רש"ש על גיטין פ׳

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על גיטין ע״ט ע״ב רש"ש על גיטין פ״א ע״א »

1 גיטין פתח ↗

וְאֵין יוֹרְשִׁין שֶׁל זֶה וְיוֹרְשִׁין שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁים כְּתוּבָּתָהּ. וְאִם מֵתוּ – אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַיבְּמִין.

2 גיטין פתח ↗

גְּמָ׳ מַאי ״מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת״? רוֹמִי. וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת? מִשּׁוּם דְּאֵין לָהֶם לֹא כְּתָב, וְלֹא לָשׁוֹן.

3 רש"י על גיטין פתח ↗

ונמצאו - העריות איילונית ואיגלאי מילתא שהיו קדושי המת בטעות ונמצאו שלא היו אלו צרותיהן ולא פטרום העריות האלו מן החליצה:

4 רש"י על גיטין פתח ↗

יוצא מתחת ידי האיש - שמוציאו לפנינו להראות שוברו והרי הוא גט:

5 גיטין פתח ↗

הָהוּא גִּיטָּא דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ לְשֵׁם אִיסְטַנְדְּרָא דְּבַשְׁכָּר, שַׁלְחֵהּ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה: כִּי הַאי גַוְונָא, מַאי?

6 רש"י פתח ↗

דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים - ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת דאסרינן לה למיהדר ואע"פ שבאונס משום שמא יאמרו גירש ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה לאחר גירושי שני ונמצא מחזיר גרושתו משניסת הכי נמי אמרי' הכא שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה כו' אבל זנות לית ליה קלא כולי האי ומידע ידעי דפריצותא הואי ולא חשדי לה בחלוצה:

7 תוספות פתח ↗

נישאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא - פירש בקונטרס דנישאו גזרינן שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה וגירש ונמצא זה מחזיר חלוצתו אבל זינו דפריצותא בעלמא הוא לא חשדי לה בחלוצה וקשה לר"י דמאי קאמר בסמוך דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים כיון דהך גזירה גופה שייכא בה דלשון מיחלפא משמע דהכא לא שייכא ההיא גזירה ועוד לאיכא דאמרי נישאו וה"ה לזינו מאי ס"ד כיון דההיא גזירה דמיחלפא באשה שהלך בעלה כו' לא שייכא אלא בנישאו ועוד אמאי לא דייק נמי הש"ס בהאשה רבה יבמות דף צב. גבי אמרו לה מת בעליך ונישאת נישאת אין זינתה לא כדדייק הכא ואור"י דאי שומרת יבם שזינתה מותרת לייבם דלא כרב המנונא בנישאת נמי לא גזרי' בה שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצא מחזיר חלוצתו כיון דזינתה במזיד לא מיתסרא דהכי אמרינן בהאשה רבה שם דף צד. גבי מי שהלך אשתו למדינת הים דאשה . שהלך בעלה למדינת הים אסור להחזירה משום דבמזיד מיתסרא בשוגג נמי גזרו בה רבנן שמא יאמרו גירש זה ונשאה זה והכי פירושו נישאו אין מדלא נקט זינו דהוה משמע תרוייהו ונקט נישאו שמע מינה נישאו דוקא אבל זינו לא משום דמיחלפא באשה שהלך וכו' אבל בגופה לא שייכא הך גזירה כיון דבמזיד לא מיתסרא ומשני נישאו והוא הדין לזינו וכיון דזינתה אסורה ליבם כדרב המנונא בנישאת נמי גזרינן בה שמא יאמרו חלץ זה ונישאת איכא דאמרי נישאת והוא הדין לזינו השתא לא מסתבר טעמא דמיחלפא כו' ולהכי קאמר לימא מסייע ליה לרב המנונא דאי בזינו שריא בנישאת נמי ליכא למיגזר בה בגופה ודחי אף ע"ג דליכא למיגזר בה מכל מקום מיחלפא באשה שהלך כו' וה"ה דהוי מצי למידחי הא מני ר"ע היא דמשוי חייבי לאוין כערוה ורב המנונא אליבא דרבנן קאמר כדדחי ליה בסוטה בפ"ב דף יח: אלא עדיפא מיניה קא דחי שאין צריך להעמידה כר"ע ואפי' הכי ליכא סייעתא לרב המנונא מיהו מצא רבינו יהודה בתוספתא דקתני על מתניתין דברי ר"מ שאמר משום ר' עקיבא דמשמע דכרבנן לא מתוקמא מתניתין לפי זה חולקת על הש"ס שלנו:

1 במשנה מתו אחיו ש"ז ואחיו ש"ז חולצין ול"מ. עמש"כ ביבמות צא בזה בס"ד:

2 גמרא דאין להם לא כתב ולא לשון. ע"ז י:

3 רש"י ד"ה ונמצאו. ואיגלאי מילתא כו'. עי' נ"י ריש יבמות מה שהביא בשם רשב"א שתמה על פרש"י דשם ובמש"כ שם בס"ד:

4 רש"י ד"ה יוצא מת"י האיש. שמוציאו לפנינו כו'. כצ"ל:

5 גמרא איסטנדרא. בקדושין עב ב איסתנדרא בתי"ו:

6 רש"י ד"ה דמיחלפא. אבל זנות ל"ל קלא כו' ומידע כו'. כצ"ל:

7 תד"ה נישאו. גבי מי שהלכה אשתו למדה"י. כצ"ל:

2 עבודה זרה פתח ↗

וּמִי מוֹקְמִי מַלְכָּא בַּר מַלְכָּא? וְהָתָנֵי רַב יוֹסֵף: ״הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם״ — שֶׁאֵין מוֹשִׁיבִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ, ״בָּזוּי אַתָּה מְאֹד״ — שֶׁאֵין לָהֶן לֹא כְּתָב וְלֹא לָשׁוֹן. אֶלָּא מַאי יוֹם גִּינּוּסְיָא? יוֹם הַלֵּידָה.

5 קידושין פתח ↗

הַיּוֹם יוֹשֵׁב בְּחֵיקוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. הַיּוֹם נוֹלַד רַב יְהוּדָה בְּבָבֶל. דְּאָמַר מָר: כְּשֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבִּי. כְּשֶׁמֵּת רַבִּי נוֹלַד רַב יְהוּדָה. כְּשֶׁמֵּת רַב יְהוּדָה נוֹלַד רָבָא. כְּשֶׁמֵּת רָבָא נוֹלַד רַב אָשֵׁי. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין צַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּבְרָא צַדִּיק כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ״. עַד שֶׁלֹּא כָּבְתָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שׁוֹכֵב וְגוֹ׳״. ״צִוָּה ה׳ לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו״. רַב יְהוּדָה אָמַר: כְּגוֹן הוּמַנְיָא לְפוּם נַהֲרָא. ״וַיְהִי כְּהִנָּבְאִי וּפְלַטְיָהוּ בֶן בְּנָיָה מֵת וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶזְעַק קוֹל גָּדוֹל וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה׳״, רַב וּשְׁמוּאֵל: חַד אָמַר: לְטוֹבָה, וְחַד אָמַר: לְרָעָה. מַאן דְּאָמַר לְטוֹבָה – כִּי הָא דְּאִיסְתַּנְדְּרָא דְמֵישָׁן חַתְנֵיהּ דִּנְבוּכַדְנֶצַּר הֲוָה, שְׁלַח לֵיהּ: מִכּוּלֵּי הַאי שְׁבִיָּיה דְּאַיְיתֵית לָךְ – לָא שַׁדַּרְתְּ לַן דְּקָאֵי לְקַמַּן? בָּעֵי לְשַׁדּוֹרֵי לֵיהּ מִיִּשְׂרָאֵל. אֲמַר לֵיהּ פְּלַטְיָהוּ בֶּן בְּנָיָהוּ: אֲנַן דַּחֲשִׁבִינַן נֵיקוּ מִקַּמָּךְ הָכָא, וְעַבְדִין נֵיזְלוּ לְהָתָם. וַאֲמַר נְבִיָּא: מִי שֶׁעָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל, יָמוּת בַּחֲצִי יָמָיו? מַאן דְּאָמַר לְרָעָה, דִּכְתִיב: ״וַתָּבֵא אֹתִי אֶל שַׁעַר בֵּית ה׳ הַקַּדְמוֹנִי הַפּוֹנֶה קָדִימָה וְהִנֵּה בְּפֶתַח הַשַּׁעַר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ וָאֶרְאֶה בְתוֹכָם אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן עַזֻּר וְאֶת פְּלַטְיָהוּ בֶן בְּנָיָהוּ שָׂרֵי הָעָם״, וּכְתִיב: ״וַיָּבֹא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה׳ הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה׳ בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳ וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה״. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה״ אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲחוֹרֵיהֶם כְּלַפֵּי מַעֲרָב? מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳״ – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַפְרִיעִין עַצְמָם וּמַתְרִיזִין עַצְמָם כְּלַפֵּי מַעְלָה. וְקָאָמַר נְבִיָּא: מִי שֶׁעָשָׂה הָרָעָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל יָמוּת עַל מִיטָּתוֹ?! תִּסְתַּיֵּים דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר לְרָעָה, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר שְׁמוּאֵל: מוּשְׁכְּנֵי – הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לַיּוֹחֲסִים. מֵישׁוֹן – לֹא חָשׁוּ לָהּ לֹא מִשּׁוּם עַבְדוּת וְלֹא מִשּׁוּם מַמְזֵרוּת, אֶלָּא כֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ בָּהּ לֹא הִקְפִּידוּ עַל הַגְּרוּשׁוֹת. לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ שְׁמוּאֵל אָמַר לְטוֹבָה, וּשְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ – יָצָא לְחֵירוּת וְאֵינוֹ צָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף״, עֶבֶד אִישׁ וְלֹא עֶבֶד אִשָּׁה? אֶלָּא: עֶבֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְרַבּוֹ עָלָיו – קָרוּי עֶבֶד, עֶבֶד שֶׁאֵין לְרַבּוֹ רְשׁוּת עָלָיו – אֵין קָרוּי עֶבֶד. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל אֲרָצוֹת בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרוֹת הֵם עוֹמְדוֹת. אַמֵּימָר שְׁרָא לֵיהּ לְרַב הוּנָא בַּר נָתָן לְמִינְסַב אִיתְּתָא מְחוּזְיָיתָא. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: מַאי דַּעְתָּיךְ – דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל אֲרָצוֹת בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרוֹת הֵן עוֹמְדוֹת? וְהָא בֵּי רַב כָּהֲנָא לָא מַתְנוּ הָכִי, וּבֵי רַב פָּפָּא לָא מַתְנוּ הָכִי, וּבֵי רַב זְבִיד לָא מַתְנוּ הָכִי! אֲפִילּוּ הָכִי לָא קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ, מִשּׁוּם דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ מֵרַב זְבִיד דִּנְהַרְדְּעָא. תָּנוּ רַבָּנַן: מַמְזֵירֵי וּנְתִינֵי טְהוֹרִים לֶעָתִיד לָבֹא, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין טְהוֹרִים. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם״! אָמַר לוֹ רַבִּי מֵאִיר: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכׇּל גִּלּוּלֵיכֶם״ – וְלֹא מִן הַמַּמְזֵרוּת. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אֲטַהֵר אֶתְכֶם״ – הֱוֵי אוֹמֵר אַף מִן הַמַּמְזֵרוּת. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד״. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי, מַאי ״וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד״? כְּדִמְתַרְגֵּם רַב יוֹסֵף: יֵתְבוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל לְרוּחְצָן בְּאַרְעֲהוֹן דַּהֲווֹ דָּמוּ דָּמַיִין בַּהּ לְנוּכְרָאִין. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר רַב יוֹסֵף: אִי לָאו דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, הֲוָה אָתֵי אֵלִיָּהוּ מַפֵּיק מִינַּן צַוְורָנֵי צַוְורָנֵי קוֹלָרִין. תָּנוּ רַבָּנַן: גֵּר נוֹשֵׂא מַמְזֶרֶת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גֵּר לֹא יִשָּׂא מַמְזֶרֶת. אֶחָד גֵּר אֶחָד עֶבֶד מְשׁוּחְרָר וְחָלָל מוּתָּרִים בְּכֹהֶנֶת. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי? חֲמִשָּׁה קְהָלֵי כְּתִיבִי.

« רש"ש על גיטין ע״ט ע״ב רש"ש על גיטין פ״א ע״א »