רש"י על גיטין נ״ה

1 ומאי שנא מדרבי אמי - דאמר ליה אין אתה נאמן להפסיד ספר תורה:

2 התם איכא למימר - דמשקר ונתכוון להקניט וסבור שלא יפסיד אלא שכר אזכרות כר' ירמיה אבל הכא גבי קלפים דיודע הוא שיפסיד כל שכרו ואתי ואמר אימר קושטא קאמר:

3 מתני' שהשיאה אביה - רבותא נקט דאע"ג דקביל אביה קידושין דידה כשהיא קטנה והויא לה אשת איש גמורה אפי' הכי יוצאה בגט ומקבלת את גיטה ואע"ג דלית בה דעתא דאשה כי נפקא בע"כ נפקא ואין מתרצה בגירושין ואפ"ה נפקא הלכך לא בעינן דעתה:

4 ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן - והיא יתומה דלא הוו נישואין אלא מדרבנן:

5 שאוכלת בתרומה - דרבנן בהני נישואין ולא גזרינן מידי:

6 מריש - קורה:

7 בירה - בית גדול:

8 מפני תקנת השבים - שאם אתה מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר מריש עצמו ימנע מלעשות תשובה:

9 שלא נודעה לרבים - שהיא גזולה:

10 שהיא מכפרת - ואין צריך להביא אחרת:

11 מפני תקנת המזבח - בגמרא מפרש ומשום הנך תרתי בתרייתא דמשום תקנה נינהו תנא ליה הכא:

12 גמ' מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא - אנו למדין:

13 אמר לעדים - שלא בפניה ראו גט זה כו' וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה ולא הודיעה שהוא גט:

14 לא בעינן דעתה - דאשה דהא חרשת לית לה דעתא:

15 ואילו חרשת - שלא השיאה אביה והיא נישאת מעצמה לכהן משגדלה:

16 לא אכלה - בתרומה מדשני תנא במילתיה דאיירי בחרשת ושבקה ונקט קטנה שמע מינה חרשת גדולה דנשואיה דרבנן דכוותה נינהו לא אכלה ע"י קידושין דידה:

17 מ"ט - הא נישואי חרש וחרשת נמי רבנן תקינו ביבמות בחרש שנשא קיב:

18 שמא יאכיל - כהן חרש בחרשת אי שרית להאכיל פקח בחרשת אתא לאכולי חרש בחרשת ופריך וליכול קטן אוכל נבלות הוא הך חרשת כיון דלית בה דעתא הרי היא כקטן האוכל נבילות ואיכא למ"ד ביבמות קיד. דאין ב"ד מצווין עליו להפרישו ואפילו בתרומה דאורייתא תיכול:

19 גזירה שמא יאכיל חרש - כהן שאין קניינו קנין:

20 בפקחת - שמוזהרת על האיסור הלכך גזור פקח בחרשת משום חרש בפקחת אבל גדול בקטנה ליכא למיגזר משום קטן בגדולה דקטן לית ליה נישואין אפילו מדרבנן כדאמר ביבמות דף קיב: שוטה וקטן שנשאו נשים נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום:

21 וליכול - חרש בפקחת בתרומה דרבנן דאתו נשואין דרבנן ומהני לתרומה דרבנן:

22 יאוש כדי - יאוש לבדו בלא שינוי רשות אחר היאוש:

23 לא קני - לענין הקרבה ואפי' שמעינן שנתייאשו הבעלים לא קרינן ביה קרבנו:

24 שלא יהו כהנים עצבים - שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין:

25 נמצא מזבח בטל - שנמנעין מלעבוד עבודה ואי קשיא היאך התנו ב"ד לעקור דבר מן התורה ולפטור את זה מחטאת שהוא חייב הא אמרינן ביבמות דף צ: שב ואל תעשה שאני דלאו מיעקר הוא:

26 בין נודעה בין לא נודעה מכפרת - אם נתייאשו הבעלים:

27 ומה טעם אמרו נודעה אינה מכפרת - דקתני מתניתין שלא נודעה מכפרת הא נודעה אינה מכפרת כלומר אינה קריבה:

28 היינו דקתני חטאת - דאיכא אכילת כהנים:

29 דכליל היא - ואמרי מזבח אוכל גזילות:

30 איפכא מיבעי ליה - ועל חטאת הגזולה שנודעה לרבים שאינה מכפרת מפני תקנת המזבח:

31 משלם תשלומי כפל - דכשגנבה חולין הואי:

32 ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה - דכי טבח ומכר הקדש הואי ואין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה נוהגין בהקדש כדילפינן בהזהב ב"מ דף נז::

33 בחוץ - אי שחט בחוץ ענוש כרת:

34 כרת מאי עבידתיה - דבשלמא לענין תשלומי ארבעה וחמשה לא קשיא לן דאיכא למימר דכי אמר יאוש כדי לא קני לענין הקרבה קאמר ולא לענין הקדש קאמר אלא כרת אי מדאורייתא לא חזיא להקרבה הא קיימא לן זבחים דף קיב. הראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ מידי אחרינא לא:

35 כרת שע"י דבריהם באת לו - כרת דאורייתא כדמפרש ואזיל:

36 אוקמוה רבנן - ברשות גנב אם הקדישה שיחול עליה הקדש גמור ושיתחייב כרת אם ישחטנה בחוץ כי היכי דאוקמוה ברשותיה לענין כפרה וקנס היא דקנסוהו והפקר ב"ד הפקר הוא וקדשה:

37 לגיזותיה וולדותיה - דלפני הקדש אי אמרת משעת גנבה קיימא ברשותיה גיזותיה דידיה הוא ואינו משלם אלא דמי פרה העומדת לילד ולא דמי פרה וולדה:

38 מתני' לא היה סיקריקון ביהודה - סיקריקון עובד כוכבים רוצח שנותן לו ישראל קרקע בפדיון נפשו ואומר לו שא קרקע זו ואל תמיתני:

39 בהרוגי המלחמה - מלחמת טיטוס שהיתה בירושלים וביהודה ובגמ' פריך מאי קאמר:

40 מקחו בטל - דאמרי' מיראה עבד אי נמי השני נוח לי והראשון קשה הימנו ובגמרא מוקי לה דלא כתב ליה שטרא:

41 לקח מן האיש - קרקע המיוחדת לכתובת אשתו או שכתוב בכתובתה או הכניסתו לו שום בכתובתה וכל שכן שאר נכסים דאי לא עבדה ליה אמר לה עיניך נתת בגרושין ובמיתה הכי מוקמינן ליה בב"ב נ.:

42 מקחו בטל - דאמרה נחת רוח עשיתי לבעלי:

43 נותן לבעלים רביע - ששיערו דסיקריקון מוזיל גבי' ריבעא:

44 גמ' לא דנו דין סיקריקון - בהרוגי המלחמה דקני לגמרי והלוקח ממנו מקחו קיים אבל מהרוגי המלחמה ואילך הלוקח ממנו יש לו דין המפורש במשנתינו:

45 דאמר רבי אסי שלש גזרות גזר - טיטוס בפולמוס שלו:

46 כל דלא קטיל - ישראל כל היכא דמשכח ליה:

47 לקטלוהו - הלכך אגב אונסיה כי א"ל שא קרקע זו והניחני אקנייה ניהליה בלב שלם וקיימא לן תלאו וזבין זביניה זבינא ב"ב דף מז::

48 מפחד - דואג לראות הנולד שלא תארע תקלה בכך אם אעשה זאת:

49 שקא דריספק - דופן של מרכבת נשים שקורין ריטוג"א מרכבה בגרמנית בלשון אשכנז והיא כעין עגלה דאמרינן באותו ואת בנו חולין דף עט. כי מעיילית לי כודנייתא בריספק:

50 קמצא ובר קמצא - כך שם שני יהודים:

51 דרחמיה קמצא - אוהבו היה שמו קמצא: