רש"ש על גיטין כ״ה

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מפרשים:
1 גמרא אבל התם פי' אפי' תאמר א"ב וכדמוכח בסוף ביצה וההיא דבכורות שהביאו התוס' מ"מ ה"א מכר הוא דא"ר כו'. והוא כמש"כ התוס' לקמן בע"ב ד"ה ר"י בסופו ע"ש וכן לקמן מח ד"ה אי לאו. ומיושב בזה גמגום מהר"ם:
2 רש"י ד"ה אריו"ח כדי לזרזן בסופו. ולא הודיעם מה בלבו. לכאורה זה דלא כר"א בנדרים לו דאמר הפריש פסח על חבירו שלא מדעתו ל"ע כלום. אבל נראה משום דע"כ סוגיא דהכא איירי אי אמרינן שה לב"א דאורייתא כמ"ש התוס' וא"כ ילפינן דלא בעינן דעת משכן אדם מביא על בניו ובנותיו הקטנים כדאיתא התם או דמוקי בקטנים ואפי' לר"א ולא ילפינן משכן כו' ודלא כריו"ח דשם. אבל בפסחים פרש"י דמיירי בהודיעם והיינו כר"א ושה לב"א לאו דאורייתא ול"פ על ריו"ח רבי' אלא דמוקי לה בגדולים ודלא כסוגיא בנדרים ודו"ק:
3 רש"י ד"ה אמר אביי. דילמא תולה בד"ע כו' דמדאתני ברישא גילה בדעתו כו'. לכאורה סברא זו לא שייכא בהא דשני לוגין שאני עתיד להפריש ור"מ ק"ל תולה בד"ע. ואולי משום דלא קבע מועד הפרשתו הוה כמו שאומר שאני עתיד להפריש בזמן שארצה:
4 תד"ה הדר. ע"ז אינה תמיהא כו'. ול"נ לפרש דאביי תמה על רב הושעי' דהרי ודאי ידע למתניתין דלאיזו שארצה כו' אלא דמספקא לי' בתולה בדעת אחרים. וכיון דקס"ד דטעמא דמתניתין דפסחים משום ברירה כדמותיב מינה א"כ ע"כ מוכח דיש חילוק בין תולה בד"ע לתולה בד"א א"כ מאי קמב"ל:
5 רש"י ד"ה כאשת איש. אם כהן הוא אוכלת בתרומה. לכאורה קשה מהא דלקמן כח ה"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתו אסורה לאכול תרומה מיד ומוקי לה התם רבא כר"י. וי"ל דרבא שם לשיטתו דהכא דטעמא דר"י משום בקיעת הנוד. אבל רב משרשיא דהוה ס"ד משום דא"ב אבל לשמא יבקע ל"ח. וא"כ ה"ה דל"ח לשמא ימות וכדאביי בסוגיא דסוכה. אולם לקמן במתני' לא פי' לענין תרומה. ומש"כ ואם זינתה בחנק. לכאורה לא אתיא למ"ד במכות טז אליבא דר"י דהתראת ספק ל"ש התראה:
6 תד"ה ומיחל. דקתני וקדש עליו היום. עי' הגהת רש"ל. אבל מצאנו בריש ברכות משעה שקדש היום בע"ש והיינו בה"ש כדפרש"י שם ועיין בר"ן בפ' ע"פ ד' כא ב בד"ה פוק חזי:
7 בא"ד מערב במים ומוזג. כצ"ל:
8 תד"ה ר"י בסופו. וריו"ח דסבר מחזירין כו' אית ליה לר"י ברירה. לכאורה עדיין יקשה מר' יוסי דעירובין דמוכח דל"ל ברירה וכמש"כ התוס' לעיל:
9 תד"ה לכי מיית. ומיהו הכא על כרחך א"א כו'. כצ"ל:
10 בא"ד וריו"ח נמי כו' אינו מחלק ולדידי' כו'. כצ"ל: