רש"י על גיטין ל״ו

1 על דעת רבים - כך יאמרו לו הרי אנו מדירין אותך על דעתינו:

2 וה"מ - דאין לו הפרה:

3 לדבר הרשות - שאין צריכים להפרתו לצורך דבר מצוה:

4 דאדריה - שלא ילמד עוד תינוקות:

5 דהוה פשע בינוקי - חובטן יותר מדאי:

6 לר"א דאמר - בפ' בתרא לקמן גיטין פו. עדי מסירה כרתי דקתני ר' אלעזר אומר אפילו אין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר והאי קרא עצה טובה קמ"ל:

7 מפני תיקון העולם - דלמא מייתי עדי מסירה ומערער בעל לומר לא גירשתיה:

8 מפרשי שמותיהן - ראובן או שמעון מעיקרא לא היו חותמים אלא אני פלוני חתמתי עד ולא היה נוקב שמו:

9 כדתניא כו' אם היה כתב ידו יוצא ממקום אחר כשר - דמתוך שלא היה מפרש שמו לא היו יודעין לבקש עדים מכירים ויודעים שיעידו על כתב ידו והיו צריכין לחזר אחר שטרות אחרים שחתימתם דומה לזו ונתקיימו בב"ד על ידי העדאת החתומים עצמן כדקי"ל בכתובות דף כ. אין מקיימין את השטר אלא משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד:

10 מפני תיקון העולם - שמאחר שיתפרשו שמותם יחזרו אחר יודעיהם ומכיריהם להעיד על כתב ידם:

11 צייר כורא - ולא היה חותם שמו:

12 חרותא - ענף של דקל:

13 מכותא - וילון ספינה:

14 מעיקרא במאי אפקעינהו - במה הודיעו לבריות שאלה חותמיהן בשטרות ליכא למימר מעיקרא דהא אמרת התקינו:

15 בדיסקי - שטרי שאלות ותשובות ושלומות:

16 אינו משמט - מאחר שכתב פרוסבול אינו משמט חובו בשביעית:

17 מוסרני לכם - את שטרותי שאתם תהיו נוגשים ואני לא אגוש ולקמן מוקי דיש כח בידם להפקיע ממונו של זה וליתן לזה במקום שיש סייג ותקנה:

18 והתקין הלל - דלא תשמט ועקר דבר מן התורה:

19 בשביעית בזמן הזה - והלל כרבי סבירא ליה דאמר שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דרבנן הוא ואע"ג דהלל בבית שני הוה סבירא ליה לאביי דבבית שני הואיל ולא היה יובל נוהג לא נהגו שמיטין מדאורייתא ודאמרינן בערכין דף לב: מנו יובלות לקדש שמיטין מדרבנן קאמר ומצאתי בתלמידי רבינו יצחק הלוי שכתב במסכת גיטין בירושלמי מנין שאין השמיטה נוהגת אלא בזמן שיובל נוהג שנאמר וזה דבר השמיטה שמוט אחת שמיטת יובל ואחת שמיטת שביעית אבל בת"כ ראיתי דשביעית נוהג בזמן שאין יובל נוהג ואומר אני שהוא מחלוקת:

20 בזמן שאי אתה משמט קרקע - כגון עכשיו שבטלה קדושת הארץ:

21 אי אתה משמט כספים - ואף על פי שהשמטת כספים חובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ ילפינן בהיקישא דלא נהגא:

22 ואמור רבנן דתשמט - בזמן הזה:

23 זכר לשביעית - שלא תשתכח תורת שביעית:

24 ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית - בזמן הזה כרבי:

25 ואמור רבנן דתשמט - ונמצא הלוה גזלן על פיהם:

26 שב ואל תעשה - והלוה הזה שב ובטל ואינו עושה המצוה לפרוע את חובו ולא עקר ליה בידים וכי האי גוונא מותר לעקור דבר מן התורה כגון שופר ולולב ודומיהן ביבמות בהאשה רבה יבמות דף צ: דלא עקירה בידים היא:

27 רבא אמר - לעולם בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דאורייתא ותקין הלל דלא תשמט בין לרבי דאמר לאו דאורייתא ואמור רבנן דתשמט לא תיקשי דבר דבדבר שבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר ב"ד בממון היה הפקר:

28 יחרם כל רכושו - באנשי כנסת הגדולה כתיב:

29 מה ענין ראשים אצל אבות - הוה ליה למכתב וראשי המטות:

30 כל מה שירצו - מחלק נכסיו על פיו:

31 לבטולי' - להושיב ב"ד אי אכשור דרי שלא יהו מונעין מלהלוות לבטל את תקנת הלל שאפילו כתב פרוזבול ישמט:

32 לא כתבינן פרוסבול - דלא אלים לאפקועי ממונא:

33 אלא בי דינא דסורא - רב:

34 בי דינא דנהרדעא - שמואל דכי אמרה שמואל להך מילתא וכי איתשיל הך שאלתא בבי מדרשא הוה בי דינא דרב אמי ורב אסי והיינו דמשני דלמא כי תקון הלל נמי לדרי עלמא לא תקון אלא כגון בי דינא דרב אמי ורב אסי:

35 עולבנא דדייני הוא - לקמן מפרש לשון חוצפא שנוטלים ממון שלא כדין בחזקה:

36 אם איישר חיל - אם אחזיק כח:

37 אבטליני' - אלמא לאו לדרי עלמא תקין דא"כ היכי מצי שמואל למימר אבטליניה:

38 אימא ביה מילתא - אושיב בית דין ואתקין דסתם מלוין יהו כמוסרין שטרותיהן לבית דין ואע"ג דלא כתב ניהוי כמו שכתב:

39 לישנא דניחותא - לא עשאוהו אלא לנחת הדיינים שלא יטריחו להגבות מלוותיהם לפני שביעית שלא תבא שביעית ותשמיטיה הלכך אי איישר חיל אבטליניה:

40 עלובה - חצופה:

41 שזינתה בקרב חופתה - בעוד שכינה וישראל בסיני עשו את העגל שהרי לא נסעו מסיני עד לאחר הקמת המשכן בשנה שניה כדכתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני וגו' ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני במדבר י:

42 מאי קרא - דיש לדרוש עליהם כלה מזנה בחופתה:

43 במסבו - בחופתו:

44 נרדי נתן ריחו - בושמי עזב ריחו הטוב כמו ולא נתן סיחון את ישראל וגו' שם כא:

45 עדיין חביבותא הוא גבן - אע"פ שהזכיר קלקוליהן לא הזכיר אלא במראית חיבה דלא כתיב הסריח:

46 הנעלבים - גרסי' אותן שנעלבים מיד אחרים:

47 ואין עולבים - את אחרים:

48 עושין - מצות מאהבת המקום ולא ליטול שכר ולא מיראת פורענות:

49 פרוז - תקנה: