רש"י על גיטין כ״א

1 זקן שאני דידע לאקנויי - שהוא חכם וידע שאינו שטר אלא אם כן מקנהו לו לגמרי וגמר דעתיה ומקני אבל אשה לא ידעה כולי האי ולא גמרה לאקנויי בדעתה אלא בשאלה בעלמא:

2 לאחר חיתום שטרות - לאחר שנחתם השטר כתב הערב כתב ידו ואני ערב:

3 גובה - המלוה ממנו:

4 מנכסים בני חורין - אבל לא ממשעבדי כיון דליכא שטר בעדים לית ליה קלא והוה ליה כמלוה על פה אלמא כל אדם נמי מקנה דהא האי שטרא כשחתם בו הערב לאחר זמן כבר היה מסור למלוה והיאך נכסי הערב הזה משתעבדים בו והא בעינן ספר מקנה אי לאו דאקנייה ניהליה מלוה לערב וחתם. והדר מסריה ניהליה:

5 כותבת את גיטה - ומקניא ליה לבעל ויהיב לה ניהלה:

6 והאיש כותב את שוברו - פרעון הכתובה שפרע ומקנהו לאשה והיא מחתמת עדים ומוסרתו לו לראי' בידו:

7 עליו - על העבד:

8 קנאתהו - לעבד בשטר מתנה זה והגט שבידו דהוה ליה האי עבד כחצרה וגיטה וחצירה באו לה כאחד:

9 וחצר מהלכת לא קנה - דכי אמור רבנן חצרו של אדם קונה לו לאו בחצר מהלכת אמור דשאני מקרקעי דניידי ממקרקעי דלא ניידי ורבא גופיה אמרה דלא קני בשנים אוחזין ב"מ דף ט::

10 בכפות - דאינו ראוי להלך:

11 חצרה הבאה לאחר מכאן - כגון נתן לה גט בחצר חבירו והלך בעל חצר ומכר לה את החצר או נתן לה במתנה והא ודאי אינה מגורשת דמאן מגרש לה דכשנתן הבעל הגט בחצר לא שלה היתה דתקני לה חצרה כאילו נותנו בידה וכי אתא. האי חצר לידה לאו מכח הבעל אתיא לה דניהוי נותן לה החצר והגט ביחד:

12 מה ידה דאיתא - בגירושין על כרחה:

13 אף חצרה - בעינן נמי דלהוי בין מדעתה בין בעל כרחה כגון חצר שהיתה שלה קודם שזרק הגט לתוכה:

14 בעל כרחה ליתא - דאי אמרה אי אפשי לקבל מתנה ממנו לא קניא לה להא חצר ולא מיגרשה ביה דהא אמרה לא ניחא לי למיקני:

15 והא שליחות - אשה עושה שליח לקבלה מדעתה אבל בעל כרחה אינו נעשה שלוחה שתתגרש בקבלתו אבל הבעל עושה שליח להולכה ונותן לה על כרחה:

16 וקמשוי שליח לקבלה - בפרקין דלקמן גיטין דף סב: דנפקא לן מושלח ושלחה קרי ביה ושלחה בלא מפיק ה"א:

17 קטנה - אביה מקבל גיטה כדנפקא לן בכתובות בפרק נערה כתובות דף מז. מויצאה והיתה:

18 לא אפשר למקצייה - דשייך במצות ואינו רשאי לחבל בו ואם חבל בו יוצא לחירות בראשי אברים אלמא אינו רשאי לחבל בו:

19 ספר - משמע קלף:

20 וכתב לה מכל מקום - מדלא כתב ונתן ספר כריתות בידה:

21 אי כתב בספר - משמע יכתוב בקלף ומצית למימר דכי רבי מוכתב לה דומיא דקלף הוא דרבי:

22 השתא דכתיב ספר - אין זו אלא וכתב ספירת דברי כריתות ועל כל מה דבעי לכתוב:

23 וכתב לה מאי עבדי ליה - לדידהו לא איצטריך לרבות כל דבר שהרי לא קבע הכתוב דבר לכתיבתו ומונתן ספר. כריתות שמעינן:

24 ואינה מתגרשת בכסף - אם אמר לה הילך פרוטה והתגרשי לי בה:

25 אקיש יציאה להוייה - כדכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר.:

26 הוייה - קידושין שמהוה בהן עצמה לבעל:

27 מספר כריתות - מדסמך כריתות לספר:

28 דבר הכורת - שלא יהא בו תנאי המקשרן יחד אלא תנאי הכורת ומבדיל ביניהם:

29 לעולם אין זה כריתות - שהרי כל ימיה קשורה בו:

30 מכרת כריתות - דמצי למיכתב ספר כרת:

31 מתני' אין כותבין במחובר - דכתיב וכתב ונתן שאינו מחוסר קציצה:

32 כתב על המחובר כו' - בגמ' פריך הא אמרת אין כותבין:

33 נייר המחוק - יכול לחזור ולמוחקו עד העדים ולכותבו ויעביר תנאי שהיה בו ולא מוכחא מילתא דהא עדים נמי על המחק חתומים וכן דיפתרא אין מחק שלו ניכר ובגמ' מפרש מאי דיפתרא:

34 וחכמים מכשירין - בגמ' מפרש לה:

35 גמ' והוא ששייר - סיפא דקתני כשר והוא ששייר מקום התורף וכתבו לאחר תלישה:

36 תורף - גלויו של שטר מקום האיש והאשה והזמן:

37 ור' אלעזר היא - מתני' דבעי כתיבה בתלוש דדריש וכתב דקרא אכתב הגט ולא אחתימת עדים רבי אלעזר היא דאמר חתימת הגט אינה מן התורה אלא מפני תיקון העולם הילכך וכתב דקרא אכתב הגט קאי:

38 חתמו שנינו - בסיפא דמתני' תלשו חתמו ונתנו לה כשר ואע"פ שנכתב כולו במחובר דכי כתיב וכתב דקרא אחתימת עדים שהיא עיקר ור' מאיר היא:

39 דשקיל ליה - לכוליה עציץ ואין כאן מחוסר קציצה ואין לחוש שמא ישבר החרס ויתן לה החתיכה והויא ליה קציצה דלא מפסיד ליה לעציץ: