רש"י על גיטין מ׳

1 יצא לחירות - דאי לאו דשחרריה לא הוה שביק ליה למנסב בת חורין:

2 כל כך יש בידך - משמיה דרבי ואני שונה וחכ"א אינה מקודשת:

3 שטר איסורין - הרי את מקודשת לי וקדשה בו:

4 דרבה בר רב שילא - לקמן:

5 השיאו אשה - דאי לאו דשחרריה לא הוה מיעבד איסורא על ידו:

6 ואיהו עביד איסורא - שנושא את שפחתו:

7 צאי בו והתקדשי בו - כלומר אי דאמר התקדשי בו גרידא ודאי שחררה מעיקרא אבל השתא דאמר לה צאי בו והתקדשי בו וזה יהיה לך שטר שחרור ושטר ארוסין גלי מילתיה דלא שחררה אלא בהאי:

8 ר"מ סבר יש בלשון - הרי את מקודשת לי לשון שחרור וה"ק הוי ראויה להתקדש לי בו והתקדשי בו:

9 שהניח תפילין בפני רבו - אין דרך עבד להניח תפילין דמ"ע שהזמן גרמא היא דלילה לאו זמן תפילין הוא:

10 אפוטרופוס - על נכסיו דאי לאו דשחרריה לא הוה חשיב ליה:

11 שהניח תפילין בפני רבו - אין דרך עבד להניח תפילין דמ"ע שהזמן גרמא היא דלילה לאו זמן תפילין הוא:

12 הרי זה לא יצא לחירות - גרסינן:

13 אמרו לפניו - לפני ר' יוחנן:

14 אי אתה מודה - דאל ישתעבדו אינו לשון שחרור ולא לשון הפקר אלא לא יטריחוה בעבודתה אבל וולדות היוצאין ממנה מעכשיו עבדים הם ואמאי כופין לשחררה ויפסידו ולדות מכאן ולהבא שלא צוה אביהם כן:

15 ה"ג כי אתא רב שמואל כו' - ולא גרסי' אלא ופליג אדרב דימי ואמר לא כך אמר רבי יוחנן אלא כך אמר:

16 ועושין לה קורת רוח - ואם אין רוחה נתקררה בלא שחרור ישחררוה:

17 אין לו תקנה - ואפי' בשטר:

18 לא מורית - שאין ירושה אלא בדבר שיש בו ממון:

19 והא כי אתא רב דימי כו' - וכיון דאמר אל ישתעבדו בה פקע ליה ממונא מינה וקאמר יורשין כותבין לה. גט שחרור:

20 טעותא היא - כדאמרן לעיל דהוא לא צוה לשחררה:

21 ופרכינן מאי טעותא - דרב דימי דלא אמר האב בלשון שחרור:

22 הא אמר - הרי את בת חורין לא הוו קפדי רבי אמי ורבי אסי עלה:

23 כרב שמואל בר יהודה סבירא לי - דאמר לא א"ר יוחנן כן ולא אמרו לו רבי אמי ורבי אסי כן וכיון דקאמר יעשה לה קורת רוח לא מנע כח היורשין ממנה אלא בהן תלה:

24 דיסקרתא - קריה:

25 דעבדי - עבדים של ישראל היו ומכרום לעובד כוכבים ותנן לקמן גיטין דף מג: המוכר עבדו לעובד כוכבים יצא לחירות:

26 כלו מרוותא בתראי - כלו אדוניהם האחרונים עובדי כוכבים:

27 אתו - העבדים:

28 לקמיה דרבינא - להתירן בבנות ישראל:

29 אהדרו אבני מרוותייכו קמאי - חזרו על בני אדוניכם הראשונים ובקשו מהם לכתוב לכם גט חירות:

30 אין לו תקנה - דאיסורא לבניו לא מורית והא נמי כי זבניה פקע כספיה מיניה ואיסורא הוא דהוה ליה גביה ואיסורא לאו ירושה היא להורישה לבניו:

31 כרב דימי סבירא לי - דאמר אל ישתעבדו בה ופקע להו ממונא מינה וקאמר כותבים לה גט שחרור:

32 הא אמרה בלשון שחרור - כגון הרי את בת חורין:

33 ה"נ - דלא טעותא היא וכופין דירושה היא להורישה לבניו:

34 ומפסדי ליה מינאי - כדאמרינן במתני' כופין את רבו ועושה אותו בן חורין:

35 אקנייה לבנו קטן - שאין ראוי לכופו בבית דין:

36 מוקמינן אפוטרופוס - לינוקא לברור לו דמים יפין כמה שהוא נישום בשוק שהרי צריך העבד לכתוב שטר על חצי דמיו:

37 ומקרקיש ליה - עבדא:

38 זוזי - דבר מועט לינוקא ולא יצטרכו ב"ד לכופו שהוא ישחררוהו מדעתו בשביל זוזי ובלאו קרקושי זוזי לא אפשר דינוקא לאו בר כפייה הוא ואפוטרופסין אין רשאין להוציא עבדים לחירות ולא לחוב ליתומים כדאמרינן בהנזקין לקמן גיטין דף נב. ותינוק זה מקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין כדתנן לקמן גיטין דף נט. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלים ואפוטרופוס מוקמינן לעיין בתקנתו לשומו בדמים מעולים:

39 ה"ג האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין עשוי בן חורין הרי הוא בן חורין הרי הוא בן חורין - כלומר בא' מן הלשונות הללו הרי הוא בן חורין:

40 אעשנו בן חורין רבי אומר קנה - דהכי משמע אעשנו בן חורין בשחרור זה שאני מוסר לו עכשיו ואנן מוקמינן לה בדכתב ליה הני לישני בשטרא ומסר ליה:

41 וחכמים אומרים לא קנה - שאין זו אלא הבטחה שיעשנו בן חורין לאחר זמן ובשטר אחר ועדיין לא עשה:

42 אמר רבי יוחנן וכולן בשטר - האי האומר דקתני כותב הוא שכתב לו אחד מן הלשונות הללו ומסר לו אבל באמירה בעלמא לא הוי בן חורין ולא פקע ממוניה מיניה ומצי למיהדר ביה אם לא קנו מידו על ידי חליפין דהוי כקונה עצמו מידו בכסף כדאמרינן לעיל גבי ההוא דשקיל כומתיה שדא בה אי נמי שכיב מרע משום דדבריו ככתובים וכמסורים דמי וכולן בשטר נמי דשדה הכי מפרשינן דאילו בדיבורא לא מיקניא ארעא ואני שמעתי וכולן בשטר צריך לכתוב גט שחרור וכן גבי שדה צריך לכתוב לו שטר מתנה והאומר דקתני אמירה בעלמא היא ויש להקשות בשלמא גבי עבד איכא למימר בלשון חירות פקע כספיה וקנה העבד עצמו בן חורין אבל גבי שדה מי איכא למימר הכי והיכי נימא קנה נהי דגבי נתתי ונתתיה נימא הרי הודה שכבר נתן על ידי שטר או בקנין מתנה גמורה אבל אתננה היכי נימא דקנה:

43 שמא זיכה לו - גט חירות:

44 על ידי אחר - ואמר לו זכי בו לפלוני וזכות הוא לו וזכין לו שלא בפניו:

45 הודאת בעל דין - עבד וכן מקבל מתנה כיון דאמר לא קבלתי נאמן ויכול זה לחזור ולזכות בו אם ירצה דאמרינן טעה כסבור שקבלה זה מידו:

46 משלשין - ביד שליש נאמן עד שיבא אליהו:

47 הא באבא הא בברא - אם מקבל מתנה עצמו בחיים ואמר לא נתן לי נאמן ואוכל הנותן את הפירות אבל אם מת ובנו אמר לא נתן שדה זו לאבא משלשין דשמא יבואו עדים שמכרה לאביו וזה לא ידע:

48 מתני' אפותיקי - אם לא אפרע לך חובך ממקום אחר הרי זה לפניך לגבותה:

49 ושחררו - בגמרא מפרש לה לכולה:

50 גמ' שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני - שלא היה גופו קנוי לו אלא משועבד ואתי שחרור ומפקיע שעבוד כדרבא:

51 הקדש - עשה שורו אפותיקי והקדישו קדושת הגוף למזבח ודוקא קדושת הגוף דקדושת דמים לא מפקעה שעבוד כדתנן ערכין דף כג: מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו:

52 חמץ - עובד כוכבים שהלוה את ישראל ושעבד לו חמצו ולא הרהינו אצלו אתי איסור חמץ ומפקע לשעבודיה דעובד כוכבים והוה ליה חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח ואסור בהנאה: