רש"י על גיטין ל״א

1 בשתי תרומות - דהאי קרא בלוים כתיב תרומתכם היינו תרומת מעשר כדגן מן הגורן היינו תרומה גדולה ראשית דגן שישראל מפריש מגורנו והקיש הכתוב תרומת מעשר לתרומה גדולה:

2 באומד - אחד מחמשים שאמרו חכמים מפריש באומד דאם טעה אין כאן איסור דמדאורייתא חטה אחת פוטרת הכרי דלא נתנה בה תורה שיעור אלא ראשית דגנך:

3 אף תרומת מעשר - אע"פ ששיעורה קצוב מן התורה מעשר מן המעשר ניטלת באומד:

4 ובמחשבה - נותן עיניו בצד זה לשם תרומה ואוכל בצד זה ואע"פ שלא הפריש ותרוייהו נפקי מונחשב והאי דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד הוא דיליף:

5 מתני' המניח פירות להיות מפריש עליהן כו' - סומך על אלו ואוכל טבלים אחרים שיש לו ואומר הרי תרומתן באותן פירות שהקציתי לכך וכן עושה תמיד:

6 ואם אבדו - הלך לבדקן ומצאן שאבדו:

7 הרי זה חושש - לאותן טבלים שתיקן בהבטחתן של אלו ואם לא אכלן צריך להפריש מהם דשמא כשאמר הרי תרומתן בפירות שהקציתי כבר היו אבודין:

8 מעת לעת - בגמ' מפרש:

9 בודקין את היין - שהניחו להיות מפריש עליו צריך לבודקו שמא החמיץ ואין תורמין מן החומץ על היין:

10 בקידום של מוצאי החג - כשמנשבת רוח קדים במוצאי החג:

11 הוצאת סמדר - כתום פרח וענביו נראין באשכול כסדרן:

12 ובשעת כניסת מים לבוסר - כשהן כפול הלבן נקראין בוסר וכשלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן כל שהוא היינו כניסת מים ל"א היו כותשין הענבים כשהן בוסר ונותנין לתוכן מים ונעשין חומץ לטיבול:

13 גמ' מעת לעת של בדיקה - כשבדקן מצאן אבודין חושש שמא מאתמול בעת הזאת אבדו ואם עשאן מעשר תוך מעת לעת זה על פירות אחרים צריך להפריש עליהם מספק וטפי מהכי לא אחמור רבנן למיחש אלא סמכי' אחזקה:

14 של הנחה - הרי זה חושש למפרע כל הימים עד מעת לעת של הנחה ראשונה יום אחד שלם מחזקינן להו בחזקת קיימין בידוע ומשם עד כאן ספק ויחזור ויתרום:

15 חושש מעת לעת - משמע יום אחד הוא דקאי בחששא היינו כמ"ד מעת לעת של בדיקה:

16 אלא למ"ד - כולהו יומי קאי בחששא בר מיומא קמא חושש למפרע עד מעת לעת מיבעי ליה: ר"א בן פדת דגמרא ור"א בן שמוע דמתניתין וברייתא:

17 חלוקין - ואמרי דלעולם חיישינן הואיל ונמצאו אבודין וכל פירות שתקנו ע"י אותן פירות צריך לחזור ולהפריש:

18 מקוה - שהיה בחזקת שלם ונמדד לאחר זמן ונמצא חסר:

19 כל טהרות שנעשו על גביו - כל תרומות וטהרות שנשתמשו בהן בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן באותו מקוה מעולם:

20 בין שהמקוה ברשות היחיד - דקי"ל ספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא:

21 בין ברה"ר - דקי"ל ספיקו טהור הכא טמא דכי אמרינן ספק טומאה ברה"ר טהור היינו ספק נגע ספק לא נגע דאיכא למימר לא נגע אבל זה שהיה טמא ודאי ואתה בא לטהרו בטבילת ספק אל תטהרנו מספק:

22 פשיטא דחלוקין - מהא מתני' ור"א בן פדת מאי אשמעינן הא מתני' בהדיא תנן טמאות:

23 של תקופה - אם כבר נכנסה תקופת תשרי אבל אם משכה תקופת תמוז עד כאן לא:

24 לשותפין - שאין הא' יכול למכור שלא מדעת חבירו חוץ לפרקים הללו אבל בפרקים הללו אין צריך לימלך ואם מכר ונתייקר השער לאחר זמן אין עליו כלום:

25 פירקיה - זמנו למכור:

26 בשעה שמנשבת עושה תלמים בים - כתלם של מענית המחרישה דהיינו חרישית לשון חרישה לפי שחזקה היא:

27 היינו דכתיב - בתמיה:

28 ותך השמש - הכתוב בא להעיד שנתחמם העולם ואתה אומר שסיפר הכתוב בכח גבורת סערותיה ולכך שינה בלשונו:

29 משתקת כל הרוחות מפניה - כשהיא מנשבת בשעת החום היא חמה מאוד ומבטלת צינת כל הרוחות ולכך שינה הכתוב לקרותה חרישית:

30 כשמשקיט ארץ מדרום - כשצינת רוח דרומית שוקטת ומי הוא המשקיטה רוח מזרחית משתיקתה שבשעה שמנשבת רוח מזרחית משתקת כל הרוחות:

31 פלגאה - בעל מריבה שהיתה לו מריבה עם מר עוקבא שהיה אב ב"ד כדאמרי' בפ"ק לעיל גיטין דף ז. בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות והוא היה גניבא כדמפרש התם:

32 רוח צפונית - נוחה היא לא חמה ולא צוננת וממתקת את שאר הרוחות:

33 בן נץ - מלאך העשוי כנץ:

34 מעמידה - בכנפיו:

35 יאבר - לשון אברתו יגדיל כנף:

36 גוהרקא - עגלה עשויה כשידה ומנהיגים בה שרים:

37 סרבלא דכרתי - צבע תכלת דומה לכרתי:

38 אנא לא צריכנא להו - דרב נחמן חתניה דנשיאה הוה בהעור והרוטב חולין דף קכד:

39 גלייה - רב נחמן בר יעקב לדרעיה שהיתה רוח מזרחית מנשבת והוחם לו:

40 שדיא נשיב - השידה מנשבת:

41 שכבת זרע - תוך שלשה ימים:

42 מקורה של אשה - עובר שבמעיה:

43 עדי סוראה הוא - הדבר הזה מבני סורא הוא דדייקי קראי: