתני זעירי - בהנך תרי גיטין דמתני' שניהם כשרין:

36 ותנא דידן - דפסל אחרון קסבר דלמא גונדלית חתום היוונים כלומר שלא כמנהגם אלא כדרך העברים חתמו:

37 כולהו אחד - כולן על ראשון כל שלא כמנהגן קרי גונדלית וראיתי בתשובת הגאונים אדם המשתמש ביד השמאלית קורין לו במקומנו גונדליא לפי שמשנה מסדר המשתמשין:

38 וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני גרסינן:

39 דלמא גונדלית חתים - בהני יוונים חיישינן דלמא גונדלית חתים חד מינייהו שמא יוני הראשון חתם כסדר העברי שחתם למעלה הימנו שמו תחילה ואח"כ שם אביו ונמצא שעל השני הוא חתום ועברי שני רואין שעל השני חתום ויון אחרון חתם כמנהגו ונמצא שלשה על השני ואין על הראשון אלא אחד או שמא יון ראשון כדרכו חתם ויון שני אחרון חתם גונדלית כמה שראה עברים חותמים ונמצאו שני היוונים ועברי ראשון חתומין על הראשון ואין על גט שני אלא אחד הלכך שניהם פסולין הכל פותרין אותה בשיטה אחרת שכל העדים חתמו כל אחד שמו ושם אביו בשיטה אחת מתחת ראשון לשני כמו שפירשתי שני עדים עברים ושני עדים יוונים השנויים ראשונה במשנה ואי אפשר ליישבה כלל ומתניתין לא דייקא הכי דא"כ לא משכחת עברי חתום על השני ומתני' מיפלג פלגינהו עברי ויוני לזה ועברי ויוני לזה ובגמ' נמי פריך ויתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני אלמא כל כמה דלא אמרינן גונדלית חתים הויא חתימה דידהו עברי ויווני על זה ועברי ויווני על זה:

40 מתני' בדף השני - שאצלו ברוחב המגילה שקורין בלשוננו קולומי"ל:

41 מן הצד - בגליון של ימין הגט או בגליון השמאלי:

42 או מאחוריו - בגט פשוט שתקנו עדיו להיות בתוכו:

43 הקיף - חיבר זה אצל זה כמו אין מקיפין שתי חביות ביצה דף לב::

44 שניהם פסולין - שאין נקרים החתימה לא עם זה ולא עם זה:

45 סופו של זה בצד סופו של זה את שהעדים נקראין עמו - שגג חתימת העדים כלפיו כדרך החותמין כשר:

46 ראשו של זה בצד סופו של זה את שהעדים נקרין בסופו - שגג חתימה כלפי סופו ולא שרגלי חתימה כלפי ראשו:

47 וכך היו נקיי הדעת - נוהגין שלשונן קצרה לא היו חותמין עד אלא פלוני בן פלוני:

48 חניכתו - שם לווי של משפחה כולה:

49 גמ' וניחוש דלמא תרי גיטי הוו - אשייר מקצת הגט וכתבו בדף השני קאי דלמא תרי גיטין הוו שלמים והשמאלי נכתב בגובהה של מגילה יותר מן הימיני עד דיתרמו עדים דידיה כלומר גמרו של שני כנגד התחלתו של ראשון:

50 זמן דקמא - היינו התחלתו ועדים דבתרא היינו סופו כלומר שיטות אחרונות שהעדים חתומין תחתיהן:

51 וגזייה לזמן דבתרא ועדים דקמא - חתך סופו של ראשון שהיה שלו מפני תנאי שהיה בו וחתך ראשו של שני והשווהו לתחלתו של ראשון וכוון חתיכת סופו של ראשון תיבה אצל תיבה של שיור השני ומגרשה בשני חצאי גיטין והעדים לא על שלו חתמו:

52 כשיש ריוח מלמטה - גליון תחת הראשון דודאי לא נחתך ממנו כלום דלא נכתב בו יותר:

53 ודלמא זמן דבתרא מיגז גזייה - שמא הגט שלו נמלך מלגמרו ולמעלה הימנו בצדו היה גט אחר כתוב וחתום וכשחזר ונמלך לגרשה חתך עליונו של שני וכוון תיבה אצל תיבה לגמור גט שלו: