רש"ש על גיטין ס״ו

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על גיטין ס״ה ע״ב רש"ש על גיטין ס״ז ע״א »

1 רש"י פתח ↗

דמצוה מחמת מיתה הוא - שהיה יודע שהיוצא בקולר אינו חוזר:

2 סנהדרין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא, אֶלָּא מֵעַתָּה: ״אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכׇל אֵלֶּה״, הָכִי נָמֵי בְּכוּלְּהוּ – אִין, בַּחֲדָא מִינַּיְיהוּ – לָא? אֶלָּא: בְּאַחַת מִכׇּל אֵלֶּה, הָכִי נָמֵי: בְּאַחַת מִכׇּל אֵלֶּה.

3 יבמות פתח ↗

וְדִלְמָא צָרָה הֲוַאי? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַכִּירִין.

3 בבא בתרא פתח ↗

מַתְנִי׳ כּוֹתְבִין גֵּט לָאִישׁ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהַשּׁוֹבָר לָאִשָּׁה – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּעְלָהּ עִמָּהּ; וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַכִּירָן. וְהַבַּעַל נוֹתֵן שָׂכָר.

5 גיטין פתח ↗

רַב נַחְמָן אָמַר: לָא מְשַׁוּוּ אִינָשֵׁי בְּרָא שְׁלִיחָא בִּמְקוֹם אַבָּא; וְרַב פַּפֵּי אָמַר: מְשַׁוּוּ אִינָשֵׁי בְּרָא שְׁלִיחָא בִּמְקוֹם אַבָּא. אָמַר רָבָא, הִילְכְתָא: מְשַׁוּוּ אִינָשֵׁי בְּרָא שְׁלִיחָא בִּמְקוֹם אַבָּא.

6 תוספות פתח ↗

וליחוש שמא שד הוא - דוקא בבור או אותו שעומד על ראש ההר וראהו בפרק בתרא דיבמות דף קכב. ואסור לאדם שיתן שלום לחבירו בשדה דבמגילה דף ג. כעין עובדא דיהושע שראה אותו וחרבו שלופה בידו כל כי האי גוונא חיישינן שמא שד הוא אבל בעיר מותר ליתן שלום לחבירו ומכירו בלילה או לעדים לומר בלילה כתבו גט לאשתי ולא חיישינן וכן משמע בירושלמי דפירקין דמייתי עלה ומשיאין על פי בת קול ומפרש והוא דחזו בבואה ומפרש הדא דתימא בשדות אבל בעיר אע"פ שלא ראה בבואה של אדם ופריך מההיא דהיה מושלך בבור כו' ומשני מצויין הן בבורות כדרך שמצויין בשדות:

7 תוספות פתח ↗

8 גיטין פתח ↗

אוֹ לִשְׁלֹשָׁה: ״כִּתְבוּ גֵּט, וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי״, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. אָמַר לִשְׁלֹשָׁה: ״תְּנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

10 תוספות על גיטין פתח ↗

כתב ידן הוא או כתב הגט הוא - אע"ג דלא נפקא מינה מידי דאידי ואידי מילי נינהו ולא ממסרן לשליח הא מסיק דלשמואל אמר אמרו כשר וא"כ חתם סופר ועד פסול דהא בהא תליא כדאמרינן בסמוך וכשאומר לשנים כתבו ותנו הוי כאילו אמר להם בפירוש שישתפו אחר עמהם לכתוב או לחתום לכך בעי מה רוצה הבעל שיעשו הם ולקמן דאמר אי סבירא לן דכתבו כתב ידן הוא הא כתב הגט כו' הוא הדין דהוה מצי למימר אפכא אי סבירא לן דכתב הגט הוא כתב ידן כשר:

11 רש"י פתח ↗

אי נימא מילי אי מימסרן לשליח - וכשר ודברים שנאמר לשליח זה אם יכול למוסרן לשליח אחר:

1 רש"י ד"ה דמצוה מחמת מיתה הוא. שהיוצא בקולר אינו חוזר. ק"ק מלעיל כח ב לל"ב דרב יוסף דמוקים להא דהיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים. בב"ד של עובדי כוכבים. ועי' ברא"ש לשון הירושלמי שכל קולר בחזקת סכנה:

2 במשנה כל השומע את קולו יכתוב גט כו'. נראה דאף דתנן לקמן אמר לעשרה כו' כולכם כתובו כו' וכולם חותמין. הכא סגי בתרי אף דאמר כל דר"ל שנים מכל השומעים עי' סנהדרין פא אלא באחת מכל אלה כו' וכולכם שאני שהיו כולם בפניו וידעי להו:

3 גמרא ודלמא צרה היא. נ"ל דהכא שיגרת לישנא דיבמות קכב נקיט דכאן ה"מ לאקשויי דלמא איש אחר הוא כדתנן בב"ב קס"ז ובלבד שיהא מכירן. וק"ל בין אדהכא ובין אדהתם מדוע מכל החמש נשים תפס צרה והלא חמותה נזכרת ראשונה במשנה ד' פט"ו דיבמות. ואולי הונח שם צרה על כולן דהן צרות ושונאות אותה. ועמש"כ בב"מ יו"ד:

4 במשנה הבריא כו' רצה לשחק בה. בתור"ע נתקשה בזה ע"ש. ול"נ דבא לומר דאע"פ שנסע תיכף לדרך רחוקה שלא בדרך מדבר ונשתהה שם עי' ב"ש סי' קמ"א ס"ק כג וסד"א דודאי כוון שיתנו לה ג"כ קמ"ל דאמרי' רצה לשחק בה:

5 גמרא אמר רבא הלכתא משוו אינשי כו'. ברי"ף הגי' והלכתא כו' בלא שם רבא עלה וכן נכון דר"פ היה תלמיד רבא ולא שייך שיפסוק הלכה כוותיה. וברא"ש נשמט לגמרי הוהלכתא בשגגת המעתיק:

6 תד"ה וליחוש. מותר ליתן שלום לחבירו ומכירו. ר"ל או לא' ממכיריו:

7 בא"ד וכ"מ בירושלמי כו' ומשיאין עפ"י ב"ק ומפרש והוא דחזו בבואה. מהירושלמי הזה ראיה להתוי"ט שם ביבמות דמפרש ב"ק היינו מה דמפרש אח"כ מעשה באחד כו' ע"ש:

8 במשנה אומר לשלשה תנו כו' מפני שעשאן ב"ד. ק"ל דלמא כוונתו לשנים מהם כדלקמן באמר לעשרה כו' ושנים חותמין:

9 גמ' היא גופה קמב"ל כתובו כו'. נראה דצ"ל יכתבו כת"י הוא כו':

10 שם פשיטא דכתב הגט הוא דקתני סיפא כו' שילמדו ויכתבו כו'. ק"ל לפמש"כ התוס' ד"ה כת"י והמהרש"א בתד"ה אמר לשנים דע"כ לא קמב"ל אלא באמר לשנים לפי דהוה כאילו אמר להם בפירוש שישתתפו אחר עמהם כו' אבל לג' פשיטא להו דר"ל דא' מהם יכתוב והשנים יחתמו וכ"מ לקמן סז ב כולכם כתובו אחד כותב במעמד כולם אלמא דאכתב הגט נמי קאי וא"כ כש"כ כשאמר לב"ד הגדול. ואין לומר דרוצה לפשוט מהלשון דכמו שילמדו ויכתבו היינו כתב הגט ה"ה יכתבו דרישא נמי. דא"כ ה"ל למיפשט מיכתבו גופיה דרישא דקאי גם אדאמר לג' כתבו:

11 רש"י ד"ה אי נימא מילי אי מימסרן לשליח. דברים שנאמרו כו' לשליח אחר וכשר. כצ"ל:

2 גיטין פתח ↗

מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיָה מוּשְׁלָךְ לְבוֹר, וְאָמַר: כׇּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ יִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.

3 גיטין פתח ↗

וְדִלְמָא צָרָה הִיא! תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה, כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַכִּירִין.

« רש"ש על גיטין ס״ה ע״ב רש"ש על גיטין ס״ז ע״א »