רש"ש על גיטין ל״ח

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מפרשים:
1 גמרא עובד כוכבים ישראל מנלן דכתיב וישב ממנו שבי. לכאורה הא דלא כפרש"י שם בנימוקיו דר"ל שפחה אחת אשר שבוה ישראל מהם מקודם עי' מזרחי שם. ואולי י"ל דמסתמא כבר טבלוה לשם אמהות:
2 רש"י ד"ה בחזקה. וקנאו בחזקה ביאוש כשהפקירו כו'. כ"ה ל' הר"ן:
3 רש"י ד"ה וכתב לה בסה"ע. ונסיב כו' ומינטר לה. בל"ז י"ל כדי שלא יעברו על לאו דלא יהיה קדש:
4 תד"ה דכתיב. וא"ת ל"ל השתא כו'. עמש"כ בקדושין ג בתד"ה ואשה בס"ד:
5 בא"ד וי"ל דמוישב כו' לא הוה ילפינן כו' ולהכי מייתי לעיל מדר"ל כו'. ועי' מהרש"א. והתוי"ט בד"ה שתעבד ל"ד במחכ"ת בסדר לימוד המקראות:
6 תד"ה כל. וחציו ב"ח דכופין כו'. לכאורה מאי קושיא כיון דגם עתה עובד א"ע יום אחד תו לא קרינן ביה לעולם בהם תעבודו. וכן יקשה מאי דפריך הגמ' על אביי מהא דחציה שפחה כו'. וי"ל דמצינו מלת עולם נופל אף ע"ד שאינו אלא משנה לשנה כמו והיתה לכם לחקת עולם בפ' אחרי. חקת עולם בפ' אמור גבי יוה"כ וסוכות וכן הרבה כיוצא בזה. שוב ראיתי להט"א בריש חגיגה שכתב באמת דחצי ב"ח אין בו עשה דלעולם בהם תעבודו ותמוה מהא דמקשה כאן הגמרא אדאביי כו':
7 בסוף דבור המתחיל כדשרינן הכא משום מצוה דרבים. כצ"ל:
8 גמרא מיתיבי מעשה בר"א כו' ושחרר עבדו כו'. לפי מאי דמייתי לק' דר"א גופיה ס"ל חובה ה"מ לאקשויי דר"א אדר"א:
9 שם דאר"ח בר אבין א"ר אחד זה כו'. לק' לט ברש"י ד"ה לא סיימוהו. העתיק ר"ח בר אבא:
10 רש"י ד"ה ודלמא ר' אליעזר כו'. כצ"ל ביו"ד:
11 רש"י ד"ה גופיה לא קדיש. שא"ר כו' ולא לבד"ה. עמש"כ בב"מ נה:
12 רש"י ד"ה גזברין מ"ע. ורשותן עליו. כצ"ל:
13 רש"י ד"ה שלא הקדיש בסה"ע. וה"ה כקרקע ובהמה טמאה. תימה הרי בהמה טמאה מועלין בה וכן קרקע אם עקר חוליא כו'. כמש"כ התוס':
14 תד"ה גופיה. כדאמרינן בהמנחות והנסכים כו'. כצ"ל ור"ל באותו פרק:
15 בא"ד ונראה לפ' גופיה לא קדיש פי' ליאסר בהנאה כו'. ל"י מאין פסיקא ליה לרב דגרע מבהמה טמאה. והלא בבכורות ט ב איצטריך קרא למישרי בכור אדם בהנאה קודם פדייה:
16 בא"ד לדמים ל"ק שיהא גופיה קדוש לימכר כו'. משמע דאי אמר הכי בפירוש קדוש גופיה ליאסר בהנאה א"כ קשה הברייתא דהמקדיש עבדו כו' דבסה"ע למאי דס"ד דפי' שלא הקדיש אלא לדמיו דהיינו לימכר כדפרש"י אמאי עושה ואוכל. וע"ק מאי דאמר לק' אלא דכ"ע קדוש כו' והיינו דלא כרב. נוקי כגון דאמר לדמיה:
17 בסה"ד דאותו שהקדישו לדמיו הוא יפדנו כו'. עי' מהרש"א. וק"ל מש"כ דכ"ז שהממון אינו שלו לא יוכל להפקיע מידי איסורא כדלק'. הלא רב גופיה קאמר דאחד זה כו'. יצא לחירות וצריך גט שיחרור ופשטיה משמע דמהני כדפריך מזה לק' אדאמימר: