רש"י על גיטין מ״ח

1 בזמן שהיובל נוהג - כל מכירת קרקע לפירות שהרי חוזר הגוף ביובל:

2 אדעתא דפירא נחית - ולאו אדעתא למקנייה לארעא אפילו שעה אחת:

3 הקונה שני אילנות בתוך שדהו של חבירו - דקי"ל בבבא בתרא דף פא. דלא קנה קרקע הלכך אינו קורא דלא מצי למימר פרי האדמה אשר נתת לי:

4 הא שלשה - דקיימא לן דקנה קרקע תחתיהן וביניהן כמלא אורה וסלו:

5 מביא וקורא - ואע"ג דהדרא ביובל:

6 מחלוקת - דריש לקיש ורבי יוחנן:

7 ביובל שני - שמנו ישראל שכבר הורגלו להחזיר קרקעות בההיא קאמר ריש לקיש מביא ואינו קורא דסמכא דעתיה דמוכר דודאי הדרא ליה וזה בטוח שיחזירנה:

8 ביובל ראשון - כל הני מתנייתא ביובל ראשון:

9 כתנאי - קנין פירות אי כקנין הגוף דמי אי לא:

10 שדה אחוזה - אם הקדישה ולא גאלה קודם היובל ומכרה גיזבר לאחר אינה נגאלת עוד וכשהיא יוצאה ביובל מיד הלוקחה מן הגזבר מתחלקת לכהנים שנא' ויקרא כ״ז:כ׳ ואם לא יגאל את השדה וגו' והיה השדה בצאתו וגו' ושדה מקנה כשהקדישה ולא גאלה ומכרה הגזבר כשהיא יוצאה ביובל חוזרת לבעלים הראשונים שמכרוה למקדיש שנאמר בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו וגו':

11 מניין ללוקח שדה מאביו והקדישה - בחיי אביו בעודה בידו שדה מקנה:

12 ואחר כך מת אביו - ונעשית לו אחוזה:

13 מניין שתהא לפניו כשדה אחוזה - אם לא גאלה ומכרה הגזבר שיוצאה לכהנים ביובל:

14 אשר לא משדה אחוזתו - קרא יתירא הוא:

15 שדה שאינה ראויה - בשעה שהקדישה להיות לו שדה אחוזה לעולם:

16 יצתה זו כו' - וכל שכן מת אביו ואחר כך הקדישה דבשעת הקדש כבר היתה אחוזה:

17 ר' מאיר אומר - זו אינה שדה אחוזה וחוזרת לו מחמת אביו שמכרה לו וקרא כי אתא למת אביו ואחר כך הקדישה אתא:

18 הכי גרסינן ואילו לר' יהודה ור' שמעון מת אביו ואח"כ הקדישה לא צריך קרא מאי לאו בהא קמיפלגי כו' - ולא גרסינן הכא אלא לאו דאזלי בתר פדיון ובמס' ערכין דף יד: גרסינן לה:

19 לא צריכא קרא - דאי צריכא קרא הקדישה ואח"כ מת אביו מנא להו:

20 קנין פירות - שהיתה קנויה לו מאביו בשעה שמת אביו וקנין פירות הוא שהרי היובל נוהג:

21 כקנין הגוף דמי - וכי מיית אביו לא ירית מידי ולא הויא ליה אחוזה הלכך אי לאו דרבייה קרא לא הוה אמינא דתיהוי כשדה אחוזה ואצטריך קרא למת אביו ואחר כך הקדישה:

22 לאו כקנין הגוף דמי - וכי מית אביו ירית גופא הלכך מת אביו ואחר כך כו':

23 כקנין הגוף דמי - ומודו דמת אביו ואחר כך הקדישה צריכא קרא:

24 והכא קרא אשכחו ודרוש - לרבויי מינה אף הקדישה ואחר כך מת אביו דאם כן דלא מרבי אלא מת אביו ואחר כך הקדישה:

25 לכתוב קרא אשר לא אחוזתו - ולא לכתוב משדה:

26 לקוחות הן - דאין ברירה והוי כמו שהחליפו חלקיהן:

27 ומחזירין ביובל - משום מצות יובל וכיון דאמר ירושה המתחלקת הויא לקיחה אם אית ליה קנין פירות דהיינו כל לקיחה שבשעת יובל לאו כקנין הגוף דמי ואין מביא וקורא:

28 לא משכחת - מביא וקורא אלא בירושה שלא נחלקה משנפלה בימי יהושע דהיינו חד בר חד שלא היו לו ולאביו ולכל הדורות למפרע עד יהושע שני בנים לאיש אחד שיחלקו ירושה:

29 במספר שני תבואות - ובשעת היובל משתעי כדכתיב במספר שנים אחר היובל וגו' אלמא אין גוף הקרקע מכור אלא תבואות של כל שנה:

30 בכור נוטל כו' בשדה החוזרת לאביו ביובל - כלומר בשדה החוזרת לאחים מחמת שמכרה אביהן דאי דחזרה בחיי האב פשיטא ואשמועינן דגוף הקרקע לא היה קנוי ללוקח והוה ליה מוחזק לאביו לפני מותו דאי כקנין הגוף דמי הוה ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי דכתיב דברים כ״א:י״ז בכל אשר ימצא לו במוחזק בידו:

31 צריך הרשאה - מאשתו אם בא לדון עם שום אדם בגוף הקרקע דאי ליכא הרשאה מצי א"ל לאו בעל דברים דידי את דקנין פירות לאו כקנין הגוף הוא:

32 דלא נחית - לדון לפירא שאין לו לדון עמו כלום בפירות שאין לו טענה עם אותו האיש בפירות כלל:

33 מתני' הניזקין שמין להן - ניזקן וגובין דמי ניזקן:

34 בעידית - שבנכסי המזיק שנוח לו לאדם לגבות מועט מקרקע עידית ולא לגבות הרבה מזיבורית וכולהו מפני תיקון העולם כדמפרש בגמ':

35 אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות - הגוזל שדה ומכרה לאחר וזרעה וצמחה ועשתה פירות ובא נגזל וגבאה עם פירותיה מן הלוקח ואינו משלם ללוקח כי אם היציאה חוזר הלוקח על המוכר וגובה דמי הקרקע מנכסים משועבדים שמכרה לו באחריות וכתב לו שטר מכירה והרי היא מלוה בשטר ואת הפירות מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים ובגמ' מפרש טעמא וכן לשבח קרקעות אם השביחה הלוקח בנטיעת אילנות או טייבה בזבל ודיירה:

36 והמוצא מציאה - ומחזירה ובעלים אומרים שלא החזיר כולה לא ישבע:

37 מפני תיקון העולם - אכולהו קאי:

38 גמ' בדניזק שיימינן - מדאורייתא שאם היתה זיבורית של מזיק כעידית של ניזק אינו מגבהו אלא מזיבורית שלו:

39 קמשמע לן - מדרבנן מפני תיקון העולם שיהו נזהרין מלהזיק דבמזיק שיימינן:

40 מיטב שדהו - של ניזק השתא משמע שאם שילח בעירו ואכלה ערוגה של בית סאה בשדה חבירו שמין ערוגה יפה שבכל שדה הניזק ונותן לו דמיה ואפילו היתה זו כחושה ולקמן פריך אכל כחושה משלם שמנה:

41 לא בא הכתוב - להחמיר עליו לשלם יותר ממה שהזיק:

42 אלא לגבות לנזקין - שיעור דמי נזקו כמות שהוא:

43 מן העידית - שאם אין לו מעות ורוצה לפרוע לו קרקע בשומא צריך ליתן לו מקרקע מעולה שלו:

44 וקל וחומר להקדש - לקמן מפרש:

45 אכל כחושה משלם שמנה - בתמיה:

46 ערוגה בין הערוגות - והיו בהן כחושות ושמנות מעורבות זו אצל זו:

47 ולא ידעינן - איזו:

48 המוציא מחברו עליו הראיה - עליו להביא עדים לברר את הספק ודאורייתא היא בבבא קמא דף מו: מי בעל דברים יגש אליהם שמות כ״ד:י״ד יגיש ראיה אליהם: