רש"י על גיטין ל״ג

1 פלוני ופלוני - תרי משמע וקרי להו דיינים:

2 רוכל - מוכר צרורות של בשמים:

3 חותמין למטה - גבי פרוזבול תנן לה במסכת שביעית פ"י מ"ד:

4 למה לי למיתני דיינים או עדים - פשיטא דסגי בהני או בהני וליתני עדים והוא הדין אי חתמי דיינין:

5 בלשון דיינים - כגון בי דינא הוינא ואתא פלוני ואמר לנא מוסרני לכם פלוני ופלוני כו':

6 וחתמי עדים - בלשון עדות כגון איש פלוני עד:

7 ול"ש כתוב בלשון עדות - כגון דוכרן סהדותא דהוה באנפנא כו' וחתמי למטה אני פלוני דיין:

8 ה"ג ל"ש כתוב בלשון עדים וחתמי דיינים ול"ש כתוב בלשון דיינים וחתמי עדים:

9 תקנת ממזרים - כלומר שלא יהו ממזרים בישראל:

10 בפני שנים - היה מבטלו קודם תקנה:

11 ה"ג ובי תרי לית להו קלא ולא ידעה דבטליה ואזלה ומינסבא:

12 תקנת עגונות הוא דאיכא - דאצרכיניה לילך אחריו או לשלוח שליח והוא לא יטרח בכל אלה בשביל לעגנה:

13 בטלו - לאחר תקנת ר"ג בפני ב"ד:

14 מבוטל - דאף ע"ג דעבר אתקנתא בטל שליחותא:

15 להוסיף על תנאו - אם היה בו שום תנאי:

16 מה כח ב"ד - של תקנת ר"ג יפה אם דבריהן בטלים ע"י זה:

17 דמדאורייתא בטל גיטא - שהרי לא בא לידה וזה ביטל את השליח מהיות שלוחו לגירושין:

18 אדעתא דרבנן מקדש - להיות קדושין חלין כדת משה וישראל שהנהיגו חכמי ישראל והרי הם אמרו שיפקיעו כל קדושין שבישראל על ידי גט כזה הילכך פקעי שעל מנת כן קידשה:

19 תינח דקדיש בכספא - איכא למימר אפקעינהו לקידושין בגט דדבריהן ואמרו ליהוי מעות למפרע מתנה וממילא פקעו שהרי כשקידש ע"מ כן קידש:

20 קדיש בביאה - דקיימא לן בקידושין דף ד: מכי יקח איש אשה ובעלה דאשה מתקדשת נמי בביאה:

21 מאי - אפקעתא איכא למימר בהא ביאה:

22 שויוה רבנן - לההיא ביאה למפרע ע"י גט זה:

23 בעילת זנות - דאפקעו שם קידושין מינה ויש בהן כח לכך שהרי כשקידש על מנהג חוק דתם קידש כך אני מפרש בכל מקום מלבי ומרבותי קבלתי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דקדושי כסף דרבנן דלא כתיב בהדיא אלא גמרינן קיחה קיחה משדה עפרון והיינו דקפריך תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה דכתיב בהדיא דברים כ״ד:א׳ כי יקח איש אשה ובעלה מאי איכא למימר היאך יכלו לעקור דבר מן התורה ומשני שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות של כל מקדש בביאה כדאמר התם קידושין דף יב: רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה משום פריצותא ותשובות קשות יש בדבר חדא דגזירה שוה גופה תורה היא שהרי לא למדו נסקלין אלא בגזירה שוה ונותר שהוא בכרת מגזירה שוה למדנו ונערה המאורסה נהרגת בקדושי כסף ואי דרבנן מי מיקטלא ועוד דקמשני שויוה רבנן לבעילתו בעילתו זנות היכי מצי לשוייה בעילת זנות הא דאורייתא היא וכי אמרן רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה קידושין מיהא לא בטלי אלא הא והא דאורייתא והא דאית ברבנן כח לבטל מפני שבשעת קידושין תלה בדעתם לקדש כדת שהנהיגו חכמים בישראל:

24 אמר לעשרה כתבו גט לאשתי - וקיימא לן לקמן גיטין סו: כל כמה דלא אמר כולכם אחד כותב ושנים חותמין:

25 יכול לבטל - מותר לבטל ולומר לשנים מהם אל תכתבוהו ואין זה לעקור תקנת רבן גמליאל:

26 אינו יכול - שאף זו מן התקנה ואם בטלו אינו מבוטל דאם כן מה כח בית דין יפה:

27 לא בטלה כולה - הלכך לא חש רבן גמליאל להושיב ב"ד ולימנות על כך שאין בזו מפני תיקון העולם דאי אזלי הנך דלא בטיל קמייהו וכתבי ויהבי לה ואזלא ומינסבא שפיר קא מינסבא:

28 בטלה כולה - ואפי' נשתיירו שנים שעדותן עדות וזה לא בטל בפניהם בטלו אף הן:

29 והנך לא ידעי - דבטל ואזלי וכתבי ויהבי לה ומינסבא בגט פסול:

30 ואי בעית אימא לא בטלה כולה - ואין כאן גזירה אלא טעמא דרשב"ג לא משום תקנה הוא אלא קסבר אין ביטולו ביטול עד שיבטל בפני כולן והאי אינו יכול דקאמר לאו איסורא הוא משום עובר על תקנה אלא הכי קאמר אין בו כח לבטל אלא בפני כולן:

31 למישלפה - לחלצה ולהסירה:

32 כולכם - חתומו דקי"ל דאינו גט עד שיחתמו כולן:

33 מהו - מי אסר רבן שמעון ב"ג שלא יבטל את אחד או את שנים שלא בפני חבריהם:

34 טעמא דרשב"ג - היכא דלא אמר כולכם:

35 משום דקסבר בטלה כולה - וחייש דלמא אזלי הני דלא ידעי בביטולא ויהבי לה והכא ליכא למיחש להכי דמידע ידעי דכולן צריכין לחתום וכל כמה דלא חתימו כולהו לא יהבי לה:

36 או דלמא משום דקסבר כו' - והלכך לאו בטל הוא לגמרי וחתמי ביה אפי' הני דבטיל קמייהו עם חבריהם ויהבי לה:

37 יכול לבטל - והוי ביטול ואין זה כשר להיות עוד עד בדבר עד שיצוהו:

38 אינו יכול לבטל - והלה עצמו כשר לחתום:

39 והא שנים - דכולם צריכין לחתום וליכא למיחש דלמא אזיל חד וחתים בלא חבריה וקאמר אינו יכול לבטל אלמא רבן שמעון לאו איסורא קאמר אלא אינו ביטול קאמר:

40 אמר רב אשי אי - הני שנים עדי כתיבה וחתימה הם:

41 הכי נמי - דמודה רבן שמעון ב"ג דיכול לבטל וביטולו ביטול דטעמא משום גזירה היא והכא ליכא למיגזר מידי:

42 בעדי הולכה - דהאי תנו דקאמר הכא לשנים הגט ניתן להם להיות שלוחים ולמוסרו לה דהכא כי קאמר לחד אזיל אידך דלא ידע ומסר לה לפי שאין זה עדות שיהו שניהם צריכין להיות שם אלא שליחות ולא ידע דבטלה שליחותא דשליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה דכי היכי דבטליה להאי בטליה להאי:

43 ה"נ מסתברא - דבעדי הולכה קאמר וטעמא משום חששא דלמא אזל האי דלא ידע ויהיב לה:

44 אמר לזה בפני עצמו כו' - אי מתחלה כשעשאן שלוחים לא אמר לשניהם יחד אלא לאחד מהן וחזר ואמר לחבירו הנה מסרתי גט לפלוני לתתו לאשתי ואם תרצה גם אתה הוי שליח לגרשה:

45 יכול לבטל - ובטל זה מתורת השליחות שאם גרשה זה אינה מגורשת אבל השני יכול לגרש דכיון דמתחלה לא בבת אחת הוי אין כאן לומר שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואי אזיל האי דלא ידע בביטולא ויהיב לה שפיר קיהיב לה:

46 שפיר - איכא למימר אמר לזה בפני עצמו שאין זה עדות שיצטרכו לראות או לשמוע העדות תחילה כאחד:

47 אלא אי אמרת עדי חתימה - הא עדות גמורה בעינן ומי מצטרפי כי אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו:

48 עד שיראו שניהם כאחד - את העדות:

49 כר' יהושע בן קרחה - דפליג עלה בפרק שני דכתובות דף כו: ובסנהדרין דף ל: ואמר אפי' בזה אחר זה:

50 שמעית מיניה דר' אבא תרתי - כלומר בהנך תרתי פלוגתא דרבי ורשב"ג בביטלו מבוטל וביכול לבטל זה שלא בפני זה שמעית מיניה דרבי אבא דקבע הלכתא בתרווייהו חדא כרבי וחדא כרבן שמעון ב"ג:

51 מעשה ועשה רבי - בכתובות בפרק אלמנה ניזונית:

52 כדברי חכמים - שהיו אומרים שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל:

53 והחזיר רבי את המעשה - אלמא הדר ביה וקם בשיטתיה דרבן שמעון ב"ג ליפות כח בית דין אלמא בהא הלכה כרבן שמעון ב"ג:

54 ואשקליה גיטא על כרחיה - השיאו בעל כרחיה לגרש את אשתו כגון בהנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה:

55 ואמר להו - רבי יאשיה לסהדי:

56 זילו איטמורו - לאחר שכפאוהו עד שיאמר רוצה אני הסתירו עצמכם כדי שלא יבטל אתכם מן העדות:

57 ואי ס"ד - בקמייתא הלכתא כרבי שאם ביטלו בפני שנים אחרים מבוטל כי מיטמרי הני מאי הוי:

58 ליבדרו איבדורי - שלא ימצאם ביחד ואינו יכול לבטל זה שלא בפני זה: