רש"י על גיטין י׳

1 איכא בינייהו שמות מובהקין - כלומר ת"ק בשיטתיה דרבי אלעזר קאי ומדרבנן הוא דפסלי' דילמא אתי למיסמך אחתומין ולמוסרו בפניהם ואתא ר' שמעון למימר אם שמות מובהקים דעובדי כוכבים הן שאין ישראל נקראין באותן שמות לאו היינו מזוייף מתוכו דמודה ר"א דכולי עלמא ידעי דעובדי כוכבים הם ולא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה:

2 חזרה - רצה לחזור בשניהם לר"מ פסולה דאורייתא הוא דהא כיון דבטיל משלח לשליחותיה דשליח נמצא שאינו שלוחו ואין כאן גירושין כלל והיינו דאורייתא דרחמנא אמר ונתן בידה וזה לא נתן לא הוא ולא שלוחו:

3 הכי גרסינן אלא כי קתני מילתא דליתא בקדושין - כלומר כי פרכינן לעיל האיכא מחובר ולשמה לא תשני פסולא דאורייתא לא קתני אלא אימא מילתא דאיתא בקידושין לא קתני כגון לשמה ומחובר איתא נמי בשטרי קידושין כדכתיב דברים כ״ד:ב׳ ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר איתקוש הווייה ליציאה אבל בפני נכתב ליתיה בקידושין דתקנתא דרבנן בעלמא היא בגיטין דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה ועד כותי נמי אינו כשר בקידושין דהאי דאכשרו בגיטין היינו טעמא כדלקמן גיטין י ע"ב דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה מה שאין כן בשאר שטרות וערכאות נמי ליתא בקידושין היכא דאיכא עדי מסירה ישראל דבגט ושחרור הוא דגזרי דילמא אתי למיסמך עלייהו ומצרכינן ליה גיטא אחרינא אבל בקדושין כיון דמדאורייתא מקודשת משום עדי מסירה אי אמרת אינה מקודשת שרית אשת איש לעלמא:

4 ופרכינן חזרה גופה איתא בקידושין - שאם מסר שטר קידושין לשלוחו ורצה לחזור חוזר דאין כאן זכות הוא לה דאסר לה אכולי עלמא ומשום האי שטרא אינו מתחייב במזונותיה:

5 בשליחות בעל כורחה כו' - כלומר דומיא דגיטין לא משכחת לה בקידושין דהא שליח זה משתלח אצלה לגרשה בעל כרחה וכן לעבד לשחררו על כרחו אבל בקידושין לא היה נעשה שליח אצלה על כרחה הילכך הכי קתני בזו שוו גיטי נשים ושחרורי עבדים ששליח זה היה נעשה שליח אצלן על כרחן ואם רצה הבעל חוזר מה שאין כן בקידושין דאע"ג דחוזר לא דומיא דהני הוא:

6 מתני' עד כותי פסול - דחשידי אעדות שקר:

7 חוץ מגיטי נשים - כדמפרש בגמרא:

8 לכפר עותנאי:

9 גמ' מצת כותי מותרת - בפסח לאכילה ולא חיישינן שמא החמיצה:

10 ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח - משום חובת לילה הראשון שהוא חייב לאכול מצה המשתמרת כדכתיב שמות י״ב:י״ח בערב תאכלו מצות ואפי' ידעינן בה דלא החמיצה לא נפיק בה אלא אם כן עבד לה שימור לשם חובת מצה דכתיב שם ושמרתם את המצות וכותים בקיאין הן שצריכה להשתמר לשמה ועושין לה שימור:

11 ר"א אוסר - אף באכילה כל ימות הפסח דחשדינן להו שמא מחמצין:

12 כל מצוה שהחזיקו בה כו' - ובהכל שוחטין מפרש דאתי ר"ש לאוסופי אתנא קמא אף מצוה שהיא מדברי סופרים ואינה כתובה בתורה אם החזיקו בה סמכינן עלייהו:

13 אפי' שאר שטרות נמי - דהא לא חשידי:

14 אי דאחזוק - בהלכות גיטין ושטרות:

15 וכגון דאחזוק בהא - בגיטין ושחרורין:

16 ולא אחזוק בהא - בשאר שטרות:

17 אי הכי מאי איריא - דלא אכשרינן בגיטין אלא חד כותי כדקתני מתני' עד כותי דחד כותי וחד ישראל הוא דמכשר אבל תרוייהו כותים לא:

18 לא הכשירו בו - בגט אשה:

19 לעולם כר' אלעזר - דאמר חשידי וגיטין מאי טעמא הוכשר עד כותי:

20 כגון דחתים ישראל - עד השני:

21 לבסוף - תחת כותי:

22 דאי לאו דכותי חבר הוה - לא הוה האי ישראל מחתים ליה לכותי מקמיה:

23 אי הכי שאר שטרות נמי - כי חתם ישראל לבסוף ניכשריה:

24 אלא - על כרחיך טעמא מאי לא הוי בשאר שטרות בחזקת חבר ע"י הקדמה זו דאמרינן האי ישראל רווחא שבק למאן דקשיש מיניה שראו את העדות עם ישראל זה החתום ישראלים זקנים ממנו והכותי וכשחתם ישראל זה תחילה היה סבור שיחתום בעל השטר עמו אחד מישראל הזקנים לפיכך חתם בתחתית השטר והמלוה בא והחתים אחריו את הכותי למעלה הימנו:

25 הכא נמי - בגט אשה נימא רווחא שבק:

26 זאת אומרת - מתניתין דמכשר בגט ופסיל בשאר שטרות אשמעינן דעדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה הילכך על כרחך ישראל זה ראה את הכותי חותם למעלה והוא חתם למטה ואי לאו דחבר הוא לא אחתמיה מקמיה אבל עדי שאר שטרות חותמין זה שלא בפני זה הילכך איכא למיחש ישראל זה חתם ראשון בתחתית השטר ושבק רווחא למאן דקשיש ולא ידע שיחתמו את הכותי למעלה הימנו:

27 מאי טעמא - אמרו רבנן שלא יחתמו זה שלא בפני זה:

28 גזירה משום כולכם - דתנן בפירקין דלקמן גיטין דף סו: אמר לעשרה כולכם כתבו גט לאשתי אחד כותב וכולם חותמין ואי לא הוו חתמי כולהו הוי פסול דבקפידא תליא דלא שוויה גיטא אלא בהכי לפיכך תקנו אפילו היכא דלא אמר כולכם שיהיו כל העדים נקבצים בשעת החתימה:

29 תנינא כל גט שיש עליו עד כותי פסול - ועלה קאמר חוץ מגיטי נשים:

30 הוה אמינא דאפילו תרי - כשרין בגט והא דתני חד לאשמועינן חומרא דשאר שטרות דחד נמי פסול בהו קא משמע לן:

31 רבא אמר לעולם תרי - כותים הוו בההוא גיטא דרבן גמליאל:

32 ורבן גמליאל מיפלג פליג - ואי אמרת מעשה לסתור חסורי מיחסרא כו':

33 מתני' בערכאות - מקום בית וועד דיינים קבועין שלהן:

34 לא הוזכרו - בבית המדרש לפסול:

35 אלא בזמן שנעשו בהדיוט - ע"י עובדי כוכבים הדיוטות שאינן דיינים ובגמרא מפרש לה:

36 גמ' קא פסיק ותני - כל השטרות כשרין בחותמי עובדי כוכבים לא שנא שטרי מכר ול"ש שטרי מתנה:

37 בשלמא - שטרי מכר דארעא לאו בהאי שטרא מיקניא אלא בזוזי:

38 מכי יהיב - האי גברא:

39 זוזי - לישראל חבריה:

40 קמייהו - דדיינין עובדי כוכבים:

41 הוא דקנה - לארעא דקרקע נקנה בכסף או בשטר והאי שטרא ראיה בעלמא הוא שלא יאמר לא מכרתיה ולא קבלתי מעות ובהא מילתא אינהו מהימני:

42 דאי לאו דיהב זוזי קמייהו - כיון דדיינין קבועין נינהו:

43 לא הוו מרעי נפשייהו - וכתבי ליה שטרא:

44 אלא מתנה - דעל ידי השטר הוא קנה אותה במסירת השטר היכי מקניא האי שטרא חספא בעלמא הוא:

45 דינא דמלכותא - של עובדי כוכבים:

46 תני חוץ מכגיטי נשים - כל שטרות שהן כגיטי נשים שעל ידי השטר הדבר נגמר דהיינו נמי שטר מתנה וה"ה נמי דמצי לשנויי בעדי מסירה ישראל דאינהו משוי ליה שטרא אלא שינויא דחיקא הוא דשנינן לעיל הכי דהא פרכינן עלה מדקתני סיפא רבי שמעון כו' ואיצטריכא ליה לשנויי שמות מובהקין איכא בינייהו אע"ג דאוקימנא לעיל בעדי מסירה ה"מ לת"ק דברייתא דנחית למנינא ופרכינן עלה והא איכא לשמה ואיכא מחובר וליכא לתרוצי אלא בהכי אבל תנא קמא דמתניתין דלא נחית למנינא ותנא לשמה לא מוקמינן ליה כרבי אלעזר דמדרבי שמעון סבר לה כר' אלעזר תנא קמא לא סבירא ליה:

47 כריתה - הבדלה לשון ספר כריתות דברים כד דכיון דלא שייכי בתורת גטין וקדושין אין נעשין עדים בדבר דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה:

48 ירד רבי שמעון לשטתו של רבי אלעזר - דאמר עדי מסירת הגט הוא דכרתי כדאמר בפרק בתרא לקמן גיטין דף פו. אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כו' ורבי שמעון נמי בהכי מכשר שימסרנו לה בפני עדים ישראל:

49 מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו - דאע"ג דאמר ר' אלעזר גט שאין עליו עדים כשר דוקא אין עליו עדים אבל יש בו עדים פסולין פסול מדרבנן דילמא קאתי למימסריה באפייהו ומיסמך עלייהו: