רש"ש על גיטין פ״ב

1 תוס' ד"ה צא. עי' מהרש"א. ופשוט דבהא דחזקיה אין חילוק בין קרוב אחד לב' דהא בפשוט מקיימין מתרי עדים עי' לעיל יח ב תוספות ד"ה אמר ליה. ואם כן גם באחד יש לחוש דלמא מקיימי בחד קרוב וחד כשר:

2 גמרא א"ד ע"מ הוא ובע"מ הוא דפליג ר"א כו'. נראה דה"ה דהמ"ל א"ד בתרוייהו פליגי ודקתני בע"מ הוא לרבותא דרבנן. וכן לצד הראשון לרבותא דר"א כדאמרי' בכ"ד ועי' בר"ן:

3 שם א"ר ת"ש כל הבתים כו'. עי' בתוס'. וק"ק מדוע לא מייתי מפ"ט דאהלות מ"ב הכל טמא אלא תוכה המוקדם וכן עו"ש במ"ח הכל טמא אלא גבה:

4 תד"ה אבל. מודה ר' אליעזר. כצ"ל ביו"ד:

5 בסה"ד אע"ג דבחוץ מודה להו. כצ"ל:

6 גמרא ע"כ ל"ק ר' אליעזר. כצ"ל ביו"ד:

7 שם לבתר דאב"ל הדר פשטה כו' ויצאה והיתה. כה"ג בקדושין ט ב:

8 תד"ה שר"א. ולאחר לא תנשא עד שתתן. מה שנדפס בגליון טעות הדפוס. שבוש. כי כן איתא גם בגמרא שם ובקדושין ס ב:

9 תד"ה אפי'. ועוד קשה לר"י כו' ונפלו לפני לוי דצרת צרה פטורה כו'. כצ"ל. וכן לקמן לפי הגהת המהרש"א דצרת צרה אשת שני מתים צ"ל פטורה: