רש"ש על גיטין מ״ג

1 רש"י ד"ה דלמא מודה. קודם העדאת עדים. משמע דאפי' יבואו עדים אח"כ יפטר. ואף דמסקינן בב"ק עה דהיכא דפטר עצמו מכלום לא מיפטר בבאו עדים. ה"נ חייב א"ע בדמים דלא קי"ל כרבה שם מג כמש"כ שם בס"ד:

2 רש"י ד"ה בקדושין. אמרי' התקדשי לי לחציי מקודשת. כצ"ל:

3 רש"י ד"ה ועוד כופר. אבל בכופר של ב"ח כתיב והמית כו'. עי' ב"ק מב ב רש"י ד"ה מאי טעמא ובמש"כ שם:

4 תד"ה מי. אבל אם מכרו לקנס מכור זמנין כו'. כצ"ל בל"ו:

5 תד"ה ואי. ואפי' בנו ממזר כו' תנן כו'. כצ"ל בל"ו:

6 רש"י ד"ה פקעו. שהרי נשתנית כו'. לכאורה טעמו פשוט דהשתא איכא שיור בקנינו והוה כמקדש חצי אשה:

7 תד"ה אבל. וא"ת הא דאמר אמימר לעיל כו'. הא דלא מקשו את"ק די"ל דמיירי אחר שפדאהו ע"י קנס חכמים דנקנה לו מחדש לכ"ד אז מחויב לשחררו. ודברי מהרש"א מגומגמין:

8 בא"ד ולא הפקיעו כו'. כצ"ל בו':

9 תד"ה הא. דמזלזל בתקנתא דרבנן קנסוהו. כצ"ל: