רש"ש על גיטין נ״ב

1 גמרא ומוכרין להם בהמה עבדים כו' אבל לא להניח. נ"ל דהיינו דוקא להניח המעות וכ"ה לשון הרמב"ם בחיבורו אבל לקנות בהן שדות רשאין כמו עבדים לת"ק לקמן. ואולי אף רשב"ג מודה בבהמה. ובזה תפול קושיית הח"צ שהביא הק"נ על תוס' דשבת נד ב שכ' דאפטרופוס היה מעשר דהא להניח אין מעשרין. די"ל דהיה מעשר כדי למכור וליקח שדות. ועי' בראב"ד סוף הל' נחלות ובהה"מ:

2 שם מ"ט דלמא לא משפיין. הא דל"ק דדלמא מישתדפן כדלעיל עי' מהרש"א. ומלשון הרמב"ם בחבורו משמע דגריס גם הכא דילמא משתדפן:

3 שם חמרי' דיתמי רבנא עוקבא. כ"נ דצ"ל. או דצ"ל חמרי' דר"ע יתמא. וכ"ה ברי"ף בפ' הזהב ד' צא לפי גירסת מהר"ם שם:

4 רש"י ד"ה להאכיל. יתומים לאלתר חייבים לעשר. נראה דתיבת לאלתר נמשכת למטה ועי' בראב"ד שם:

5 רש"י ד"ה ואחרים מוציאין. הן יקחום ויהיו קנויים להם. כצ"ל:

6 רש"י ד"ה לא יהא כח הדיוט חמור. כל הדיוט המוכר יכול הלוקח לחזור בו כ"ז שלא משכו אבל אם משך כו'. כצ"ל:

7 בא"ד דליפוי כח עשאום כהקדש ולא להרעת כח. צ"ע דהרי גם בהקדש ממש אמרינן בקדושין כט ג"כ סברא זו:

8 תד"ה יהבי. וא"ת גבי הקדש כו'. נ"ל דבציונם ט"ס וצ"ל יהבי זוזי ליתמי אפירי אייקר כו' דלקמן בע"ב וכן בקדושין שם הקשו מזה וכן שם בר"ן. דלגי' שלפנינו. בכה"ג דהיינו בדיהיב גיזבר מעות אפירי וזול לא מצינו שם בגמרא דינו להדיא והרמב"ם והראב"ד פסקו גם שם דגיזבר מצי לחזור כמו הכא גבי יתומים וכמו שהביא הר"ן שם:

9 ודע דגם שם לשון התוס' ק"ק שהעתיקו מכאן בדיהבי זוזי ליתמי אפירי וזול אין לוקח יכול לחזור. הלא זה אינו אלא לפי מאי דס"ד אבל ר"ש בריה דר"א מסיק דיכול לחזור:

10 גמרא אשטרא דאימי' דזעירא יתמא. כ"ה ברי"ף ורא"ש. ומפרש"י משמע דגריס דאימיה דזעירא דמזבנא ארעא דיתמי:

11 שם קאכיל ושתי ולא אמיד. כצ"ל. ומלת מדידהו למחוק וכן ליתא ברי"ף ורא"ש:

12 תד"ה דאתי בסופו. דהואיל ונהנה מהנה. כצ"ל:

13 תד"ה הלכה. דמשנת ראב"י קב ונקי. הגרי"פ ציין לעירובין סב ב כצ"ל. ונזכר ג"כ לקמן סז. אבל משם ושם איכא למידחי דדוקא במשנה ולא בברייתא וכמו דשגה בזה מרן הכ"מ במחכתה"ג בספ"ב מהל' בית הבחירה. ולכן ה"ל לציין ליבמות לז א דשם מוכח דגם בברייתא הל' כוותיה וכן הביא הרא"ש בפ"ק דביצה סוף סי' ז':

14 בא"ד ומיהו נראה כו' כדאמרי' בירושלמי כו'. עי' מהרש"א. ול"נ דהראיה מהירושלמי איננה רק על הא דכתבו דאי פשע חייב לשלם לכ"ע וע"ז ראייתם נכונה מהא דאמר וריב"ח כו' אפי' יסבור כרבנן כו' ואין מבריח עצמו מן התשלומים. ומש"כ אבל כל כמה דל"י אי נאבד כלום כו' זה כתבו מסברא בעלמא. וכ"מ מסידור דבריהם בב"ק לט ד"ה דאי וכן ברא"ש כאן. ודע דשם כתבו דאפי' ידעינן דנאבד אינו נשבע שלא פשע:

15 רש"י ד"ה מערב. ואסרו בהנאה. בע"ז עד פסק שמואל גופיה דהלכה כרשב"ג דימכר כולו חוץ מדמי יי"נ שבו אפי' יין ביין:

16 תד"ה מנסך. ור' ירמיה ורב דהכא סברי כו'. כצ"ל: