רש"ש על גיטין ל״ו א

1 גמרא לר"א דאמר ע"מ כרתי. בגליון הוגה אלא לר"א. וכן העתיקו התוס' לעיל ד ד"ה דקי"ל:

2 רש"י ד"ה מפרשי. ראובן כו' מעיקרא כו' אלא אני פלוני כו'. לכאורה הנל"פ דמעיקרא לא כתבו אלא ראובן עד ע' לק' פז ב במשנה. והתקינו שיהיו מפרשין הטיב שמותיהן דהיינו שם אביהם ג"כ וכמו שהיו נקיי הדעת עושין שם בכדי שיכירום מי הם. מיהו מלשון התוספתא דסוף מכילתין משמע כפרש"י:

3 רש"י ד"ה כדתניא. ונתקיימו בב"ד ע"י העדאת החתומים עצמן. ל"י מדוע לא פי' או ע"י אחרים שהכירו כ"י:

4 תד"ה אמר. ואע"ג דקאמר לעיל דמדרינן לה ברבים. כצ"ל:

5 בא"ד וא"ל דאדר"נ נמי קאי. זה לא סליק לתירוץ ראשון דלעיל בתד"ה אבל. דבאשתו אין לחלק בין ברבים לע"ד רבים:

6 תד"ה אבל. וע"ד יחיד כו' יכול כו'. ל"ד דה"ה ע"ד שנים וכ"ה ברא"ש ור"ן. ועי' לק' מו בתד"ה רנב"י וברש"ל שם:

7 תד"ה והעדים. ובגמרא אר"ג כו' משמע דקודם נתקנה. תימה דשם אמר ר"ג סתם והוא ר"ג דיבנה נכד ר"ג הזקן עי' בנדה ו ב תד"ה בשפחתו. ובתוספתא שם הגי' רשב"ג:

8 תד"ה בזמן. ואשמים איל צאן על אשמתם. כצ"ל:

9 בא"ד שהרי היה בזמן הבית דהלל כו'. כצ"ל:

10 בא"ד ע"ב דמשמע דיובל לא נהגו היינו כו' אלא שני שבטים וכשעלו כו'. כצ"ל: