רש"ש על גיטין ס״ה

1 גמרא מתיב רב אויא מערימין כו'. נ"ל הא דק"ל זוכה לאחרים הוא מפני שאומר להם ופדו כו' משמע שאינו מזכה להם המעות אלא בכדי שיפדו המע"ש ובדרך קנייה כדפרש"י והיינו שיזכו אליו המעות בחזרה. ואפי' אם נפרש פדייה דהכא הוא שיאמרו פירות שלך יהיו מחוללים על המעות שבידינו והמעות ישארו תחת ידם מ"מ שם חולין שהיה עליהם מזכין לו בחזרה שיחול שם החולין על הפירות שאצלו ונכון בעז"ה והתוס' נראה שלא הבינו כן:

2 שם אלא בעציץ שא"נ. הא דלא משני במעשר פירות וירקות דרבנן משום דהן נקראו יש להן עיקר מה"ת כמש"כ התוספות בעירובין לב ד"ה תאנים ושם לז ב ד"ה מאן:

3 רש"י ד"ה ופדו. והם סמוכים ע"ש כו'. ומה יענה לריו"ח בב"מ יב ב דסמוך ע"ש נקרא קטן עי' לעיל תד"ה אלא. ומדוע לא פי' כמו שם ס"ד מה ד"ה אומר לחבירו שהוא אוהבו וכו' וכ"ש בנו ובתו:

4 רש"י ד"ה הפעוטות. ופרשינן כבר שית כבר תמני. ל"י למה דלג בענין זה דגבול האחרון כבר עשר ע"ש ועי' לעיל בלשון התד"ה כל שמבחנת:

5 תד"ה וכנגדן. דהא מסיק כו' עד שיהא בן כ' ובפ' מ"ש כו'. כצ"ל:

6 במשנה ר"א אוסר מיד. בתוי"ט וברפ"ח כו'. ע"ש בשנ"א ותראה איך שהתוי"ט שם וכאן העתיק הירושלמי בשבוש:

7 גמרא ל"צ דא"ל זיל למזרח דאיתיה במזרח כו'. לכאורה בכזה אף לרבנן כשר אם קבלהו במערב כמו הרי היא במקום פלוני דמתניתין. וא"כ בזה הוה פלוגתא חדשה אם חיישינן למיגס גאיס ולא בארוהו הפוסקים. וכן מלישנא דמתניתין משמע דל"פ רק בפלוגתא ראשונה ואזלי לשיטתייהו. וגי' הר"ן היא ל"צ דאיתיה לבעל במזרח וא"ל זיל במזרח וכ"ה בתוי"ט והיא נכונה. אבל מ"מ משמע דגם רבנן ל"פ על חששא זו ונ"מ באמרה התקבל סתם וג"ז לא בארו הפוסקי':

8 שם דלמא כו' מיגס גאיס. לר"ח לעיל סג ב המ"ל חששה היותר קרובה דילמא שויא הבעל שליח להולכה. וכן אפי' לרב ללישנא דבזיון היכא דלא קפיד כפי שכ' התוס' שם:

9 רש"י ד"ה דהא מראה מקום. דא"ר אלעזר. כצ"ל בל"י:

10 רש"י ד"ה הא והא רבנן. דהתם ניחא לה כו'. כצ"ל וכ"ה בתוס':

11 תד"ה גיטא. והא לא חזרה שליחות כו'. עי' לעיל סג ב ושם:

12 תד"ה הא. ולכך נל"פ כו' אבל בשל חבירו כו'. נראה דלפ"ז קושיית אביי ממגדל ושובך מאי שלו וש"ח איכא. היינו דגם בשלו אין קפידא ומקשה גם לרבה ודוחק:

13 בא"ד וכן בפ' השליח הבא כו'. כצ"ל:

14 גמ' ר"נ דבבלאה הוא דייק כו'. כצ"ל בל"ו וכ"ה בר"ן ועפרש"י ופי' לפירושו דשרש פטר לא מצינו במקרא בבנין הכבד. ולכן אם אמר בבנין זה ודאי כוון ללשון ארמי דמשמשין בו לענין גט מיהו ק"ק דהא גם בא"י היו משמשין בו בנוסח הגט כדלקמן פה ב במשנה. וה"נ מזה ראיה לספרים דל"ג שם במשנה גט פטורין הביאו התוס' שם וכן הרי"ף והרא"ש ל"ג שם במשנה. ואולי י"ל דר"י שנה כן לתלמידיו שמבבל וכמש"כ התוס' לקמן פד ב:

15 רש"י ד"ה כתבו איגרת. גם זה לשון גט. כ"ה ברש"י שבאלפסי:

16 רש"י ד"ה המסוכן. חולה. התוי"ט גמגם בזה ע"ש. ובירושלמי הביאו הרא"ש איתא תני אף החולה וכ"מ ממשנה דלקמן הבריא שאמר כו' משמע דוקא בריא: