רש"י על גיטין כ״ז

1 מתני' ואם לאו פסול - שמא מאחר נפל ואין זה שלו:

2 מצאו בחפיסה - כלי ויש סימן בכלי שהוא שלו:

3 אם מכירו כשר - מילתא באנפי נפשיה ואו או קתני או שמכירו ואפי' מצאו בכל מקום כשר:

4 גמ' דייתיקי - צוואת שכ"מ דא תהא למיקם ולהיות:

5 מתנות - מתנת בריא:

6 לא יחזיר - לא לבעל ולא לאשה וכן שחרור וכן כולם ומדתלי טעמא בשאני אומר שמעינן מינה דאם אמר הבעל תנו לה שאני כתבתיו לה נותנין ולא חיישינן לשמא אינו זה:

7 במקום שהשיירות מצויות - פסול שמא מעוברים ושבים אחרים נפל:

8 ואפילו במקום שהשיירות מצויות כו' - לאו רבה קאמר לה אלא הש"ס הוא דמסדר ואמר דהא דאוקי רבה במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו שני אנשים בשם זה באותה העיר אבל אם לא הוחזקו מספיקא לא אמרינן דילמא איתנהו ולא ידעינן או דילמא יש עיר אחרת ששמה כזו ויש בה אדם אחר ששמו ושם אשתו כזה שתובעו:

9 דאי לא תימא הכי - דלא פסיל רבה אלא במצויות והוחזקו קשיא דרבה אדרבה:

10 בי דינא דרב הונא - שהובא שם לקיימו בב"ד וכתוב בו הנפק ונפל מזה והוא תובעו ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר:

11 חיישינן לשני שוירי - ושמא לא זה הוא שנפל מזה:

12 דתנן - בב"מ כ.:

13 כל מעשה ב"ד - המוצא שטר מקויים בב"ד דליכא למיחש לכתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנם דלא עביד לקיומיה שטרא אלא מלוה לאחר שנמסר לידו דחייש שמא ימותו עדים:

14 הרי זה יחזיר - ולא חיישינן לשמא אינו זה:

15 בי דינא דרב הונא - היו צריכין לו לדין ולהוראה ובאים שם וקפשיט רבה דיחזיר ש"מ משום דלא הוחזקו שני יוסף הוא דלשני שוירי לא חיישינן:

16 כשמעתיה - דאמר תרתי בעינן והכא לא הוה אלא חדא והחזירו לתובע:

17 איכא דאמרי - האי בי כיתנא היכא דתרו כיתנא בבית מי המשרה ששורין שם פשתן ואין שיירות מצויות שם והחזירו ואע"פ שהוחזקו שנים באותה העיר באותו השם:

18 ואיכא דאמרי היכא דמזבני כיתנא - בשוק ששיירות מצויות והחזירו לפי שלא הוחזקו:

19 מודה - שאומר ליתנו לה:

20 לא לזה ולא לזה - לבעל לא יחזיר שמא כבר נתנו לה וממנה נפל וכשיבא לידו יחזר אחר עדי מסירה ויעידו שגירשה וכשתתבע כתובתה יאמר פרעתיך שהוצאת הגט בבית דין ותנן הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה וחייבוני לפרוע ונתנו לי את הגט כדי שלא תחזור ותגבה ולאשה לא יחזיר שמא תינשא בו:

21 איכא דאמרי - הא דשני ר' זירא במקום שהשיירות מצויות פסול והוא דהוחזקו דבעינן תרתי כרבה:

22 בשלמא דרבה - דשני לעיל שנויא דידיה אתרתי מתני' חדא דגיטין וחדא דב"מ:

23 מתני' אלימא ליה לאקשויי - דקא ס"ד דאינהו רמינהו אהדדי ומתני' עיקר מברייתא:

24 אלא ר' זירא - דרמי מתניתין אברייתא מאי טעמא לא אמר שינויא דידיה אתרתי מתני' כרבה:

25 אמר לך - ר' זירא מתניתין לא קשיין אהדדי:

26 מי קתני - בבבא מציעא הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה:

27 דלמא אם אמר תנו נותנין ולעולם כדקי"ל - כלומר ודאי על כרחין הא אמר תנו נותנין דייקי' מינה מדתלה טעמא בנמלך עליהן אלא לזמן מרובה מהיכא דייקת דילמא לעולם כדקי"ל בהכשירא דגיטין מצאו לאלתר כשר אבל ברייתא ודאי קשיא דקתני יחזיר לאשה ואי לאלתר והבעל מודה פשיטא למאי ניחוש לה אי לאו דאשמועינן אפילו לזמן מרובה לא איצטריך למיתנייה דבשלמא מתני' לא תנא בה בהדיא האמר תנו נותנין ואצטריך למתנייה משום היא גופא לאשמועינן דלא יחזיר שאני אומר כו':

28 ר' ירמיה אמר - לא מתניתין קשיא ולא ברייתא קשיא דכל הני דאמרינן יחזיר לזמן מרובה:

29 כגון דקאמרי עדים - החתומים בו:

30 מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של שם זה - ואותו חתמנו לאיש זה התובעו:

31 כגון דקאמר - האי שליח שאבדו נקב יש בצד אות פלונית:

32 ודווקא - נקט רב אשי בצד אות פלונית דהוי סימן מובהק דאין עדות ברורה מזו:

33 מספקא ליה סימנים דאורייתא או דרבנן - הא דאמרי' באלו מציאות ב"מ דף כז. שמחזירין אבדה בסימנין ואיבעיא לן התם דאורייתא או דרבנן לרב אשי נמי מספקא ליה הילכך באיסור אשת איש לא סמכינן אסימנין בעלמא דלמא סימנין דרבנן ובממונא הוא דמצו רבנן להפקיע דהפקר ב"ד היה הפקר וטעמא דתקנתא התם מפרש אבל למישרי איסורא לא מצו רבנן לעקור דבר מן התורה והאי דלא אמר קסבר סימנין דרבנן משום דהתם מיבעיא לן ומהכא לא מצינן למיפשט דהא אי נמי מספקא ליה קאסר מספיקא:

34 אירכס ליה - שליח היה:

35 אי סימנא אית לי בגויה אי טביעות עינא אית לי בגויה - אי סימנא בעיתו דאיתיהב לכו אית לי בגויה סימנא ואי בטביעות עינא בעיתו להדורי ניהלי אית לי טביעות עינא בגויה שנתתי עיני בו עד שאני מכירו יפה בלא שום סימן:

36 סימנים דאורייתא - שלא נתן בו סימן מובהק אלא סימנא בעלמא ומדאסמכו אסימנא באיסורא קסברי סימנין לאהדורי אבדתא דאורייתא מוכן תעשה לשמלתו כדאמרינן באלו מציאות שם:

37 לצורבא מדרבנן - דידע בטביעות עינא ולא משני בדיבוריה:

38 כדי שתעבור שיירא ותשרה - שיעור שתוכל לעבור שיירא שם ולחנות:

39 כדי שיהא אדם כו' - כלומר אין הדבר תלוי בשיעור אלא צריך שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם משעה שעבר השליח הזה שם עד שעת מציאת הגט:

40 כדי שיכתוב את הגט - שיעורא בעלמא נתנו בו:

41 ואפילו שהה ויש בו סימנים - מובהקים:

42 מעידים עליו - סימנים אלו להכשירו:

43 על סימני גופו - של גט כגון ארוך או גוץ שאין אלו כלום שיש כאלה הרבה:

44 מצאו קשור בכיס או בארנקי - ומכיר את הכיס ואת הארנקי: