רש"י על גיטין ע״ד

1 ומטמא לה - אי כהן הוא:

2 שאינה צריכה הימנו גט שני - אם מת דסמוך למיתה הוי גט:

3 בעילתה תלויה - הדבר תלוי עד שימות או עד שיעמוד מחולי זה אם מת מן החולי הבא עליה פטור דלר' מאיר משמע ליה מעת שאני בעולם היינו משעת נתינה וה"ק לה ה"ז גיטך מעת שאני בעולם אם מתי הלכך כשמת איגלאי מילתא דגרושה הואי בשעת ביאה ואם לא מת הבא עליה בחטאת:

4 רבי יוסי אומר בעילתה ספק - לכשימות דמשמע ליה מעת שאני בעולם ומיהו מספקא לן על שעת ביאה אי גרושה הואי אי לא שמא זו היא שעה הראויה ליסמך למיתה שמא אינה זו ואינה גרושה הילכך אם ימות מביא הבא עליה אשם תלוי ואם לא ימות בחטאת ודאי:

5 מגורשת ואינה מגורשת ובלבד שימות - והיינו נמי כרבי יוסי דמייתי אשם תלוי דספיקא משוו לה ולקמן מפרש מזוני איכא בינייהו:

6 לא מייתי אשם תלוי - אם ימות אלא פטור לגמרי כדפרישית לעיל:

7 ולר' יוסי - אם ימות מביא זה אשם תלוי:

8 איכא בינייהו דר' זירא - כלומר איכא בינייהו מזוני וכדר' זירא ולא דפליגי בדר' זירא דתרוייהו אית להו דרבי זירא ומשום הכי לא קרי לה רבי יוסי מגורשת ואינה מגורשת דקסבר לית לה מזוני ואע"ג דר' יוסי דמתני' תנא מגורשת ואינה מגורשת תרי תנאי ואליבא דרבי יוסי והיינו חכמים דברייתא:

9 מעשה בצידן - בגמ' פריך מאי תנא דתנא מעשה:

10 גמ' שנתקרע הגט - קודם מתן מעות:

11 והיא תתן - תנאי בעלמא הוא וכי מקיימא ליה איגלאי מילתא דמשעת נתינה גיטא הוי דכל ע"מ מעכשיו הוא וע"מ כן דליקיים:

12 צריכה גט שני - דלכשתתן כבר אזל ליה גיטא:

13 שפשטה ידה כו' - קודם מתן מעות:

14 מקיים תנאיה ואזיל - והוו קידושיו קידושין למפרע ושל שני אינו כלום:

15 דלקרובה קאתי - הילכך מעכשיו קאמר לה משעה שחפץ בה:

16 אבל גט דלרחוקה קאתי - ומסתמא בקושי הוא מגרשה הילכך לכשתתן קאמר וקסבר אדהכי והכי מפייסנא לה:

17 לא כסיף למתבעה - מעותיו הילכך לא צריך ליה למתלי גיטא במתן מעות ומעכשיו קאמר לה:

18 ולאחר לא תנשא עד שתתן - דדילמא לא יהבה ונמצא גט בטל:

19 נתנה - לפני מותו אינה זקוקה ליבם:

20 לא נתנה זקוקה ליבם - ולא סגי לה ליתן ליורשים:

21 ומ"ס - ר"ש:

22 לי - משמע אפילו ליורשים כשאיני:

23 אבל דכו"ע תנאה הוי - ולא תלה הגט בשעת מתן מעות דאי לכשתתן קאמר נהי נמי דלי ואפילו ליורשי משמע מיהו הוה ליה גט לאחר מיתה:

24 כאומר מעכשיו דמי - דה"ק מעכשיו יהא גט ע"מ שתקיימי התנאי:

25 לא נחלקו - אלא במהיום ולאחר מיתה דרבנן מספקא להו אי תנאה הוי אי חזרה הוי ולרבי ודאי תנאה הוי:

26 והתניא - בניחותא דשמעינן מינה מדאצטריכו לאיפלוגי בהא מכלל דבעל מנת מודו:

27 ולרב יהודה - אדמיפלגי בהך מתניתא במהיום ולאחר מיתה לאשמועינן דבעל מנת פסלי רבנן וכ"ש הא:

28 ומשני להכי איפליגו בהכי להודיעך כחו דרבי מיהו רבנן בעל מנת נמי פסלי:

29 מאי תנא - לעיל מינה בדמים דקתני מעשה בצידן כו' מאי ראיה אין שונין מעשה אלא לראיה:

30 תתן את דמיה - דלא איכוין אלא להרווחה דידיה:

31 מהו - מי הויא הך מחילה קיום תנאי כאילו נתנתן לו או לא:

32 תיבעי לרבנן - דאמרי דמים לאו במקום איצטלית קיימי ודמים לאו איצטלית הן אבל הכא הא אחלינהו והוי כאילו קבל מעות ממש דמחילה כקבלה:

33 קונם שאתה נהנה לי - קונם תהא עליך כל הנאה שתהנה ממני:

34 אף זה - אם רצה הנודר יכול להתירו מאיליו בלא שאלת התרת חכם ואומר לו הריני כאילו התקבלתי אלמא מחילה כקבלה:

35 משום הרווחה - שהיה צריך לצורך בנו:

36 תלתא דלוותא - כל שאר האריסים שבמקום זה משקין התבואה שלש פעמים בשנה:

37 ושקלי ריבעא - ומנהג האריסין ליטול רביע התבואה בשביל טורח חרישה וזריעה וניכוש והשקאה וכל צרכי השדה:

38 את דלי ארבע - השקה את השדה ארבעה פעמים:

39 אתא מטרא - בזמן השקאה רביעית:

40 הא לא דלה - ולא שקיל אלא ריבעא כמנהג המקום:

41 הא לא איצטריך - ומזלו גרם:

42 כרבן שמעון - דדמים במקום אצטלית הכא נמי מטר במקום השקאה:

43 הלכתא כרבה - בכל מקום שנחלק עם רב יוסף חוץ משדה ענין ומחצה:

44 אין הלכה כרבן שמעון - דאמר לקמן חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה:

45 הכי גרסי' אלא לעולם כרבנן - כלומר תרוייהו אליבא דרבנן אמרי לה:

46 דלצעורה איכוון - דסתם מגרש את אשתו מתוך איבה הוא מגרשה הלכך מספיקא אמרי' לצעורה איכוון ולא תלינן למימר להרווחה איכוון לקולא:

47 תנן התם - במס' ערכין דף לא::

48 היה נטמן - הקונה בית בעיר חומה היה נטמן יום שנים עשר חודש שלא ימצאנו המוכר לתת מעותיו כדי שיהא חלוט לו כדכתיב ויקרא כ״ה:ל׳ ואם לא יגאל עד מלאת לו וגו':

49 חולש - זורק כמו חולש על גוים ישעיהו י״ד:י״ב מטיל גורל:

50 ללשכה - מתוקנת לכך:

51 ויהא שובר הדלת - של ביתו ונכנס:

52 מתקנתו של הלל - דאיצטריך לתקוני נתינה על כרחו תהא נתינה: