רש"י על גיטין ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 לעולם הוא בן חורין - דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי:
2 עד שיאמר - סתם חוץ מדבר מועט ולא יפרש מה הוא משייר דהתם אמרינן דאחד מריבוא דקאמר היינו עבד ואיהו לא חשיב ליה אלא כאחד מריבוא בנכסים אע"ג דשוי טפי ומדקאמר ר"ש לעולם הוא בן חורין אשמעינן לא שנא היכא דקנה שאר נכסים עמו כגון שפירש השיור ששייר חוץ מקרקע פלוני דהשתא קנה עצמו ושאר נכסים חוץ מן השיור ולא שנא היכא דלא קנה שאר נכסים כגון שלא הזכיר שם הקרקע ששייר דכתב ליה חוץ מבית כור קרקע דהשתא לא קנה שום קרקע דבכל חד וחד איכא למימר היינו ההוא דשייר אפ"ה הוא בן חורין דהוא לאו קרקע הוא ולא שייריה אלמא פלגינן דיבורא דהא כל נכסי קאמר ליה ולא קנה אלא את עצמו ואת נמי דקאמרת עצמו קנה נכסים לא קנה כר' שמעון סבירא לך:
3 והאמר רב נחמן הלכה כר' מאיר - דלא יצא לחירות:
4 שקילס ר' יוסי - כדמפרש ואזיל:
5 שפתים ישק - ראוי הוא לנשק:
6 ומי אמר רב נחמן הכי - דלא פלגינן דיבורא:
7 שכיב מרע - חוזר בכל מתנותיו בבבא בתרא דף קמו::
8 שהרי יצא עליו שם חירות - ואסור להשתעבד בו אלמא פלגינן דיבורא:
9 התם - דאמר ר"נ הלכה כר"מ טעמא לאו משום דלא פלגינן דיבורא הוא דהא כי נמי הזכיר שם שיור קרקע פלוני דליכא פלוגתא דדיבורא קאמר ר"מ דלא יצא לחירות אלא טעמא משום דלאו כרות גיטא הוא דגבי אשה כתיב ספר כריתות דברים כ״ד:א׳ ושחרורי עבדים גמרי לה לה מאשה דכתיב חופשה לא נתן לה ויקרא י״ט:כ׳ וכתיב וכתב לה ובעינן בהו כריתות וכיון דאיכא למימר דשייריה דהא נחת לשיורא והוא לא הוזכר בתוך המתנה דלא כתב ליה עצמך ונכסי קנויין לך לאו כריתות גמור הוא אבל היכא דלא שייר כי הכא הוי כריתות לצאת ונשתחרר שעה אחת כל זמן שלא חזר ושוב אינו יכול לחזור שקדשו השם וגבי מילתיה דרבא בעבד שהביא גיטו כרות גיטא הוא ונהי דנכסים לא קנה דבעי' קיום אבל עצמו קנה דפלגינן דיבורא:
10 אם יש עליו עוררין - לפוסלו:
11 יתקיים בחותמיו - או העדים עצמן יעידו שחתמוהו או עדים אחרים יכירוהו ושוב אין בו פסול דבני ארץ ישראל ודאי בקיאין לשמה:
12 דרבי יוחנן - לא איתפרש היכא:
13 דבעל - הבעל ערער עליו לפוסלו:
14 מתני' ואינו יכול - מפרש בגמרא:
15 שוו למוליך ולמביא - לומר בפני נכתב:
16 גמ' חוץ מחרש שוטה וקטן - שאין בהם דעת ואין שליחותן שליחות לגרש:
17 כל גט - כלומר כל שטר:
18 חוץ מגיטי נשים - לקמן בפירקין מפרש טעמא:
19 העולים בערכאות של עובדי כוכבים - שנעשו השטרות ע"י ב"ד של עובדי כוכבים:
20 שחותמיהן - חותמין שבתוכו:
21 כשרין - דדינא דמלכותא דינא ואע"פ שהנותן והמקבל ישראלים הם:
22 חוץ מגיטי נשים - דלאו בני כריתות נינהו הואיל ולא שייכי בתורת גיטין וקידושין אבל על הדינין נצטוו בני נח וכן שיחרורי עבדים דבכל פסולא דאורייתא שוה שחרור לגט אשה דגמרינן לה לה:
23 רצה - הבעל:
24 לחזור בשניהם - קודם שנתנו השליח:
25 יחזור - דקסבר ר' מאיר הפסד וחוב הן לאותן שנשלחו להן ואין חבין לאדם אלא בפניו כלומר אין אדם נעשה שליח לאדם להיות נפסד על ידו אא"כ עשאו הוא שליח דהיינו כבפניו ורבנן פליגי עליה דר"מ במתני' ואמרי דבשחרור אינו יכול לחזור משנמסר ליד זה ואף ע"פ שלא עשאו העבד שליח משום דקסברי זכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות וזכין לו לאדם שלא בפניו דאנן סהדי דניחא ליה דניהוי האי שלוחו להכי:
26 מנינא - דקתני בשלשה:
27 מקרעין להם נייר חלק - מסרטין ורושמין בסכין על הנייר. את שמות העדים ובאין העדים וממלאין את הקרעים דיו:
28 בגיטי נשים - משום תקנת עגונות שמא ירצה זה המגרש לפרש בים או מסוכן שרוצה שלא תזקק ליבם:
29 לא יתנו לאחר מיתה - ואפי' רבנן דאמרי שיחרורי עבדים זכות הוא וזכין לאדם שלא בפניו נהי דלהכי זכה ביה דלא מצי למיהדר מיהו מודו רבנן דכל כמה דלא מטא גיטא לידיה לא הוי משוחרר וכיון דמית קדים תו לא הוי שיחרוריה שחרור דנפקא ליה רשותיה מיניה וחייל עליה רשות יורשין:
30 תנו מנה לפלוני כו' - דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו דתקון רבנן שמא תטרף דעתו עליו בחליו אם לא היה מובטח שיקיימו דבריו:
31 כי קתני - בהנך ד' דברים:
32 מילתא דליתיה - בשאר שטרות והא מילתא איתא בשאר שטרות שאם מסר שטר מתנה לשלוחו ליתנו לאחר מיתה ומת לא יתן לאחר מיתה דהא לא אקני ליה ארעא עד דלימטיא שטרא לידיה וההיא שעתא פקע ליה רשותיה:
33 שמא לא גמר להקנותו לו - ע"פ צוואתו בתקנה דתקון רבנן לשכיב מרע:
34 אלא בשטר - לכי מטא שטרא לידיה ליקנינהו בשטרא:
35 ואין שטר - מקנה לאחר מיתה דהא פקעה ליה רשותיה דנותן:
36 והאיכא לשמה - דשוו גיטי נשים ושחרורי עבדים:
37 בשלמא לרבה - דאמר תקנתא דמוליך ומביא לפי שאין בקיאין לשמה היא היינו מוליך ומביא:
38 האיכא מחובר - דפסול בתרוייהו דכתיב דברים כד וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר קציצה ושחרור גמר לה לה:
39 פסולא דרבנן - מוליך ומביא רבנן הוא דאצרכוהו למימר בפני נכתב עד כותי פסול מדרבנן בשאר שטרות דאחזקינהו סתמייהו לפסולא ערכאות לקמיה פריך והא ערכאות פסולא דאורייתא שאין עדותן כשר לפי שאינן בתורת גיטין וקידושין ורחמנא אמר וכתב ונתן מי שישנו בכלל נתינה ישנו בכלל כתיבה והכי מפרש בפרק שני לקמן גיטין ד' כג::
40 בעדי מסירה - מתני' דמכשיר בשאר שטרות ופסל בהני כגון דאיכא עדי מסירה:
41 ור"א היא דאמר עדי מסירה כרתי - ואין צריך לחתום בגט וכי כתב קרא וכתב אכתיבת הגט כתיב ולא אחתימת ידי עדים ומתניתין בשכתבו סופר ישראל ואשמעינן מתניתין דמודה ר"א במזוייף מתוכו בחתימת עדים פסולין שהוא פסול ואע"ג דאיכא הכשר עדי מסירה והאי פסולא מדרבנן גזירה דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה וכי אכשר ר"א היכא דלא חתימו עליה סהדי כלל:
42 אף אלו - גיטי נשים כשרים בחותמין עובדי כוכבים:
43 ואמר רבי זירא ירד ר"ש כו' - ואכשר להו בעדי מסירה וכשכתבו סופר ישראל:
44 מכלל דת"ק סבר לא - כרתי עדי מסירה אלא עדי חתימה ופסולא דאורייתא היא: