רש"י על גיטין מ״ו

1 משום נדר אני מוציאך - בההוא אסרו רבנן להחזיר ואי לא אמר מותר להחזיר:

2 קסבר - רב נחמן:

3 טעמא - דמתני' משום קלקולא שלא יקלקלנה על בעלה לאחר שתנשא לאחר ויאמר אילו הייתי יודע שהדברים בדאין או שהנדר יש לו הפרה אפילו היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך וכן אמרתי בשעת גירושין שמפני כך אני מוציאך וכשגרשתיך היה בדעתי להחזירך אם ימצאו דברים בדאים ונמצא גט בטל ובניה מן השני ממזרין לפיכך אומרים לו קודם גירושין הוי יודע שלא תחזירנה עולמית ושוב אינו נאמן לומר כן שכיון שידע שאסור לו להחזירה אפילו לא תנשא לאחר ולא חש להמתין ולבדוק אחר הדברים גילה בדעתו שלא היתה חביבה עליו:

4 ואי לא לא מצי מקלקל לה - שהרי לא אמר שמוציאה משום שם רע וכיון דלא מצי לקלקלה משניסת לא אסרו לו להחזירה עד שלא ניסת:

5 וצריך שיאמר כו' - תקנו חכמים למוציאה שיאמר לה כן ומיהו בין אמר בין לא אמר לא יחזיר:

6 קסבר טעמא - דלא יחזיר משום קנס הוא שלא יהו בנות ישראל כו':

7 ונמצאו דברים בדאין - של שם רע וה"ה לענין נדר דהותר:

8 אומרים לו - קודם גירושין וכיון דלא חש וגרשה תו לא מצי לקלקלה דגלי דעתיה דלא חביבה עליו כולי האי:

9 מ"ט דרבי יהודה - דאמר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה:

10 ולא הכום - בגבעונים כתיב:

11 נשבעו להם - והוה להו לאתשולי אשבועתייהו אי לאו משום דהודר ברבים:

12 ורבנן - דאמרי דיש לו הפרה:

13 התם - לאו משום דאין לו הפרה הוא דאפילו הפרה לא צריך דמי חיילה שבועה עלייהו כלל הלא בטעות היתה:

14 משום קדושת השם - שלא יאמרו העובדי כוכבים עברו על שבועתן:

15 ימים שנים רבים ג' - גבי זבה דרשינן הכי בשילהי נדה:

16 עדה - עשרה דכתיב גבי מרגלים במדבר י״ד:כ״ז לעדה הרעה יצאו יהושע וכלב:

17 אדם רוצה שתתבזה - כלומר אינו מקפיד בכך הלכך צריך חקירת חכם מצי לקלקלה:

18 מאי תנא - לעיל מיניה בנדרים שנדר הוא:

19 דקתני מעשה - הלא אין אנו עסוקין אלא בנדרים שנדרה היא:

20 אבל נדר הוא - שיגרשנה:

21 יחזיר - אם ירצה דליכא למיחש לקלקולא:

22 מאי קונם - הלא קונם לשון הקדש הוא שאוסר הדבר עליו בהקדש ומה אסר זה עליו:

23 באומר יאסרו כו' - והכי קאמר קונם פירות עלי אם איני מגרשיך:

24 פשיטא - מאי ניחוש לה:

25 במה - בשעת איסור הבמות:

26 והמקיימו - ולא נשאל עליו לחכם להתירו:

27 כאילו הקריב קרבן - על הבמה וגמר עונו שלם לפי שע"י כן הוא מרגיל עצמו בנדרים והאי כיון דקיים נדרו ניקנסיה מלהחזיר קמ"ל:

28 ארישא - קאי דקאמר לעיל לא יחזיר ומסיק הכא מפני תיקון העולם אי משום קלקולא אי משום שלא יהו פרוצות:

29 אין בזו וכו' - הכי קאמר והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם שלא נמצא כאן לאסור:

30 מתני' המוציא את אשתו - בגט:

31 משום אילונית - שלא הכיר בה כשכנסה ומכל מקום צריכה גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין:

32 ר' יהודה אומר לא יחזיר - שמא תנשא ותלד ויאמר אילו הייתי יודע שכן אפילו נותנין לי ק' מנה לא הייתי מגרשיך ולדעת כן גרשתיך שאם יבאו לך סימנים שאחזיריך ואם ידעתי שלא תשובי אלי ואת ראויה לילד לא גרשתיך לפיכך אומרים לו קודם גירושין הוי יודע שהמוציא את אשתו משום אילונית לא יחזירנה עולמית:

33 וחכמים אומרים יחזיר - דלא חיישינן לקלקולא:

34 והיא תובעת כתובתה - מן הראשון שהוציאה בלא כתובה משום מקח טעות ועכשיו נודע שלא הטעתו:

35 שתיקותיך יפה ליך - שיאמר אילו ידעתי בסופי ליתן ליך כתובה לא גירשתיך:

36 גמ' מכלל דרבי יהודה חייש לקלקולא - שמדבריו למדנו שאם ירצה לומר על מנת אילונית גירשתיך היה מקלקלה:

37 לא תיפוך - ור' יהודה ודאי חייש לקלקולא וגבי נדר היינו טעמא דלא חייש דקסבר ליכא קלקולא דבנדר הצריך חקירת חכם סבר לה כר' אלעזר דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד הילכך לא מצי למימר אילו הייתי יודע כו' ובשאינו צריך סבר לה כרבי מאיר דאמר אין הבעל טועה בנדר שבידו להפר ואינו יכול לומר לאחר זמן אילו הייתי יודע שאני יכול להפר לא גירשתיך:

38 מאן חכמים - דאמרי הכא יחזיר:

39 רבי מאיר היא - דאמר במסכת קידושין דף סא. כל תנאי שאינו כפול כתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו אם לא יעברו אינו תנאי:

40 והכא בדלא כפליה - שלא אמר בשעת גירושין אלא הוי יודעת שמשום אילונית אני מוציאך ולא אמר לה ואם אי את אילונית לא יהא גט דהשתא הוי גט אפילו אינה אילונית ולא מצי לקלקלה:

41 מתני' אין פודין - הואיל ורגיל בכך כדמוקי בגמרא והוא שמכר ושנה ושילש:

42 גמ' בני בי מיכסי - מקום:

43 גרבי להו - היו שובין אותם לעבדים:

44 ללודאי - אומה שאוכלין בני אדם: