רש"ש על גיטין ז׳

1 גמרא שלחו ליה למר עוקבא זמרא כו'. כצ"ל:

2 שם שוכן עדי עד עושה לו דין. כצ"ל:

3 תד"ה השתא. אע"פ שיש שם אכילת איסור תרומה לאשתו. ולא הוי כקנינו שקנה קנין דאוכל בתרומה בר"פ אלמנה ע"ש. דכיון דהוא עבד אין לו קידושין ואינה קנין:

4 תד"ה זמרא. וכ"מ מדקאמר ולישלח להו. כצ"ל:

5 תד"ה עטרות. ולא הויא כלילא דהכא כההיא כו'. כצ"ל. ואין זה משום דהכא אפי' בחול אסירא. דהא מסקי דהיינו דוקא לחתנים. ועוד דהא מסקינן דלא נאסר אלא בגברי. אלא הואיל שכתבו שהוא כעין כיפה א"כ ע"כ אוחזין אותה ביד ומגביהין אותה למעלה מהראש. והיה אסור בשבת משום משא או משום אוהל כאשר האריך הנו"ב במ"ת בחלק או"ח סי' ל' באיסור הפעראסא"ן:

6 תד"ה בזמן. לפי שאינו אסור אלא לחתנים כדפרישית. כצ"ל:

7 גמרא למימרא דעכו לציפונה דא"י קיימא ורמינהו כו'. ק"ל לפיר"י בתוס' לעיל במתני' ד"ה ואשקלון דאפי' בצד של א"י צ"ל בפ"נ לפי שהוא בסוף הגבול ורחוק מעיקר ישוב א"י כו'. מאי פריך הכא דאף א"ת שהיא משוכה מסוף הצפון לצד דרום בכמו פרסה דמש"כ רש"י השתא כו' משוך כו' יום או יומים כו' אינו מוכח מהברייתא מ"מ היא רחוקה מעיקר כו' ולכן צ"ל בפ"נ:

8 שם מימינו למזרח הדרך כו'. ועי' גי' הגר"א ז"ל. וק"ל דהא סוף א"י לצד מערב הוא עד הים הגדול כדלקמן. ואולי עולי בבל לא כבשו כ"כ עד הים ועמש"כ רפ"ו בשביעית. או דעכו וכזיב המה בנסין שבים עי' לקמן ח:

9 רש"י ד"ה ואר"פ. דהא מצפונה לבית אל כתיב וע"כ כו'. ק"ל דילמא קיימא בצפונה מזרחה לבית אל:

10 תד"ה ויהיב. ומפרש ר"ש כו'. גם פירושו דחוק. ולעד"נ דה"פ דהנסיון מעיד דדרכים הקטנים עשויין להשתנות אם מחמת קלקולם מגשמים או מריבוי החול וכובשים להם דרך מן הצד. ולזה פריך שפיר דמאי סימנא הוא כיון דעשוי להשתנות וכדאמר התנא בעצמו עד שיודע לך כו' ומייתי מדר"פ דקרא נמי מסמן במסילה:

11 תד"ה עציץ. מתוספתא דשביעית כו' רמ"א דרך ארץ כו'. במנחות לא העתיקו ב"ת אלו. ואנכי חפשתי בתוס' דשביעית ולא מצאתי:

12 בא"ד ואף ע"ג דשכיחי וגמירי כדי שלא תחלוק כו'. ק"ל והלא הת"ק ור"ג דמתניתין ל"ל שלא תחלוק ור"א הוא דאית ליה וא"כ הוה מצי לאוקמי ב' הברייתות כר"י והא ת"ק ור"ג והא ר"א: