רש"י על גיטין ל״ט

1 הא מני ר"מ היא דאמר אין אדם מוציא דבריו - להקדש לבטלה דתניא ערכין דף ה. המעריך פחות מבן חדש ר"מ אומר נותן דמיו דאדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים הכא נמי יודע שאין עבד ראוי לא להקרבה ולא לבנין וכיון דבלשון הקדש אקדשיה גמר בדעתו להקדיש דמיו ולומר דמיו עלי:

2 אי אמרת בשלמא ר"מ היא - וטעמא לאו משום מקדיש סתם שיקדיש לימכר אלא משום דאין מוציא דבריו לבטלה הוא וכמו שאמר דמיו עלי ויש להן עליו מעות היינו דחייב לתת דמים דאדם יודע שאין גופו קדוש ואמר לשם דמים:

3 אלא אי אמרת רבנן - וטעמא משום דמקדיש סתם דבר שאין ראוי לגופו הקדישו לדמיו לימכר:

4 בשלמא - בעבד איכא למימר סתמיה לדמים קאי וה"ק הרי הוא קדוש לימכר אבל בעצמו מי איכא למימר שיהא קדוש לימכר וכי יש דמים לבן חורין ומה מכירה יש בו אלא ר"מ היא ולאו דמשמע מלתא לדמי אלא מתוך שאינו מוציא דבריו לבטלה גמר בלבו ואמר דמי עצמי עלי והיינו דאמר הריני הקדש שמין אותו כעבד ולא שימכר וגבי עבד נמי אין רשות הגזברין עליו אלא מעות יש להן על הבעלים:

5 לימא כתנאי - מקדיש עבדו קדוש או לא קדוש:

6 מועלין בשערו - דוקא נקט ולקמיה מפרש לה:

7 אין מעילה בקרקעות - דגמרינן מעילה חטא חטא מתרומה מה תרומה בתלוש אף מעילה בתלוש במס' מעילה דף יח: ובת"כ:

8 אלא דכולי עלמא קדוש - לימכר לדמיו:

9 כגזוז דמי - ואינו כמחובר לקרקע:

10 יש דברים שהם כקרקע - מחוברין לקרקע:

11 ואינן כקרקע - דקי"ל אין נשבעין על הקרקעות ועל גפנים הללו נשבעין בהודאת מקצת הטענה:

12 מסרתי לך - לשמור בקרקעי:

13 אפילו תימא - הא דקתני הכא אין מועלין בשערו כר"מ היא:

14 אשבוחי משבח - הלכך לאו כגזוז דמי דעדיין צריך לחיבורו:

15 להא שמעתא דרב - המפקיר עבדו יצא לחירות:

16 אמר רב הכי - בתמיהה ופריך הש"ס ואיהו רבי יוחנן מי לא אמר הכי ומאי מתמה אדרב:

17 לא סיימוה קמיה - למילתיה דרב כולה אלא כרב יוסף אמרו קמיה דלא סיים בה משמיה דרב וצריך גט שחרור ולא פירשו לפניו הא דאמרי' לעיל דרב חייא בר אבין סיים בה משמיה דרב וצריך גט שחרור:

18 גר שמת - ואין לו יורשין וכל נכסיו הפקר:

19 קנו עצמן - הן קודמין לכל אדם להחזיק בעצמן מן ההפקר:

20 אבא שאול אומר - קטנים אין להן יד לזכות בעצמן:

21 מי כותב גט שחרור לאלו - מעתה להתירן בישראלית הרי מתו בעלים:

22 עבדו דגר כאשתו - כלומר אין הפקר זה דומה להפקר מחיים דעבד גמר לה לה מאשה וכתב לה ספר דברים כד או חופשה לא נתן לה ויקרא י״ט:כ׳ הלכך מחיים אין לו תקנה בלא גט כאשה אבל הפקר שלאחר מיתה כי היכי דאשתו משולחת בלא גט עבדו נמי לא בעי גט:

23 א"ה - ישראל שמת נמי לא יזכו בניו בעבדיו דהא כאשתו הם:

24 המפקיר עבדו - דתו ליכא נחלה לבניו:

25 ומת - לא ליבעי גט שחרור להפקיע איסורו דהא מית ליה ובניו לא זכו בהן מעולם:

26 אין לו תקנה - כדמפרש לקמן דכיון דהפקירו פקע ממוניה מיניה ואיסורא הוא דפש לבעלים עליהן וכי מיית אין זו ירושה להוריש לבניו הלכך אין לו מי שיתירנו בגט:

27 בפירוש שמיע לך - מרבי יהושע בן לוי:

28 מאי כללא - מאיזה כלל יש לי ללמוד דקבעית מינאי מכללא שמיע לך:

29 נתייאשתי - לשון הפקר הוא:

30 אין לו תקנה - בבת ישראל ולא בשפחה שהרי משוחרר הוא קצת ואינו גמור:

31 מה אשה - אם הפקירה בעלה לא התירה לינשא לאחר בכך עד שיתן גט:

32 וקא דייקת מינה - כיון דרבי מאשה יליף לא איירי רבי אלא במפקיר עבד גדול שיש לו יד לקנות עצמו ומשהפקירו אין לו עליו אלא איסור אבל לא ממון כאשה זו שגט שלה אינו בא להפקיע ממון שיש לו עליה אלא איסור אבל בעבד קטן לא איירי רבי דלאו דומיא דאשה הוא דאיכא דררא דממונא עליה ובדידיה סבירא ליה דיש לו תקנה בשפחה דלא קנה עצמו בהפקר:

33 ואי מכללא - ילפינא מאי קשיא לך בגוה דאצטריך לך למיבעי בפירוש או מכללא:

34 אמר ליה - אי מכללא שמיע לך לאו שפיר דייקת:

35 דוק מינה להאי גיסא מה אשה בין גדולה בין קטנה - התרתה בגט אף מפקיר עבדו דאיירי ביה רבי בין גדול בין קטן קאמר ודומיא דאשה הוא להך גיסא:

36 אין לו תקנה אלא בשטר - כאשה השתא משמע דעבד אינו ניתר אפי' בפדיון:

37 או בכסף או בשטר - תקנתו של עבד דהא איתקוש פדיון כסף לשטר דכתיב והפדה לא נפדתה או חופשה וגו':

38 והאי - דאפקריה:

39 פקע ליה כספיה - ומעתה אין לו תקנה אלא בשטר:

40 ולאפוקי מהאי תנא - הא דאמרינן עבד ניתר בכסף לאפוקי מהאי תנא:

41 יכול יהא כסף גומר - שחרורה אף להפקיע מידי איסור:

42 אורעה כל הפרשה - כל מקרא הפרשה אורעה וסויימ' ללא חופשה מדלא כתי' בסיפא לא יומתו כי לא נפדתה או חופשה אלא כי לא חופשה ש"מ כי נפדתה נמי לא יומתו דאין בקידושין משום אשת איש הואיל ולא נכתב לה גט שחרור וה"ק קרא והפדה לא נפדתה פדויה ואינה פדויה הנחרפת לאיש כגון שפחה כנענית חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי שהוא מותר בשפחה ובבת חורין הבא עליה באשם דאי לא נפדתה כלל אין כאן אשם ולכך הוזכרה פדיה ולא משום דאי נפדתה לגמרי יהו קידושיה קדושין והבא עליה במיתה דמדכתב סיפא לא יומתו כי לא חופשה משמע אורעה דין מיתתה בחיפוש השטר ואפילו נפדתה כולה בלא שטר אין בה מיתה והא דכתיב לא נפדתה רבותא אשמעינן דאע"ג דלא נפדתה כולה אלא חציה איכא אשם:

43 גומר בה - מוציאה לגמרי בין משעבוד בין מאיסור:

44 ואין כסף גומר בה - דאינו מוציא אלא מידי שעבוד אבל לא מידי איסור שפחה שיהו קדושין תופסין בה:

45 דבי תפלה - בית הכנסת:

46 אמר לו אני הייתי אומר אין הלכה ורבנן דאתו כו' - נחלקו עלי ואמרו דר' זירא משמיה דרב נחמן אמר הלכה:

47 וכי אתאי - אנא לסורא אשכחתיה כו':

48 אימא לי איזי גופא דעובדא - דרב נחמן דשמעינן מינה דאמר הלכה היכי הוה:

49 שקל כומתיה - כובעו:

50 מאן דחזא - סבר משום דהלכה כרבי שמעון שהיו סבורין שאלו חליפין הן בקנין סודר דקונה ככסף דכתיב שלף איש נעלו רות ד׳:ז׳ ולא אמר כלום דרב נחמן להתירה לישראל קאמר כר' שמעון אבל מידי שעבוד יצאת:

51 ולא היא - האי דאמר לי דרב נחמן אמר הלכה אלא אין הלכה קאמר כדאמינא מדעתאי אף מידי שעבוד לא יצאת:

52 דהוה ליה כליו של מקנה - וקי"ל בפרק הזהב ב"מ מז: דהלכתא כרב דאמר בכליו של קונה ומשום דברי שכיב מרע ליכא שהרי לא צוה כמוסר לבניו להקנותה לעצמה במתנת שכיב מרע אלא בקנין זה נתכוין לשחררה והרי הוא טעות: