רש"י על גיטין ע״ב

1 ר' יוסי היא - הלכך ליכא למיחש לחורבא דאילו לר' מאיר איכא למיחש דלמא זימנין דאמר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ואזלי הני שלוחי וחיישי לכיסופא דסופר ומחתמי ליה בלא דעת הבעל אבל לר' יוסי ליכא למיחש להכי שהרי לא יכתוב סופר גט אלא אם כן ישמע מפי הבעל עצמו:

2 ואי ס"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו - הך חורבא גופה לר' יוסי איתא:

3 כולה ר' יוסי היא - ורישא דאמר כתבו לאו דווקא דאפילו תנו נמי פסול כדקתני סיפא עד שיאמר לסופר ויכתוב ואורחא דתנא למיתני ולאוסופי ונקט למילתיה בלשון לא מיבעיא הך אלא אפילו הא נמי פסיל עד שיאמר כו':

4 תניא כוותיה דרב אשי - דבאומר אמרו נמי פסיל רבי יוסי:

5 לאפוקי מדרב כהנא - דאמר לעיל גיטין דף עא. חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו:

6 מתני' אם מתי לא אמר כלום - דמשמע לכשאמות ואין גט לאחר מיתה:

7 זה גיטך מחולי זה - משמע מחולי זה ואילך וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה:

8 מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט - מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו או חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום ואמר לאחר מיתה יהא גט ואינו כלום דבשלמא גבי מתנה איכא למימר גופא מהיום ופירא לאחר מיתה אבל הכא ליכא למימר הכי ואי משום תנאה ה"ל למימר מהיום אם מתי ובגמרא פריך מ"ש מרישא:

9 חולצת - שמא אינו גט:

10 ולא מתייבמת - שמא גט הוה והויא לה גרושת אחיו וקיימא עליה בכרת הואיל ולא החזירה:

11 גמ' והדר תני כו' אלמא לאו כלאחר מיתה דמי - דאילו במהיום ולאחר מיתה תני סיפא גט ואינו גט:

12 משמע כמעכשיו - אם יתקיים תנאי זה שאמות וכשמת הוה גט למפרע אבל לאחר מיתה לא משמע תנאה וספוקי מספקא לן:

13 וחולצת - כלומר אסורה להתייבם דמספקא ליה אי הוה גט אי לא ולקמיה מפרש ואזיל:

14 והא מדסיפא - גבי מהיום ולאחר מיתה תנא חולצת וברישא לא תנא מכלל דדוקא קתני:

15 מתני' - דבעי מהיום:

16 כרבנן - דפליגי עליה דרבי יוסי ביש נוחלין ב"ב קלו. דקא תני הכותב כל נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ואי לא ה"ל מתנה לאחר מיתה וה"נ גט לאחר מיתה הוא:

17 ורב הונא כר' יוסי דאמר - התם אינו צריך דקא סבר זמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום נתן לו את גוף הקרקע והפירות יאכל הוא בחייו דאם לא נתן לו הגוף מעכשיו למה נכתב זמן בשטר המתנה:

18 חליצה נמי לא ליבעי - דהא אמר אע"ג דלא כתב מהיום כמאן דכתב מהיום דמי ומהיום אם מתי תנן במתני' דכשר:

19 טעמא דר' יוסי לא ידענא - אמאי קאמר א"צ:

20 בעל פה - כגון גבי גט שכתב כהלכתו וכשמוסרו לה אומר זה גיטיך אם מתי הלכך לא דמי לשטר שכיון שכתב התנאי אצל הזמן בשטר איכא למימר דזמן מוכיח דמהיום קאמר אבל על פה דלמא כי מסריה ניהלה הדר ביה מזמן דשטרא ומסריה ניהלה ע"מ לאחר מיתה הואיל ולא אמר מהיום:

21 אינו גט - דהא לא שוייה גט עד י"ב חדש והו"ל גט לאחר מיתה:

22 בי דינא דשרו משחא - ר' יהודה נשיאה שהתיר שמנן של עובדי כוכבים במסכת ע"ז דף לז.:

23 אם מתי ושאני מת - איזה משתי לשונות הללו דלשון תנאי הם:

24 שאמות - משמע לכשאמות יהא גט:

25 צריכא למימר - הא בהדיא תנן לה במתני' מהיום אם מתי ה"ז גט:

26 ור' יוסי - ואשמעינן רבא דבעל פה נמי אמרה ר' יוסי והלכתא כותיה:

27 דמתני לה - לדרב הונא לעיל:

28 ולדברי ר' יוסי - דאמר כי לא אמר מהיום כמאן דאמר מהיום דמי:

29 חולצת - דזמן השטר הו"ל כמהיום וכי מסריה ניהליה ואמר זה גיטך לאחר מיתה מספקא לן אי תנאה הוא אי חזרה הוא:

30 מדסיפא - כי אמר מהיום ולאחר מיתה תנא מתני' חולצת לרבנן מכלל דלאחר מיתה לר' יוסי נמי חולצת דהא לרבי יוסי כמהיום ולאחר מיתה דמי ור' יוסי ורבנן לא איפלוג אלא בהא לחודה דלר' יוסי בלאו מהיום כמהיום ולרבנן יש חילוק:

31 כרבי ס"ל - דאמר לקמן גט הוא ופליג אדרבנן וקסבר תנאה הוא והואיל ואשכחן לרבי דפליג אימא ר' יוסי נמי פליג דהא שמעינן ליה דמיקל בתנאי:

32 דקתני כזה גט - במילתיה דרבי:

33 למעוטי דר' יוסי - היכא דלא אמר מהיום דכיון דקתני כזה משמע דכי האי גוונא הוא דמכשר אבל בלאו מהיום פסול:

34 דקתני כזה גט - ר' יוסי גבי תנאי לקמן גיטין עו: ועל כרחיך למעוטי אתא ולא אשכחן דלמעטיה אי לאו הא דמהיום ולאחר מיתה ולאשמועינן דאע"ג דגבי מתנה כשר התם הוא דהכי קאמר ליה גופא מהיום ופירי לאחר מיתה אבל בגט כיון דלאו לשון תנאי הוא הויא ליה ספק תנאה ספק חזרה:

35 רבי יוסי מאי היא - היכא קתני כזה גט:

36 ר' יוסי אומר כזה גט - מדהוה ליה למימר אם לא באתי כתבו ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי ה"ק כתבו עכשיו ותנו אם לא באתי:

37 והלך גרסינן:

38 גיטו - דשכ"מ כמתנתו:

39 מה מתנתו - אמרינן בב"ב דף קנא: אם עמד חוזר:

40 אף גיטו אם עמד חוזר - ולא מיבעיא היכא דאמר אם מתי דהא לא מת אלא אפילו לא אמר אם מתי אלא יהב לה גט סתמא אם עמד חוזר דמסתמא אדעתא דמיתה יהב לה והא לא מת:

41 אע"ג דלא אמר תנו - כדתנן בהאומר התקבל לעיל גיטין סה: רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן כיון דאמר כתבו אף על גב דלא אמר תנו אדעתא למיתב קאמר:

42 הרי עמד - ובטל הגט מאליו:

43 שניתק מחולי לחולי - ואין זו עמידה אלא אם כן בא לכלל רפואה שעה אחת:

44 על משענתו - נשען על מקלו ולעולם חולה הוא והא דנקט הלך לאו משום דעמידה היא דתילף מינה אם עמד אינו חוזר אלא הא קמשמע לן טעמא דהלך הוא דבעי אומדנא אם מחמת חולי הראשון מת דאיכא למיחש הואיל והלך ניצל מאותו החולי ומת מחולי אחר והוא אמר מחולי זה: