רש"י על גיטין ס״ג

1 הכי השתא בשלמא אי אתמר איפכא התקבל לי גיטי - אמרה ליה היא והוא אמר לבעל אשתך אמרה הבא לי גיטי ובעל אמר ליה הילך כמה שאמרה איכא למיפשט בעיין מדרב נחמן דאי אמר רב נחמן עלה משיגיע גט לידו מגורשת איכא למיפשט דאדיבורא דידה סמיך ולא הימניה אלא תלה בדעתה ומסריה ניהליה בתורת קבלה:

2 ואי נמי - הוה אמר רב נחמן עלה משיגיע גט לידה מגורשת פשטינן מינה דאדיבורא דידיה סמיך והימניה דהכי אמרה ומסריה לידיה בתורת הולכה:

3 אלא - השתא דאמר רב נחמן אינה מגורשת ליכא למיפשט דטעמא משום דסמך אדיבוריה דשליח הוא דאי נמי אדיבורא דידה סמיך ושויה שליח להולכה אשמועי' רב נחמן דשליח גופיה לאו בתורת הכי קבליה דלא ניחא ליה בטירחא דהולכה ועקריה לשליחותיה ואמר שליח לקבלה אפשי להיות שליח להולכה אי אפשי להיות הלכך אי נמי אמליך ואמטייה ניהלה לאו גיטא הוא דמעיקרא לא קבל עליו להיות שליח לבעל להוליך:

4 ת"ש - תיובתא לרב נחמן:

5 טעמא דרצה לחזור הא לא רצה - ואמטייה לידה מגורשת:

6 אמאי והא בעל לאו בר שויא שליח לקבלה הוא - ואיהו בתורת קבלה יהביה:

7 אלא - על כרחיך משום דאמרי' אע"ג דלא יהביה אלא בתורת קבלה כיון דאמטייה לידה מיגרשה משום דכיון שנתן עיניו לגרשה לכי מתיידע ליה דלא מצי לשוייה שליח לקבלה ניחא ליה דליהוי שליח להולכה:

8 והכא - גבי מילתיה דרב נחמן נמי אע"ג דההיא שעתא לא נעשה שליח להולכה מיהו לכי מימליך ואמטייה מינח ניחא ליה לבעל והוי שלוחו להולכה:

9 וגמר ונתן לשם הולכה - והתקבל דקאמר ליה התקבל והולך קאמר ולא טעמא כדקאמרת הוא דהיכא דשני ניהוי שליחות:

10 אבל הכא טעי - בעל כסבור שהיא עשאתו שליח לקבלה דסמך אדיבוריה ולא יהביה ניהליה אלא לשם קבלה ולרב אשי נמי דאוקי טעמא דרב נחמן משום דמעיקרא עקריה שליח לשליחותיה שפיר מיתרצה בהכי כדתרצינן דטעמא דמתניתין משום דהתקבל והולך קאמר ומתחילה נעשה שלוחו ולא איצטריכא למינקט הכא טעי אלא אליבא דלישנא קמא דקא סלקא דעתין טעמא דרב משום דאדיבורא דידיה סמיך הוא:

11 אינו גט עד שיגיע גט לידה - שאין הקטן עושה שליח הילכך לאו שלוחא דידה הוא אלא שלוחו דידיה הוא:

12 ה"ג ואמאי הא לאו שליח להולכה שוייה:

13 אדם יודע שאין שליחות לקטן - ואין זה שליח לקבלה וגמר ונתן לשום הולכה:

14 ואשתך אמרה - גרסי' בכולהו:

15 הולך ותן לה זכי לה והתקבל לה - אחד מכל הלשונות הללו אמר לו:

16 רצה לחזור יחזור - מפרשינן לה ואזלינן:

17 מאי לאו קבלה אקבלה והולכה אהולכה - זכי והתקבל דקתני קאי אאשתך אמרה התקבל והולך ותן לה דקתני קאי אאשתך אמרה הבא וקתני בתרוייהו משיגיע גט לידה מגורשת ותיובתא דרב נחמן מקבלה אקבלה דקתני הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל והוא אומר התקבל דבהדיא יהביה ניהליה בתורת קבלה ובעל לאו בר הכי הוא ואיהי נמי לא שויתיה וקתני דהוי מיהא שליח להולכה דכיון שנתן עיניו לגרשה כו' כדלעיל וכ"ש היכא דאמר לו הילך כמה שאמרה דאיכא למימר לאו אדיבוריה סמך אלא בדעתה תלה ושוייה נמי שליח להולכה:

18 לא קבלה - דקתני זכי לה והתקבל לה קאי אהולכה אאשתך אמרה הבא לי דאיהי נמי שליח לקבלה שויתיה שהרי אמרה לו התקבל ולקמיה פריך אם רצה לחזור אמאי יחזור:

19 והולכה - דקתני הולך ותן לה אאשתך אמרה התקבל:

20 מכי מטי גט לידיה - דשליח תיגרש דהא תרוייהו שליח לקבלה שוייה ואמאי אם רצה לחזור יחזור:

21 ה"ג שמע מינה דאדיבורא דידיה - דשליח סמיך כלומר תיפשוט מדקתני יחזור דאדיבורא דידיה סמיך ואיהו א"ל אשתך אמרה הבא לי והא הימניה והתקבל דקאמר ליה התקבל והולך קאמר דהכי נמי אוקימנא לעיל דאי אתמר דרב נחמן איפכא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא והוא אמר הילך כמה שאמרה ואמר רב נחמן משיגיע גט לידה מגורשת הוה פשטינן מיניה דאדיבורא דשליח סמיך:

22 הכי השתא התם קאמר ליה הילך כמה שאמרה - הא דאמרן לעיל דאי אתמר דרב נחמן איפכא כי הא דהכא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אמר הילך כמה שאמרה והוה אמר רב נחמן דכשיגיע גט לידה הוא דהויא מגורשת הוה פשטינן מיניה דאדיבורא דידיה סמיך דהא קאמר ליה הילך כמה שאמרה וכיון דלא מיגרשה בקבלה דהאי איכא למיפשט מינה בעיין דהשוכר דאיבעיא לן בכי האי גוונא דהאי כמה שאמרה דקאמר ה"ק לה מהימנת לי דהכי קאמרה ובתורת הולכה יהביה ניהליה:

23 הכא - דקאמר ליה זכי והתקבל:

24 מי קאמר ליה הילך כמה שאמרה - דתיפשוט בעיין דהשוכר מינה הא דקתני הכא יחזור משום דכיון דאמר ליה שליח להולכה עשאתני אשתך ואיהו א"ל התקבל אדם יודע שאין עושה שליח לקבלה והתקבל והולך קאמר אבל אי אמר לו הילך כמה שאמרה אימא לך דאדיבורא דידה סמיך ולא הימניה ובדעתה תלה ואם רצה לחזור לא יחזור דתרוייהו שליח לקבלה שוינהו:

25 ת"ר כו' רצה לחזור לא יחזור - קסבר הולך כזכי דמי:

26 אמר לו אי אפשי שתקבל - גלי דעתיה דהולך דקאמר ליה לאו זכי הוא:

27 ה"ג הילך לרבי נתן כזכי דמי או לא:

28 האשה שאמרה התקבל לי גיטי - כלומר ואם אמרה לו מתחלה האשה התקבל ונתנו ליה הבעל באחת משתי לשונות הללו רצה לחזור לא יחזור:

29 מאי לאו בהילך - קתני בה ור' נתן היא דפליג בהולך ומודה בהילך:

30 אם אמר לו הבעל כו' - משנתינו היא:

31 מאי לאו בהילך - תנן במתני':

32 נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת - אם מת הבעל קודם שהגיע גט לידה חולצת ולא מתייבמת:

33 מספקא ליה אי הולך כזכי - ונתגרשה בקבלתו של זה אי לאו כזכי:

34 חייב - המשלח באחריותו שהרי לא צוהו המלוה לשולחו:

35 ואם בא לחזור אינו חוזר - אלמא כזכי דמי:

36 ספק ממונא לקולא - והמוציא מחבירו ידו על התחתונה לפיכך אינו חוזר:

37 משום בזיון דבעל - כסבור קלותי בעיניה שאינה מקבלתו בעצמה דאילו כי עבדא לקבל מיד הבעל אין כאן חשש בזיון דהא ידע ולא קפיד:

38 משום חצרה הבאה לה לאחר מיכן - לאחר שנתן לה הבעל הגט בחצר של אחרים קנאתו דההוא לאו גיטא הוה דבעינן ונתן בידה או בחצרה דאיתרבאי מידה וזה בשעה שנתן לא היה החצר שלה וגזרינן שלא יקבל שליח האשה מיד שליח בעלה משום דדמי להא שקדם הבעל ומסרו ליד שליח ואחר כך עשתה היא שליח לקבלו ואתו נמי למימר חצר הוי שליח הבעל וכשקנאתו היא נעשה החצר עצמו שלוחה:

39 מאי בינייהו - בין הני תרי לישני:

40 דקדמה איהי ושויה שליח - דידה קודם שמסר הבעל ליד שלוחו דהשתא לא דמי לחצר הבא לאחר מיכן:

41 ליהוי בידך - ותהיה אתה שלוחי לקבלה:

42 אם איתא לדרבי חנינא - אם הייתי יודע שהלכה כמותו:

43 עבידנא - בהא מילתא עובדא כוותיה ואמינא מגורשת ולא חיישינן לחצרה הבאה לאחר מיכן:

44 לא חזרה שליחות אצל הבעל - שליח שחזר ונעשה שליח למי שנשתלח לו ניתק משליחות הראשון עד שלא היה לו שהות לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי שליחותך ושליחות שאינה ראויה לחזור ולהגיד אינה שליחות:

45 נתיישב בדבר - נעיין בה עד שיתיישב דעתנו להשיב כהלכה:

46 הדור שלחוה - לאחר ימים לדעת מה נתיישב בדבר:

47 כל הני - כל אלו פעמים חוזרים ושולחים:

48 הוי דבר שבערוה - שנולד בו ספק בבית המדרש:

49 חולצת ולא מתייבמת - אם מת:

50 הוה עובדא - כי האי גוונא:

51 ואצרכה גט - אחר משום דלא חזרה שליחות:

52 תרתי - בתמיה אם גט למה חליצה משמת:

53 גט מחיים - אם באת לינשא מחיים צריכה גט שני:

54 וחליצה לאחר מיתה - אם מת ולא נתן לה גט:

55 נפאתה - כך שמה:

56 אזול סהדי - שאמר להם בעל כתבו גט ותנו לה:

57 וכתבו תפאתה - טעו בשמה:

58 עשו עדים שליחותם - לגט אחד עשאם שלוחים ועדים והרי כתבו גט אחד ואינן שלוחים עוד לחזור ולכתוב גט כשר:

59 ואבד - קודם שנתנוהו לה:

60 עשו עדים שליחותם - ואינן רשאין לכתוב גט שני וליתן לה שהרי כבר כתבו גט כשר:

61 כתבו ותנו לשליח - לשליח שלי שמיניתי וכן עשו ואבד בדרך מי אמרינן עשו כל שליחותם ונסתלקו:

62 או דלמא - האי נמי עד שיבא גט לידה ותתגרש עשאן שלוחין לכתוב אלא לטירחא דידהו חש שלא להטריחם בהולכה:

63 א"ל רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו - את"ל בהך דלא אמר אלא כתבו ותנו לשליח והם כתבו ונתנו לו ואבד דעשו שליחותם דהא כל מה שצום גמרו ועשו הכא מאי מי אמרינן כיון דאמר כתבו ותנו לשליח ויוליך לה עשאן שלוחים לחזור ולכתוב עד שיגיע לידה לכך פירש להם כל כך או דלמא לא שנא:

64 ה"ג - טול לי שא לי יהא לי בידך כו':

65 מתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי - והוא חזר ואמר קבלתי:

66 צריכה - להביא לפנינו ב' כיתי עדים:

67 שנים שיאמרו בפנינו אמרה - לו לקבלו:

68 ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע - ובגמרא פריך למה לו למיקרעיה:

69 אפי' הן כו' - שהשנים שאמרה בפניהם הן עצמן ראו כשקבלו: