רש"ש על גיטין י״ג

1 גמרא דאי בעי שקיל ד' זוזי מישראל כו'. ול"ד להא דאריו"ח גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו כו'. דהכא אדרבה העבד אינו חפץ לצאת מרשות אדוניו. ועוד דבקרקעי לא אמר כדאיתא בב"מ ז ועבדא כקרקעי דמי לרבנן לפי דאפיך רב בב"ק צו ב. ור"מ לשיטתו דכמטלטלי דמי ונכון בעז"ה:

2 תד"ה ומה. והא דמסיים כו' הכל מדר"מ כו'. תימה א"כ מאי לישנא דאבל. וכן סיומא ומפסידה מן המזונות אין לו שחר אם הוא מדר"מ:

3 תד"ה האומר. וכגון שאינו מוסרו מיד ליד כו' דל"א תן כזכי אלא כשמוסר כו'. עי' מה שהקשיתי ע"ד אלו לעיל יא ב בד"ה כל:

4 בא"ד ואשמעינן במאי דנקיט זה דאע"ג כו'. לכאורה בפשוט י"ל דדוקא נקט זה דתנו סתם בעבד הוה כייפינן היורשים לשחררו משום מצוה לקיים דברי המת כחכמים דרבי בירושלמי ועי' לקמן בתד"ה והא ובע"ב בד"ה ממאי:

5 תד"ה לא. הכא איצטריך כו' שגם אחר שכתבוהו לא זכה בו העבד. ר"ל אפי' לרבנן דזכות הוא לו:

6 תד"ה והא. תימה כו' לוקי מתניתין בבריא משום מצוה כו'. לכאורה א"כ אפי' בשחרור נמי עי' לקמן ע"ב בד"ה ממאי:

7 בא"ד דסבר הגמרא מצוה לקיים כו' שייך אפי' במנה סתם דבבריא ל"ח כו'. כ"נ דצ"ל:

8 גמרא ושכ"מ אע"ג דל"א תנו כו' רשש"א אף המסוכן. ק"ל דהלא רשש"א מסוכן דוקא וכמש"כ הרא"ש שם בשם הירושלמי. ומתנת שכ"מ בכולו היא אפי' באינו מסוכן. ואולי דמשמעות לשון המשנה הוא אפי' במקצת ואינו מועיל אלא במצוה מחמת מיתה וזה דינו כמסוכן כמש"כ הר"ן שם:

9 תד"ה קסבר. וי"ל כו' מ"מ מדאתא ר"פ כו' משמע כו' דבשום ענין כו'. נראה דר"ל דאף דלר"פ גופי' אפשר דלא מ"ל דאיירי מתני' במעמד ג' כמו לרב אליבי' מ"מ הי' יכול לאוקמי כר"ז ולרב הוה מ"ל שפיר דמיירי במעמד ג' כמו לר"ז אליבי'. דהרי לדידי' דמוקי בשכ"מ ג"כ לית הילכתא כרב דחייש למנה קבור:

10 תד"ה תנהו. אמאי לא מסיק כו' באשה סמכה דעתה פליגי כו'. מש"כ המהרש"א דאפשר דפסיקא ליה לתלמודא דליכא מאן דפליג על שמואל במלוה ע"פ כו'. קשה דא"כ היכי מצי לאוקמי רישא דפליגי בדשמואל דא"כ במלוה ע"פ מ"ט דר"מ. ויהי' מוכח ע"כ דבמעמד ג' א"י למחול. ובקדושין כתבו להדיא דאמאי ל"ק דפליגי בדשמואל:

11 תד"ה במעמד בסופו. ועוד דבדינינו דיינינן ליה שא"ל כו' כך דינינו. כ"נ דצ"ל. ור"ל אף שתאמר דעובד כוכבים הנותן במעמד ג' לא קנה מ"מ פסקינן ליה כדין ישראל. ועתה יצא לי פי' חדש בהא דב"ק אם אתה יכול לזכהו בדיני ישראל כו' ר"ל בדיני דבין ישראל לישראל. בדיני עובד כוכבים כו' ר"ל בדיני שבין ישראל לעובד כוכבים. והכל המכוון בד"ת דמסתמא כשבאו לפני דייני ישראל על דין תורה באו:

12 תד"ה הקנה. ולספרים דגרסי הכי נמי דקנו כו'. כצ"ל. ונראה דלא היה לפניהם הגי' בגמרא דלא הוו בשעת מתן מעות וכמו שהעתיקו בציונם: