רש"י על גיטין ע״ו

1 בשלמא לרבא - דאוקי רישא דמתני' ב' שנים ממש ואע"ג דסתם:

2 רישא - דקאמר מת הבן בתוך שתי שנים ה"ז גט:

3 בדלא פריש - ב' שנים והרי הניקתו כל צרכו:

4 סיפא דפריש - על כרחיך דוקא קאמר דהא לא איצטריך לפרושי ופריש:

5 אלא לרב אשי - דאמר רישא דמתני' יום אחד קאמר על כרחך מת הבן או האב דקתני כגון שמת ולא הניקתו כלל ואמאי ה"ז גט הרי לא נתקיים כלום מן התנאי:

6 לפי שלא אמר לה - אם תניקי יהא גט אם לא תניקי לא יהא גט דבעינן תנאי כפול כתנאי בני גד ובני ראובן:

7 ר"ש כו' - מיפרשא בהדיא ואזלא:

8 איכא דאמרי לר"מ קאמר ליה - אין לנו ללמוד מתנאי בני גד שאין לך תנאי בכל המקרא שאינו כפול כגון אז תנקה מאלתי בראשית כ״ד:מ״א וכגון אם שכב אם לא שכב במדבר ה אם תאבו ושמעתם אם תמאנו ומריתם ישעיהו א׳:י״ט הלכך הוי להו שני כתובין הבאים כאחד ואין מלמדין:

9 ואיכא דאמרי לרבנן קאמר להו אין לך תנאי בכתובין שאינו כפול - ויש לנו ללמוד מהן דכולהו צריכי כדמתרצינן להו בקדושין בהאומר לחבירו ד' סא::

10 מאן חכמים - בהך מתניתא בתרייתא ר"ש ב"ג היא:

11 אמר לה בפני שנים ה"ז גיטך כו' - ולא מסרו לה בפניהם דאי מסרו לה איגרשה לה בהאי תנאי ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא אלא כך אמר בפניהם כשאמסרנו לה לא אמסרנו אלא על מנת כן:

12 וחזר ואמר לה בפני שנים כו' - ומסרו לה:

13 לא ביטל כו' - שלא בא זה להוסיף מדלא אמר לה שתתני מאתים זוז תוספת על תנאי הראשון ולעקור נמי לא בא מדלא ביטל דברו הראשון בפני אלו אלא הכי קאמר לה או תנאי ראשון או מאתים זוז:

14 ג' מאות זוז - ודאי עקר ליה לתנאיה קמא:

15 ואין אחד מן העדים הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפים - להעיד שהיה תנאי בגט זה כל זמן שלא יבואו שנים כאחד ויעידו באחד מן התנאים כשר ע"י עדי חתימה ולא כל כמינייהו דהנך לשוויי תנאה בגיטא:

16 אילימא אסיפא - פשיטא דאין אחד מן הראשונים כלום שהרי אפילו באו שניהם אינן כלום דהא בטיל ליה ההוא תנאה:

17 אלא ארישא - דקאמר או האי או האי:

18 מהו דתימא - הואיל ומקיים גיטא בחד מהני תנאי הוו להו כחד תנאה וכל סהדי דמסהדי לקיומי תנאה דהאי גיטא ליצטרפו קא משמע לן:

19 מתני' והגיע לאנטיפרס וחזר - מיד:

20 תנאו בטל - כלומר ושוב אינו כשר לגרש בו ואפילו חזר והלך לגליל ונשתהה שלשים יום אינו גט דקא סלקא דעתך אנטיפרס בתחילת גליל היא והרי מתנאי הראשון הלך לגליל ולא שהה שלשים יום וביטל הגט שהרי בא אבל אם לא הגיע לאנטיפרס וחזר ולאחר ימים הלך לגליל ונשתהה שלשים יום הרי זו מגורשת שזמן השלשים לא נקבע אלא משילך לגליל והרי לא הלך עד עתה ונשתהה:

21 לכפר עותנאי - קס"ד כפר עותנאי בריש יהודה בבואו מגליל ליהודה והרי הלך ליהודה ובא בתוך שלשים ואין כאן עוד לא תנאי ולא גט להתקיים עוד:

22 לעכו - קא סלקא דעתיה עכו במדינת הים קיימא:

23 כל זמן שאעבור מכנגד פניך - כשאשתהה שלשים יום עובר מכנגד פניך מיד יהא גט:

24 והיה הולך ובא כו' - בגמרא פריך והא לא עבר שהיה הולך ובא בתוך שלשים:

25 גמ' אנטיפרס ביהודה וכפר עותנאי בגליל - סמוכים זה לזה בספר זה בראש יהודה וזה בראש גליל הלכך היה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר לא בטל תנאו דאכתי לא אזיל לגליל וכי אזל ומשתהי הוי גיטא לכך הזכיר לה בתנאי שאני הולך מיהודה לגליל דלא לימני תלתין יומין אלא מיום שיגיע לגליל היה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי וחזר לא ביטל תנאו דאכתי לא מטא ליהודה:

26 בינתים - היה הולך מיהודה לגליל ועבר את אנטיפרס ולכפר עותנאי לא בא וחזר בתוך שלשים ולאחר זמן חזר והלך לגליל ממש ושהה:

27 מטילין אותו לחומרא - ואמרינן מגורשת ליפסל לכהונה:

28 ואינה מגורשת - לינשא בגט זה ספק בטל במהלך הראשון הואיל ועבר אנטיפרס הוה ליה ספק יהודה ספק גליל ובטל שהרי חזר בתוך שלשים או שמא ספק יהודה הוא ולא בטל תנאו ונתקיים במהלך השני והוי גט:

29 אמר אביי - מתני' נמי אית לה דאנטיפרס ביהודה וכגון דאמר לה תרי תנאי:

30 אי מטינא לגליל לאלתר ליהוי גיטא - ואפי' לא משתהינא:

31 ואי משתהינא באורחא תלתין יומין ולא אתינא ליהוי גיטא - ואפי' לא מטינא לגליל הלכך הגיע לאנטיפרס וחזר לאלתר תנאו בטל ואין כאן עוד לקיימו שהרי לא לגליל בא ולא נשתהה ואפי' קיימו לאחר זמן הרי לא התנה אלא על מהלך הראשון וכשהזכיר גליל לא הזכיר למנות השלשים משם והלאה אלא שיהא מיד גט כשיגיע שם והרי לא הגיע וגם לא נשתהה והכי משמע מתני' הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום מיום שאצא מכאן והיה הולך מיהודה לגליל ותלה הגט גם בביאתו לגליל:

32 למימרא דעכו במדינת הים קיימא - אמאי דהוה סלקא דעתין מעיקרא קאי ולאו אתירוצא דאביי:

33 כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי - בני מדינת הים שהיו הולכין ללמוד תורה בארץ ישראל כשחוזרים לבתיהם היו חביריהם בני ארץ ישראל מלוים אותן עד עכו ומשם נפטרים מהם:

34 שאסור - לבני ארץ ישראל לצאת לחוצה לארץ:

35 והא לא עבר - שלשים יום רצופין:

36 תשמיש - והרי שלשים יום רצופים בלא תשמיש כדקתני הואיל ולא נתיחד עמה:

37 לישנא מעליא - פנים של מטה:

38 הרי זה גט קתני - דאין הגט נפסל משום גט ישן הואיל ולא נתיחד עמה ולכי מקיים תנאיה ליהוי גיטא:

39 גט ישן - כל שנתיחד עמה בין כתיבה לנתינה ופסלוהו רבנן משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה לקמן בהזורק גיטין דף עט::

40 שמא פייס - כשהיה בא אצלה פייס קטטה שביניהם ונתיחד עמה ולאחר זמן אתי בעל מערער ואמר פייסתי:

41 באומר - בשעת התנאי על מנת כן אני מוסר לה שתהא נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי ונתיחדתי ופייסתי:

42 כל שכן אברייתא - דכיון דהיכא דלא בא חיישי' שמא פייס אי לאו דאתני ברישא נאמנת עלי כ"ש אברייתא שהיה הולך ובא:

43 אבל אמתני' - דמת בתוך י"ב חדש ולא ראינו שבא בעיר משיצא לא חיישינן שמא פייס ואפי' לא הימנה עליה מעיקרא הוי גט דהא לא אתא:

44 מתני' אינו גט - דכיון דלא אמר מעכשיו משמע לאחר י"ב חדש יהא גט והרי מת בתוך הזמן וצריכה ליבם:

45 גמ' התירוה לינשא - דאף על גב דלא אמר מעכשיו כמאן דאמר מעכשיו דמיא דמסתמא מעכשיו קאמר לה:

46 בי דינא דשרי מישחא - שמנן של עובדי כוכבים והיינו ר' יהודה נשיאה שהיה בימי האמוראים בן בנו של רבינו הקדוש כדאמרינן במסכת ע"ז דף לז. מסתמיך ואזיל ר' יהודה נשיאה אכתפיה דר' שמלאי כו':

47 כרבי יוסי - בב"ב דף קלו. הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה רבי יוסי אומר אינו צריך שזמנו של שטר מוכיח עליו דלהכי איכתיב זמן בשטרא לידע שמהיום נתן לו גוף הקרקע שלא יירשו אחיו עמו והפירות לאחר מותו:

48 בנו של ר"ג בר רבי - בנו של רבינו הקדוש:

49 הורה - שתהא מותרת:

50 ולא הודו לו כל שעתו - כל ימי חייו:

51 לאלתר שריתוה - כששמעו בו שמת ואפילו קודם י"ב חדש:

52 הא לא אתי - שהרי ודאי לא יבא עוד ויש כאן קיום תנאי:

53 ותבעי ליה - נמי אמתני' היכא דאמר מעכשיו ודברי הכל אמאי בעי לה אפלוגתא:

54 אין ה"נ - דאיכא למבעי אמתני' ולהכי בעייה מההוא סבא ואליבא דרבותינו משום דהוה בההוא מניינא דשריותא ויש לו להשיבו מפי השמועה ששמע וידע היאך התירו אבל אי הוה בעי מסתמא או מגברא אחרינא הוי בעי לה אמתני':

55 הכל מודים - באומר לאשתו בלילה זה גיטך כשתצא חמה מנרתיקה: