רש"י על גיטין מ״א

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 ויאמר לו עבדי אתה - ויוציא לעז על בניו:
2 אלא המשחרר כותב - שטר לבעל חובו על דמיו הואיל והזיק שעבודו ישלם לו:
3 אין העבד חייב כלום במצות - הנוהגות בבני חורין יותר מבעבדים שלא היה קנוי לו ולא יכול לשחררו:
4 על דמיו - העודפים על החוב:
5 אינו כותב - אין עבד כותב לו שום שטר דמאי עבד ליה איהו לא גרם ליה ולא מידי:
6 אלא משחרר כותב - לו שטר על העודף:
7 היזק שאינו ניכר שמיה היזק - ולתנא קמא לא שמיה היזק לפיכך אין לנו לחייב את המשחרר אלא העבד לפי הנאתו מן השחרור:
8 שני רבו קרית ליה - תנא דמתני' בתמיה דקתני כופין את רבו ומוקמת לה ברבו שני:
9 משחרר קרית ליה - מי הוי שחרורו שחרור:
10 ושטפה נהר - ושוב כל השדה וגוף הקרקע מקולקל שהמים צפין עוד לעולם עליה:
11 שפיר נאה - כך כינויו:
12 לא יהא לך פרעון כו' - אבל אמר לו אם לא פרעתיך גבה מזו לא קמה ליה ברשותיה ולאו אדעתא דידה לחודה אוזפיה ואינו חייב באחריותה וגובה משאר נכסים:
13 גובין משאר נכסים - כלומר אם ירצה מוכר את אלו והן גובין מן השאר:
14 אינה גובה משאר נכסים לפי שאין דרכה של אשה לחזר על בתי דינין - כלומר דווקא הטילה אחריות כתובתה על שדה זו וע"מ כן נשאת ולא שיהיו כל נכסיו אחראין לה ולא תדע איזה לחזר מי קנה ראשון ומי אחרון ותצטרך לדון עם כל אחד ואחד:
15 מתני' מי שחציו עבד כו' - כגון שהיו ב' אחין או ב' שותפין ושחרר א' את חלקו:
16 תקנתם את רבו - שאינו חסר כלום:
17 לישא שפחה אינו יכול - מפני צד חירות שבו:
18 בת חורין אינו יכול - לישא מפני צד עבדות שבו:
19 לא תוהו בראה - יוצר הארץ לא על תוהו להיות ריקנית ברא אותה כי אם לשבת להיות בה יישוב יצרה:
20 גמ' קנה - והוי חציו בן חורין:
21 והפדה לא נפדתה - דגבי שפחה חרופה איכא דדריש ליה בפדויה ואינה פדויה לקמן ובמסכת כריתות דף יא. חציה שפחה וחציה בת חורין וסתם פדייה בכסף ובשוה כסף:
22 חופשה לא נתן לה - היינו שטר דגמר לה לה מאשה:
23 מה כסף בין כולו בין חציו - כדיליף מוהפדה לא נפדתה:
24 מה אשה לחציה לא - אין אשה מתגרשת מבעלה לחצאין:
25 רבנן סברי ג"ש עדיף - דלא שבקינן ג"ש וילפינן מהיקש ורבי סבר היקש עדיף דכי איכא למילף מהיקש ומג"ש שבקינן ג"ש וילפינן בהיקש:
26 דכולי עלמא גזירה שוה עדיפא - דכיון דמופנה לדרוש הוי ליה כמאן דכתביה בגופיה דקרא דהא קרא יתירא הוא וכי לאו מופנה נמי ואין להשיב עליה כיון דמסיני גמרינן לה דאין אדם דן ג"ש מעצמו איהי עדיפא מהיקש:
27 שכן אינה יוצאה בכסף - לפיכך אינה מתגרשת לחצאין:
28 תאמר בשפחה שיוצאה בכסף - הלכך כי נפקא בשטר תצא אף לחצאין:
29 דברה תורה כו' - ולעולם בשפחה גמורה משתעי:
30 לא קנה - דגמר לה לה מאשה:
31 בשטר הוא דפליגי - הדר פריך נימא בהך מתניתא שטר נקט דוקא דאילו בכסף דברי הכל קנה:
32 נימא תיהוי תיובתא דרב יוסף בתרתי - חדא דאמר בשטר רבי מודה והכא תניא דפליג ועוד דאמר רב יוסף דבכסף פליגי וברייתא דיקא דבכסף מודו רבנן דקנה:
33 להודיעך כחו דרבי - דאפי' בשטר דאיכא למגמר לה לה מאשה דלא תיפוק לחצאין פליג:
34 להודיעך כחן דרבנן - דאפי' בכסף דאיכא למדרש והפדה לא נפדתה פליגי:
35 יכול לכל - שכולה פדויה ונתארסה לעבד עברי קרא משתעי וקאמר דלא יומתו מחמת ניאוף תלמוד לומר לא נפדתה:
36 אי לא נפדתה יכול לכל - דלא נפדתה כלל ואפ"ה מיחייב אשם אביאה דידה הואיל ונתייחדה לעבד עברי שמותר בשפחה:
37 אין לי אלא בכסף - דאמרי' ביה דנפקא לחירות:
38 בשטר מנין - שיוצאה לחירות:
39 אין לי אלא חציו בכסף - וכ"ש כולו:
40 או כולו בשטר - אבל חציו בשטר עדיין לא למדנו שאם שיחרר חציו יהא חציו בן חורין:
41 בשלמא לרב יוסף לבתר דאיתותב - ואוקימנא על כרחין דבתרוייהו פליגי:
42 הא מני - דאמר דבתרוייהו נפקא לחצאין רבי היא:
43 אלא לרבה - דאמר בשטר פליגי אבל בכסף דברי הכל קנה:
44 רישא - דקתני בכסף לחצאין דברי הכל:
45 וסיפא - דקתני אף בשטר לחצאין רבי היא ולא רבנן:
46 רב אשי אמר רבי היא - רבי אמרה לכולה דאית ליה בתרוייהו קנה ורבנן איפלוג עליה בעלמא אשטר ולא אכסף והא מתניתא מיהא איהו אמרה ול"ג ונסיב לה אליבא דתנאי:
47 מוקים לה - דמשכחת חציו עבד וחציו בן חורין בכסף ודברי הכל: