רש"י על גיטין ס״ה

1 מערימין - לפדותו בלא חומש שאדם מוסיף חומש כשפודה את מעשר שני שלו ואינו מוסיף חומש על של אחרים אם קונהו מחבירו:

2 ופדו בהן מעשר שני - ממנו דהוו להו אחרים לגביה והם סמוכים על שולחנו ושלהם שלו שהם חוזרים ונותנים לו:

3 אלא בזמן שהיובל נוהג - דבעינן ואיש אל משפחתו תשובו ויקרא כ״ה:י׳:

4 שלש מדות - חלוקות בזכיית קטן:

5 וכנגדן בקטנה - חשיב לה יודעת לשמור קידושיה ומתקדשת בקידושי אמה או אחיה לדעתה או בקבלת עצמה אם יתומה היא:

6 למיאון - שצריכה למאן ואינה יוצאה בלא מיאון דתנן ביבמות דף קז: כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן וזו יודעת לשמור היא:

7 הפעוטות - תנן בהניזקין לעיל גיטין דף נט. דמקחן מקח במטלטלין ופרשי' כבר שית כבר תמני:

8 וכנגדן בקטנה - משהגיעה לימים הללו משלחה ואינה חוזרת קרינא בה ומתגרשת בקבלת עצמה אפי' קיבל בה אביה קידושין ומת ואע"פ שקידושיה קידושין מן התורה:

9 הגיעו לעונת נדרים - שנה אחת לפני נערותה נדריה נבדקין כדתנן במס' נדה דף מה: בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין ואם ידעה לומר לשם מי נדרה לשם מי הקדישה נדרה נדר והקדישה הקדש:

10 חולצת - אם הביאה סימנין ולא אמרי' שומא נינהו אבל קודם הזמן הזה קטנה היא ואין סימניה סימנין ואינה חולצת דאיש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש:

11 למכור בנכסי אביו - קרקעות:

12 עד שיהא בן עשרים - הוי קטן:

13 מתני' אם רצה הבעל לחזור - קודם שיגיע גט לידה:

14 פסול - דאין רצונו שיעליזו עליו שם וקפידא היא:

15 הרי היא במקום פלוני - אינו אלא כמראה מקום שם תמצאנה:

16 ור' אלעזר מכשיר - טעמא מפרש בגמ':

17 גמ' מאי שנא רישא דלא פליג רבי אלעזר - גבי תן גט זה לאשתי במקום פלוני וקתני פסול:

18 מדעתיה מגרש - והדבר תלוי בו איכא למימר קפידא היא ודוקא קאמר ליה אבל איהי דבעל כרחה מיגרשה מנא ידעה דניחא ליה לבעל למיתבי' התם הלכך אינה אלא כמראה מקום שם תמצאנו:

19 מתני' הבא לי גיטי אוכלת בתרומה - אם אשת כהן היא עד שיגיע גט לידה:

20 לאותו מקום - שכך אמרה לו לא תהא שלוחי לקבלה אלא שם ובגמרא פריך וגיטא היכי הוי הואיל וקיבלו במקום אחר ואפי' כשיגיע שם והא תנן לעיל פסול:

21 אוסר מיד - משפירש מאצלה רבי אלעזר לטעמיה דמכשיר כשקיבלו במקום אחר דמראה מקום היא לו ומשעת קבלה איגרשא לה לפיכך משעה שפירש מלפניה אסורה שמא מצאו חוץ לעיר וקיבלו הימנו:

22 גמ' וזימנין דמשכחת ליה בבבל - כיון דהדר אמרה ליה הכי מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא והאי דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא הכי קאמרה לא תהא שלוחי לקבלה להתגרש אני על ידך עד דמטית התם:

23 דהא מראה מקום היא לו - דאמר רבי אלעזר לעיל אשה כיון דלאו בדידה תליא קביעות מקומה לא הויא קפידא אלא כמראה מקום:

24 לא צריכא - הא דאיצטריך למיתני אוסר מיד אלא דאיתיה לבעל במזרח והאי שליח אזיל למערב:

25 מהו דתימא - לא תתסר מיד דהא למערב ליתיה לבעל דניחוש דלמא משכח ליה באורחיה בצאתו מן העיר:

26 מיגס גייס ביה - פוגע בו:

27 ערב לי בתמרים - לסוף אלפים של תחום:

28 הא רבנן - דאמרי לעיל גבי דידה אע"ג דלא בדידה תליא ולא איכפת לה אמרי' כל מאי דאמר איניש לשלוחיה אי שני לאו שלוחיה הוא ה"נ אין עירובו עירוב:

29 מראה מקום הוא לו - במידי דליכא פסידא ולא איכפת ליה:

30 הא והא רבנן - ואינהו נמי לא אמור קפידא אלא גבי אשה דהתם ניחא ליה דתיתזל ולאו בדוכתא אחרינא והנך מתנייתא כאן בשלו עירובו עירוב דלא איכפת ליה והאי דקתני אינו עירוב כגון דיהב ליה חבריה רשות לערובי מתמרים דידיה ואמר לו האיך לשלוחיה ערב לי בתמרים דפלוני דהכא ודאי קפידא הוא דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא:

31 במגדל - קא סלקא דעתין הנח לי עירובי במגדל שבסוף אלפים:

32 מאי שלו ומאי של חבירו איכא - דמקפיד מי מקפיד ההוא חבריה אי מנח ליה בהאי או בהאי:

33 פירי דמגדל - במגדל דקתני לאו לאתנוחיה הוא אלא ערב לי מפירות פלוני שיש לו במגדל:

34 מתני' כתבו גט ותנו לאשתי - לשון בני אדם הוא כבר החזיקו בו לקרות לספר כריתות אשה גט:

35 גרשוה - נמי כבר נהגו לקרות גירושין:

36 כתבו איגרת ותנו לה - גם זה לשון הגט שכותבין בו ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שבוקין:

37 פטרוה לא אמר כלום - דדלמא לשון פטור וחובה להקל מעליה חובות שחייבת:

38 פרנסוה - כל לשון פרנסה לשון עשיית צרכיה הוא קונדיי"ר בלע"ז כמו לפרנסה שמין באב כתובות דף סח. וכמו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות שם דף סט. הלכך לא ידעינן אי צורכי גט הוא שלא תהא זקוקה ליבם או צורכי מלבוש וכסות הוא:

39 כנימוס - כחוק לא ידעינן אי חק גט אי חק מזון וכסות וכן כראוי:

40 גמ' שלחוה - לשון ושלחה מביתו דברים כ״ד:א׳ נקט האי גברא:

41 שבקוה - לשון אגרת שבוקין:

42 תרכוה - לשון תרוכין גירושין:

43 ר' נתן אומר פיטרוה דבריו קיימין - לשון גט פטורין כך שמעתי ולי נראה הפוך פטרוה שעל כרחך בלשון צואה הוא כמו שלחוה וכמו דברו שברו הוא לשון גט פטורין שהוא דגש פיטרוה שבלשון צוואה הוא רפי כמו אמרו שלחו מכם בראשית מ״ב:ט״ז שמעו מלכים שופטים ה׳:ג׳ אף פיטרוה הוא לשון פטור וחובה דאי לשון פטורין היה לו להדגיש פטרוה:

44 רבי נתן דבבלאה הוא - שבא מבבל כדאמרינן בבבא בתרא דף קלא. והעזתי פני בנתן הבבלי:

45 ודייק בין פיטרוה לפטרוה - שמספרין פעמים בלשון ארמי ופעמים בלשון עברי הלכך כי אמר פטרוה לשון גט פטורין הוא שהדגיש וסיפר בלשון ארמי וכי אמר פיטרוה סיפר בלשון עברי ואמר לשון פטור וחובה:

46 תנא דידן דבר ארעא דישראל הוא - וכל סיפורו לשון עברי לא דייק בין פטרוה ובין פיטרוה ולאו לגט פיטורין איכוון דפיטורין לשון ארמי הוא תרגום של שילוח:

47 הוציאוה מהו - מי אמרי' לישנא דקרא נקט ויצאה מביתו דברים כ״ד:ב׳ או דילמא לאו לישנא דקרא הוא דלא כתיב והוציאה מביתו אלא ויצאה היא מעצמה:

48 עזבוה מהו - לשון איגרת שיבוקין הוא או דלמא כיון דלאו לשון עזיבה כתבינן בגט לאו לישנא דגיטא הוא:

49 התירוה מהו - לשון מותרת לכל אדם הוא או לשון התרת נדרים או התרת חגורה:

50 פשוט מיהא - מתניתא חדא מהני בעיין עשו לה כדת לא אמר כלום:

51 מתני' היוצא בקולר - ליהרג למלכות:

52 ואמר כתבו - אע"פ שלא אמר תנו:

53 יכתבו ויתנו - דאגב פחדיה טריד ולא פריש:

54 המפרש - לים:

55 והיוצא בשיירא - למדברות:

56 המסוכן - חולה:

57 גמ' מחמרא - מיין שיש לי: