רש"י על גיטין י״ד

1 בההיא הנאה דקא משתניא - האי מלוה לגבי האי ממלוה ישנה למלוה חדשה ונוח לו לדחות הפרעון זמן ארוך:

2 גמר - השתא בשעת אמירה:

3 ומשעביד נפשיה - בלב שלם להאי ומינתיק מקמא:

4 כגון הני דבי בר אלישיב - אם היה מקבל זה אדם חזק שאינו ממתין כגון הני דבי בר אלישיב כו':

5 כהלכתא בלא טעמא - כאילו קבלה משה הלכה מסיני שאין צריך לתת בה טעם:

6 אפיטרופיא - להכניס ולהוציא ואע"פ שכתבו לה בלשון מתנה לא קנאתן ואין טעם בדבר אלא כך תקנו והפקר ב"ד היה הפקר:

7 בבית - בית מיוחד שאינו דר בה אלא עשאו לו לבית חתנות:

8 באפיה קאמינא לך דלא הדרנא בי - השתא ס"ד דהכי אמר ליה בפניו אני מבטיחך שלא אחזור בי:

9 ופרכינן מכלל דאי בעי למהדר מצי מיהדר - בתמיה:

10 ה"ק דברים הללו כו' - כיון דבאפיה קאמינא לך דתיתביה ניהליה תו לא מצי הדרנא בי:

11 הא אמרה רב חדא זימנא - ולמה ליה למימר דלא מצינא הדרנא:

12 הני מילי - דבעינן בפניו:

13 מתנה מרובה - כגון מנה:

14 קמ"ל - להכי איצטריך למימר באפיה קאמינא לך לאשמועינן דקבא דמוריקא דמתנה מועטת היא בעיא נמי באפיה:

15 גינאי - בעלי גינה מוכרי ירק:

16 איסתירי זוזי - סילעי מדינה סתם איסתירי סלע צורי איסתרי זוזי סלע מדינה שמינית שבסלע צורי דהיינו חצי דינר:

17 באפי מרי - אאמרו ליה קאי כלומר אמרו ליה באפי מרי ארעא יהבינהו ניהלי' למרי ארעא:

18 חייב - המשלח הזה:

19 באחריותו - אם יאנסו מיד שליח זה:

20 ואם בא לחזור - ולומר החזירם לי שמא יאנסו ממך בדרך אינו חוזר:

21 רב סבר הולך כזכי דמי - הלכך אינו חוזר ומיהו חייב באחריותו שהמלוה לא צווהו למוסרם לזה:

22 ה"ג דכ"ע הולך כזכי דמי - כלומר בעלמא הולך כזכי דמי ואם היו במתנה דליכא אחריות מודה שמואל דאינו חוזר:

23 שמואל סבר אמרינן מגו - מתוך שחייב באחריות אם בא לחזור חוזר:

24 הולך תן - כלומר אחד מכל לשונות הללו:

25 לימא ליה - האי משלח:

26 אין רצונו - של מפקיד:

27 שיהא פקדונו ביד אחר - דהכי קי"ל לקמן בפרק שלישי גיטין דף כט. וכיון דאין רצונו אשתכח דחוב הוא לו ואין חבין לו לאדם אלא בפניו ואמאי אינו חוזר האי לאו זכי הוא:

28 כשהוחזק - משלח זה:

29 כפרן - בפקדון דאנן סהדי דניחא ליה לבעליו שיצא מתחת ידו:

30 סרבלי - קו"ט בלע"ז:

31 אשרתא - הקפה שנתן סרבלים באשראי לתת לו המעות לזמן קבוע:

32 נקני מינך - אונסא דאורחא דאי מיתנסי מינך לא ליהדר לתובען:

33 אמר להו אין - כן אעשה:

34 שפיר עבדת - שלא שיעבדת עצמך על חנם ותהיה עבד ולהך לישנא גריס שפיר עבדת דלא שוית נפשך עבד לוה לאיש מלוה:

35 ל"א גריס שפיר עבדת עבד לוה לאיש מלוה - כלומר שפיר עבדת דאשתמטת לפי שהן לווים ועבדים לי להביאו לי באחריותן:

36 איספקא - כלי:

37 אמר להו אין - מהדרנא:

38 אמר להו לא - כדאמרי' לעיל אם בא לחזור אינו חוזר:

39 אמרו לו - לר' דוסתאי:

40 חזי מר מאי קעביד - דלא קמהדר לן:

41 טב רמו ליה - הרבה הכוהו לשון מורי ל"א טב רמו ליה יפה ראויות המכות הללו:

42 אמאי תעביד הכי - שנתרצית להחזיר מיד:

43 הן אמה - אנשי מדות גבוהים בקומה:

44 וכובען אמה - אף מלבושיהן מאויימים משאר בני אדם:

45 ומדברין מחצייהן - כלומר קולן עבה ונראה הדיבור יוצא מטיבורן:

46 ארדא וארטא ופילי בריש:

47 ולא מצאו - שמת:

48 כזכי דמי - וכיון שזכה בהן בחייו ינתנו ליורשיו:

49 דכ"ע הולך לאו כזכי דמי גרסי':

50 בשכיב מרע - שכל זמן שלא חזר בו דבריו ככתובים וכמסורים והולך דידיה זכי הוא ויתנם ליורשי מי שנשתלחו לו שהרי זכה אביהן בחייו:

51 בבריא - יחזרו למשלח דהולך לאו כזכי דמי וזה לא שלחו אלא למקבל ולא ליורשיו:

52 הא והא בשכיב מרע - דהולך דידיה זכי הוא:

53 הא דאיתיה למקבל - בעולם:

54 בשעת מתן מעות - ושליח זכה בהן מיד וכשמת זכו יורשיו מכחו:

55 הא דליתיה למקבל - שכבר מת וזה לא היה יודע נמצאת זכיה בטעות ולא קנו יורשין:

56 הא והא בבריא - והולך דידיה לאו כזכי דמי:

57 הא דמית מקבל בחיי נותן - יחזרו למשלח דלא זכה בהן מקבל ואפילו מת הנותן בחזירת השליח אין כאן משום מצוה לקיים דברי המת שקודם מיתתו בטלו דבריו משעת מיתת המקבל:

58 והא - דקתני ליורשי מי שנשתלחו לו:

59 דמית נותן - לאחר שמסרן לשליח מת ועדיין מקבל חי הלכך משעת מיתת הנותן זכה בהם המקבל משום דמצוה לקיים דברי המת ואפילו היה בריא:

60 ר' יהודה הנשיא כו' - לקמן מפרש מאי פליג איש אומרים:

61 וכאן אמרו - בבבל:

62 מה שירצה שליח יעשה - לפי מה שראה בדעתו של משלח אם היתה עינו יפה במתנה זו ואוהב את המקבל ואת בניו:

63 ת"ק - דלא איירי במת משלח ואמר יחזרו למשלח:

64 סבר הולך לאו כזכי דמי - אבל אם מת משלח לא ידעינן מאי קאמר בה:

65 ור' נתן ור' יעקב - הוסיפו על דבריו ואמרו דאפי' מת משלח לית לן בבריא דמצוה לקיים דברי המת:

66 וי"א הולך כזכי דמי - ופליגי אפילו לא מת משלח ואמילתיה דת"ק קאי תדע דמדקאמר רבי יהודה הנשיא מצוה לקיים דברי המת ש"מ שמעינהו ליש אומרים דתלו טעמייהו בהולך כזכי דמי ואפי' לא מת משלח ואמר איהו דוקא מת דמצוה לקיים דבריו אבל לא מת לא דהולך לאו כזכי דמי:

67 מספקא להו - אי כזכי דמי אי לא ואי מצוה לקיים אי לא:

68 שודא - ראות עיניו של שליח:

69 עדיף - מחלוקה במילתא דמספקא:

70 בבריא כולי עלמא לא פליגי - דלאו כזכי דמי:

71 ובפלוגתא דרבי אלעזר - דמשוי ליה לשכיב מרע כבריא:

72 על פיו - על פי צואתו מחלק נכסיו לבניו ולא כשאר המורישים שחולקים היורשים בשוה:

73 בכסף בשטר ובחזקה - שבכך הן נקנים מן הבריא ושכ"מ נמי לרבי אלעזר אי לאו אקנינהו בהכי לא מיקנו: