רש"ש על גיטין כ״ד

1 גמרא אשה מכי מטא גיטא לידה איגרשה לה. פי' דלא תיקנו רבנן אמירת בפ"נ ובפ"נ אלא בשעת גירושין עי' לעיל ה ב בתד"ה יטלנו. אבל משהגיע גט לידה ונתגרשה ומביאתו לפנינו לראיה מתירין אותה דאמרינן מסתמא נעשה כתיקון:

2 שם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה כו'. לכאורה הא ליכא הכא נתינה. וצ"ל הואיל דמתהפכת משליח להולכה לשליח קבלה הוה כאילו מסר שליח הולכה לשליח קבלה. ובזה א"ש ג"כ קושיית הגמ' ע"ז והא לא חזרה כו' לפרש"י ותוס' דע"כ צ"ל דנסתלק שם שליחות הולכה ממנה עתה לגמרי דאל"כ ליכא מסירה משא"כ שליח אחר אף דנעשה תיכף שליח לאחרים עיין לשון התוס' מ"מ שם שליחות הראשון ג"כ לא סר ממנו. אבל קשה למאי איצטריך לומר הוי שליח לקבלה. היה די שיאמר לה דשם תסתלק ממך שם שליח להולכה ותהיה את לעצמך ותיהוי כמו שמסר השליח דהולכה לה לעצמה. ונראה דאה"נ ולא נקיט שליח אלא לצחות בעלמא לזווג שליח לשליח:

3 שם והא לא חזרה שליחות אצל הבעל. פרש"י ותוס' בזה דחוקים. ואולי יל"פ דהא זה פשוט דאינה יכולה לעשות את הבעל גופי' שליח לקבלה. וגדולה מזו אמרי' לעיל דעבד א"י לקבל גט לחבירו מיד רבו שלו. וכיון שנעשית שליח הבעל הות כמוהו דשלוחו של אדם כמותו. וזהו שאמר והא לא חזרה שליחות דקבלה אצל הבעל ר"ל שהוא בעצמו א"י להעשות שליח לקבלה והכא הרי היא כמוהו כדאמרן:

4 תד"ה וכי. א"ל רב ספרא כו'. ההג"ה שבגליון בשם רש"ל תמוה ע"ש בגמרא:

5 גמרא ול"ז שנכתב לשום גירושין הא ר"ל לשם הגדולה אלא אף זה של"נ לשום גירושין הא ר"ל לשם הגדולה דוקא אלא לאיזו שארצה פסול. כ"נ דצ"ל. והא דקאמר לקמן סיפא ל"ל אף דכבר אמר כאן מאי רבותה. הוא משום דאמר טעם פיסול בבא הקודם לה מפני דכתיב לה לשמה ממילא נשמע דגם זה פסול וכמש"כ בתד"ה לאיזו:

6 רש"י ד"ה הא אמרינן בסופו. והשליכו לאיבוד מדעת ולקחתו זו כו'. תימה דא"כ כל גט ניחוש שמא נמלך והשליכהו ומצאתו אשתו ואומרת שנתגרשה בו. ולקמן בד"ה בעדי מסירה תברי' לגזיזי'. ופי' שמא נמלך כו' ומסרו לזו. ואף דלכאורה אינו דומה להא דא"י להוציא עליהן שט"ח דהתם אמרי' דלא נעשה שום און אלא דהאחר לוה וכתב לו שט"ח והכא חשדינן ליה למגרש אשת חבירו. וביותר לפי משמעות דברי הר"ן דהחשש הוא דהאחר כתב לכתחלה למסור לזו. י"ל דהא גם שם חשדינן להמוציא דהאחר לוה ממנו והוא תובע לזה. וגם יש כאן חומר דא"א כדפרש"י לעיל:

7 תד"ה יתר. א"נ י"ל כו'. ולקמן דא"ר כולן פוסלין חוץ מן הראשון ע"כ מוכח דבאמת הראשון גרע מכולן:

8 תד"ה בעדי. התם מיירי כדפרשינן לעיל. כצ"ל והוא בדף ד:

9 בא"ד ולא חיישי שמא כו'. כצ"ל: