רש"י על גיטין פ׳

1 בת לוי מן המעשר - קנסא הוא כדמפרש התם יבמות צא.:

2 מן התרומה - כדאמרי' בסוטה דף כח. מונטמאה ונטמאה ג"פ אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה:

3 ואין יורשין של זה - בנים שהיו לה ממנו:

4 יורשין כתובתה - ביבמות דף צא. פרכינן כתובה מאי עבידתה הא קתני אין לה כתובה ומשני כתובת בנין דיכרין שתקנו חכמים שירשו בניה יתר על חולקיהון דעם אחוהון כשמתה בחיי בעלה ואע"פ שבעלה יורשה הכא לא שקלי דקנסא קנסו:

5 אחיו - של שני חולץ מדרבנן כדפירשנו גבי גט שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואחיו של ראשון צריך לחלוץ מן התורה:

6 ולא מייבמין - משום קנסא:

7 שינה שמו ושמה - בגט:

8 וכל הדרכים - המפורשים למעלה במשנתינו:

9 כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות - חמש עשרה עריות שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק בלא חליצה כשמתו בעליהן בלא בנים:

10 הלכו הצרות - של עריות:

11 ונישאו - לשוק:

12 ונמצאו - העריות איילונית ואיגלאי מילתא שהיו קדושי המת בטעות ונמצאו שלא היו אלו צרותיהן ולא פטרום העריות האלו מן החליצה:

13 תצא מזה - מבעל שנישאת לו:

14 ומזה - מן היבם:

15 וכל הדרכים האלו בה - וביבמות דף צב. מוקמינן לה כר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין:

16 והלכה צרתה ונישאת לאחר - וקיי"ל ביאת האחת פוטרת צרתה:

17 ונמצאת - זו שנתייבמה:

18 איילונית - ואין לה יבומים שהרי לא אשת המת היתה ונמצא שלא נפטרה צרתה ונישאת לשוק בלא חליצה:

19 תצא מזה ומזה - מבעל זה ומיבמה הראשון:

20 כתב סופר - אחד גט לאיש לגרש בו אשתו:

21 ושובר - לאשתו שתמסור לבעל כשיפרע לה כתובתה וטעה הסופר כשמסר להן השטרות ונתן גט לאשה ושובר לאיש והם מסרו זה לזה והלכה זו ונישאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר:

22 יוצא מתחת ידי האיש - שמוציאו לפנינו להראות שוברו והרי הוא גט:

23 אם לאלתר - בגמ' מפרש:

24 לא כל הימנו - אין הכל כדבריו להאמינו:

25 לאבד זכותו של שני - שנשאה דאמרי' קנוניא היא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שניסת:

26 גמ' שאין להם לא כתב ולא לשון - אלא משל אומה אחרת:

27 משום שלום מלכות - שיהא לנו שלום עמהם שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בשמינו:

28 יוציא והולד ממזר - בתמיה:

29 ר"מ לטעמיה - סתם משנה ולקמן נמי אמרינן זו דברי ר"מ:

30 משום דמליכא - עכשיו היא מולכת לפיכך יתקנא בה המלך של מלכות זו ויקפיד עמנו:

31 מאי דהוה הוה - כבר עברו ואבדה קנאתם שאין מתקנא בהן דהא דקתני מתני' לשום מלכות מדי ויון שמונה למנין שהתחילה מדי למלוך בימי דריוש או למנין שהתחילה יון למלוך:

32 דאיכא שם מלכות - הלכך חיישינן דלמא קפיד המלך הזה:

33 כי יתביתו בהיני - לכתוב שטר:

34 כתבו - בתוכו שבהיני נכתב ואף על גב דמימסרן כו':

35 זו דברי ר"מ - דגט נפסל משום שלום מלכות:

36 סנטר - מפרש בבבא בתרא דף סח. בר מחווניא זקן הממונה להיות בקי בנחלת גבול שדה כל איש ואיש:

37 איסטנדרא דבשכר - שלטון של בשכר עבדו של מלך:

38 ומאי שנא מסנטר דעיר - דשמעינן לר"מ דפליג:

39 זילא להו מילתא - שאין שולטנות גרועה מזו ובושת הוא למלך שנזכר זה והניחו כל שאר משרתיו:

40 שביחא - לפי ששולטנותו חשובה:

41 הולד כשר - אשלום מלכות קאי:

42 ליערבינהו וליתנינהו - בהדי משנה שם מלכות דחד פסולא הוא:

43 זינו לא - אינה אסורה להתייבם דנישאו חמור שמא יאמרו חלץ לה וניסת וחזר לכונסה משנתגרשה והוה ליה נושא את חלוצתו דקם ליה בלא יבנה:

44 דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים - ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת דאסרינן לה למיהדר ואע"פ שבאונס משום שמא יאמרו גירש ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה לאחר גירושי שני ונמצא מחזיר גרושתו משניסת הכי נמי אמרי' הכא שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה כו' אבל זנות לית ליה קלא כולי האי ומידע ידעי דפריצותא הואי ולא חשדי לה בחלוצה:

45 דלא אקיים מצות יבום - שע"י הערוה נישאת הצרה לשוק הילכך כי אגלאי דלאו צרת ערוה הואי קנסינן לה משום דלא המתינה ואסרינן לה איבם:

46 אבל - סיפא דאיקיים מצות יבום כשניסת זו לשוק ע"י שנתיבמה צרתה אימא תו לא הוה לה לאמתוני ולא נקנסה:

47 ואי - תנא סיפא משום דרמיא קמיה שתיהן נפלו תחילה להתייבם כאחת וכשנתייבמה האחת קודם שתביא שתי שערות היה לה לצרתה להמתין עד שתראה שיהו יבומי חברתה כשרין דכיון דאתרמאי קמיה צריכה לצאת מידי זיקתו ביבומין ודאין:

48 אבל - צרת ערוה מתחילת נפילתן היתה הצרה הזו סבורה דלא רמיא קמיה ליבום שהרי הערוה מוציאתה מידי זיקתו הלכך לא הוה לה לאסוקי אדעתא ולאמתוני שמא תמצא הערוה איילונית הואיל ומסולקת היא ממנו לא מסקא אדעתא ולא ליקנסה מלהתייבם ומליטול כתובה דהא אנוסה היא קא משמע לן:

49 באותו ענין - בדברי גירושיה: