רש"ש על גיטין מ״ז

1 גמרא א"ל זיל לא קא שבקי לי כו'. כה"ג בב"מ כט ב ובסנהדרין כח ב:

2 רש"י ד"ה חייתא. ופקיע ר"ל של מטוה או גמי ועיגול של אבן כו' בתוכו ר"ל בתוך הפקיע כדי שלא ירגישו:

3 גמרא אמר רבה מנ"א לה דתנן כו' אלא לאו דעובדי כוכבים ולקטינהו ישראל כו'. ק"ל הא אפשר לאוקמי בשהביאו שליש ביד ישראל כדלקמן. וכמש"כ התוס' על ההיא דתורמין משל עובד כוכבים על של ישראל. או דמיירי בששכר שדה מישראל כמש"כ התוס' לעיל כג ב בד"ה העובדי כוכבים:

4 שם נהי דמפקרי אדעתא דישראל אדעתא דעובד כוכבים מי מפקרי. לכאורה קשה הא תנן לקמן נט ב אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים בלקט שו"פ. ונ"ל דכאן ר"ל דהתורה לא הפקירה לעניי עובדי כוכבים. ואף דחכמים הפקירו להם הלא לא הפקירו אלא לענייהם והפקר לעניים אינו הפקר לב"ה וגבי פאה גזה"כ. ולפ"ז אינו מדוייק לשון התוס' "הפקר בטעות הוא" דלא שייך זה גבי רחמנא. וכן מש"כ והא דפליגי כו' דריו"ח אמר הפקר. תמוה דבפאה לכ"ע הוי הפקר:

5 המל"מ בפ"ב מהל' תרומות הל"ט הוכיח מכאן דפאה אינה פטורה מהמעשר אלא לאחר שזכה בה העני ומקשה ע"ז מהא דשבולת של לקט שנתערבה בגדיש כו' דפ"ה דפאה מ"ב ומחלק בין לקט לפאה ע"ש. ותימה דהא הכא גם לקט תנן:

6 שם ישראל שלקח שדה מעובד כוכבים עד שלא הביאה שליש כו'. מה שדקדק המהרש"א מדוע לא תני ישראל שמכר לעובדי כוכבים שדה משהביאה שליש כו'. נ"ל דלק"מ דקמ"ל רבותא דלא בעינן שכל השליש יגדל ברשות ישראל אלא דסגי כשהיה ברשותו בגמר הבאת השליש בלבד. וכה"ג כתבו התוס' לקמן בד"ה בצרן:

7 רש"י ד"ה לקט שו"פ. במה שאין לו חלק כו'. כצ"ל:

8 רש"י ד"ה ה"ד אילימא דישראל. וקאמר כו' אא"כ הפקירן ישראל ראשון בשדהו. ותימה מי יוכל להפקירן הרי אין שלו שכבר זכו בהן עניים עי' תמורה כה בבעיא דאילפא. ועי' במרובה בסוגיא דצנועין:

9 תד"ה לוקח. ור"ח גרס הלוקח מביא כו'. כצ"ל בלא וא"ו:

10 תד"ה אמר. והא דמדתניא לעיל כו' איכא לאוקמי בסוריא. וק"ק דמ"מ ה"ל להש"ס לאתוייה למיפרך מינה לרבה ולתרוצי כן:

11 בסה"ד וכי פריך הכא לר"א כו'. לא מצינו הכא פירכא לר"א רק מאי דאייתי רבה ראיה לדבריו ממילא הוה פירכא לר"א:

12 גמרא אר"א שתי תקנות הוו. יומא כב כתובות יב מנחות נא ב:

13 רש"י ד"ה של ישראל חייב בסופו. ולת"ק א"ב ואפי' חלקו בספיקא הן עומדין. אינו מובן יפה אמאי ק"ל ספיקא דלפי לשונו דלעיל משמע דודאי כל חטה וחטה חציה שלו וחציה דעובדי כוכבים. וגם שם קשה מש"כ ולא מטבל גמור עליו. הלא יש תקנה שלא יפריש אלא על החצי וכ"כ בחולין קלה ב:

14 רש"י ד"ה כקנין הגוף דמי. ויכול לומר ראשית פה"א כו'. כצ"ל:

15 תד"ה טבל בסופו. וכל המעשרות כו' יתנם כו' וללוי. תימה אמאי לא נימא הממע"ה ועמש"כ ע"ד בב"ב פא ב:

16 תד"ה מתה. ועוד דה"ל כקונה פירות בשוק ואח"כ קנה שדה דא"ק כדאמרי' במס' בכורים. שם במשנה ל"מ אך כוונתם נראה על הירושלמי שם בפ"א על משנה דהקונה שני אילנות ר"ב ב"כ בעי קומי ר' אילא מכר לו שדה בקומתה הלוקח מהו שיביא ממנו בכורים א"ל למה לאו כו' מעתה אפי' חטים כך אנו אומרים הלוקח מן השוק ר"ל ואח"כ קנה גם את השדה מביא בכורים בתמיה משמע דפסיקא ליה דאינו מביא. אבל הרמב"ם בפ"ב מהל' בכורים הי"ד פסק בזה דמביא וע"ש. וע"כ ס"ל כמ"ש המפרש רא"פ שם דלא חשש להשיבו משום דס"ל דאפי' בכה"ג מביא. ויותר נ"ל דהרמב"ם מפרש דכך אנו אומרים כו' הוא תשובת ר' אילא לר"ב בניחותא דבאמת אנו אומרים דאף בלוקח מן השוק מביא בכורים: