רש"י על גיטין ל״ח

1 ולא הם קונים - את אחד מכם:

2 לגופו - שיהא צריך הימנו גט או אם יברח ממנו ויתגייר מותר בבת ישראל שאין גופו קנוי לחברו:

3 עובד כוכבים קונה ישראל - למעשה ידיו שנאמר וכי תשיג יד גר וגו' או לעקר משפחת גר ויקרא כ״ה:מ״ז:

4 ה"מ - דעובד כוכבים קונה חברו:

5 בכספא - דומיא דעובד כוכבים קונה ישראל בכסף דכתיב מכסף מקנתו בעברי הנמכר לעובד כוכבים וקניית עובד כוכבים בעובד כוכבים הא ילפת ליה מקניית עובד כוכבים בישראל:

6 בחזקה - כגון שבאי שהחזיק בו וקנאו בחזקת יאוש כשהפקירו רבו כשנתייאש הימנו ולא בכסף חזקה שעבד כנעני נקנה בו היינו חזקה של עבדות הלבישו הנעילו הרחיצו לרבו כדתני' בהאשה נקנית קדושין כב: נהי דישראל קני ליה לעובד כוכבים בחזקה דאיתקיש עבדים לקרקעות אבל עובד כוכבים לא קני קרקע בחזקה כישראל אלא כל קניינו בכסף:

7 עמון ומואב טהרו בסיחון - אלמא עובד כוכבים קונה מחבירו קרקע בחזקה והאי עבד נמי כיון דאפקריה ישראל ביאוש קנה ליה עובד כוכבים בחזקה:

8 טהרו בסיחון - דכתיב דברים ב׳:ט׳ אל תצר את מואב וכן בבני עמון אל תצורם שם וכתיב במדבר כ״א:כ״ו כי חשבון עיר סיחון וגו' אלמא טהר מואב בסיחון ובני עמון אשכחן ביפתח שופטים י״א:י״ג שאמרו לו מלאכי בני עמון כי לקח ישראל את ארצי בעלותו ממצרים מארנון ועד היבוק ואשכחן כשכבשו את ארץ סיחון ויירש את ארצו מארנון עד יבוק וגו' אלמא מבני עמון כבשה והדור ישראל וכבשו מיניה וטהרה להם על ידו אלמא קנייה בחזקה:

9 עובד כוכבים מישראל מנלן - כגון עבד זה דשייך במצות:

10 וישב ממנו שבי - מדקרי ליה שבי דידיה ש"מ קנייה בחזקה:

11 מן האסורין - עבד כנעני של ישראל שנשבה וברח מן האסורין של עובדי כוכבים:

12 יצא לחירות - מלהשתעבד לרבו עוד:

13 וכותב לו גט - להתירו בבת ישראל:

14 א"ר יוחנן כל מקום כו' - וקשיא דר' יוחנן אדר"י:

15 לקטלא מסר נפשיה - כדי לצאת מידי גייסות שהרי בורח מן האסורין ויודע שאם ישיגוהו יהרג:

16 ואינהו - דפרקוה לשום אמהתא:

17 סבור - דלא נתייאש מר שמואל הימנה:

18 יאוש - הוי הפקר:

19 איש - יתירא הוא:

20 תרמודאה - עובד כוכבים היה מתרמוד:

21 שלחו ליה לדידיה - לר' אבא:

22 אי דמצו פרקי לה - שהעובד כוכבים רוצה לתתה בדמים:

23 למה לי גיטא דחירותא - יפדוה לו לשם עבדות:

24 מאי הוי - הרי כבושה היא ביד העובד כוכבים:

25 חבורי מחברי - בני העיר אהדדי ופרקי לה אבל לשם עבדות לא היו רוצין לפדותה לו דלית להו דר"ש ב"ג:

26 מיתזלא באפיה - מפני שיגלה לכל ששפחת ישראל היתה:

27 ומפריק לה - נותנה בכדי פדיונה:

28 ואמר מר - במס' ע"ז ד' כב::

29 בעשה - לעולם בהם תעבודו ויקרא כה:

30 וכתב לה גיטא דחירות' - ונסיב לה ישראל ומינטר לה:

31 וכפו את רבה - מפני שלא היתה ראויה לא לעבד ולא לבן חורין:

32 ואמר רב נחמן - לאו משום דאיתתא מיפקדה אפריה ורביה אלא מתוך שלא היתה ראויה לא היתה מיוחדת לאיש והיו נוהגין בה הפקר בזנות:

33 רשות - משום דכתיב דברים כ׳:ט״ז בשבעה אומות לא תחיה כל נשמה איצטריך למיכתב מבני התושבים לעולם בהם תעבודו להתיר אחד משאר אומות הבא על הכנענית שהיא משבעה אומות והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד והכי מפרש לה בהמקנא:

34 ודלמא ר' אליעזר סבר לה - כר' ישמעאל ומאי דוחקיה לשנויי לעיל מצוה שאני:

35 דמפקי עבדייהו לחירות - ועברי בעשה:

36 מסיירי נכסייהו - שדותיהם מסתכלין בשבת לידע מה הן צריכין:

37 בעידן בי מדרשא - כשהחכם דורש דרשות לרבים בשבת והם יושבין בסעודה והיה להם להקדים או לאחר:

38 בערב שבת - בלילי שבת ואין כאן כבוד שבת דקיימא לן כבוד יום קודם לכבוד לילה והם היו מתכוונים בשביל ביטול בית המדרש ואיכא דמפרשי בערב שבת ממש וכן בכל יום מרוב עושר אבל בהא מיהא איכא איסורא שיכנס לשבת כשהוא שבע בלא תאוה:

39 גופיה לא קדיש - שאינו ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית:

40 לדמי לא קאמר - היה לו לומר דמי עבדי עלי:

41 דליהוי עם קדוש - ישראל גמור דכתיב בהו כי עם קדוש אתה דברים י״ד:ב׳ ולא דמי למקדיש בהמה טמאה דהתם כיון דליכא למימר בה דתיהוי עם קדוש קאמר על כרחך לדמי קאמר ואע"ג דלא קאמר דמיה עלי הכי קאמר הרי היא קדושה לימכר אבל הכא דשייכא בגופיה לשון קדושה לא אמרינן לדמי קאמר:

42 צריך גט שיחרור - מקדיש ומפקיר:

43 אחד זה ואחד זה - מקדיש ומפקיר:

44 ומותבינן אשמעתין - אשמועת עצמינו:

45 אין הגזברין רשאין להוציאן לחירות - ואפי' לקבל מיד העבד פדיונו דקיימא לן קידושין כג: עבד קונה את עצמו בכסף אם נתנו לו על מנת שאין לרבו רשות בו פודה בו את עצמו מיד בעליו והני גזברין אין רשאין לכך שאין גופן קנוי להקדש שלא הקדישן אלא לדמן וזו דרך שחרור הוא ולא דרך מכירה אבל מוכרין אותן לאחרים והדמים להקדש ואותן אחרים מוציאין אותם לחירות אם ירצו:

46 אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא - אם ימצא אדם שיהא נותן לו כסף על מנת שאין לבעליו רשות בו:

47 מפני שהוא כמוכרו - הגזבר לו לעצמו כשם שהוא יכול למכור לאחרים ובלבד שיתנם דרך מקח וממכר ולא דרך פדיון אלמא המקדיש עבד קדוש לדמיו:

48 אך כל חרם אשר יחרים איש לה' מכל אשר לו מאדם וגו' אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים - שאם הקדישן מקודשים לבדק הבית וכיון דיליף טעמא מקרא קשיא לרב:

49 דאמר לדמי - דמיו עלי להקדש ולא הזכיר עליו שם קדושה:

50 אי הכי אידך נמי - אמאי אוקמת דפליג אדרב תרצה נמי דאמר לדמי:

51 גזברין מאי עבידתייהו - מה רשות יש להן בעבד הלא אין להן על הבעלים אלא מעות ואי קשיא לוקמה כגון דאמר הרי הוא קדוש לדמיו דעכשיו הוא קדוש לימכר ורשותו עליו למכור וכמקדיש קרקע ובהמה טמאה תריץ דכיון דשייך בגופו לשון קדושה דעם קדוש כי אמר הרי הוא קדוש לדמיו חיילה אגופו למיהוי בן חורין כדקיי"ל במתפיס תמימים לבדק הבית דאין יוצאין מידי מזבח בכריתות ובתמורה דף לג הלכך על כרחך מתני' פליגא למימר דכי אמר הרי הוא קדוש לא לשון עם קדוש הוי אלא לשון הקדש לימכר בדמיו:

52 עושה - העבד:

53 ואוכל - ואין מעשה ידיו הקדש:

54 שלא הקדיש אלא דמיו - ולא אמר אלא הרי הוא הקדש לדמיו והוי כקרקע ובהמה טמאה: