רש"י על גיטין ח׳ ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על גיטין ח׳ ע״ב:ה׳ רש"י על גיטין ח׳ ע״ב:ז׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

ובאמת נ"ל דגם מש"כ התוס' יבמות דף ט"ז ע"ב דלמ"ד עכו"ם הבא על בת ישראל הולד ממזר תליא בהך דר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין והוא תמוה כמבואר יבמות דף מ"ה וכ"מ ודף ע' שם וע' תוס' קדושין דף ע"ה ע"ב אך ר"ל כך דס"ל להתוס' דעכו"ם גמור אין בעילתו כלום לדידן לענין הולד כע' מש"כ התוס' בקדושין שם וכן בעבד רק היכא דמל ולא טבל דהוי ב' דברים המתירים וכן גבי עבד בין גט שחרור להטבילה לשי' התוס' ביבמות דף מ"ז ע"ב דס"ל דמעכב אז הוי בגדר עכו"ם פסול כיון דמעורב בו צד יהדות ואז י"ל דאותו הולד ממזר ע"י צד עכו"ם שבו וזהו כוונת הירוש' ספ"ז דיבמות תיפתר בעכו"ם פסול ובעבד פסול ור"ל כה"ג וכן ס"ל לר' יוחנן ביבמות דף מ"ו ע"א והך דדף מ"ה י"ל דר"ל ג"כ כן וזהו ג"כ ר"ל רש"י סנהדרין דף נ"א ע"א דעכו"ם אם נשא בת ישראל הוי גדר קדושין ומ"מ עובר על לאו דלא תתחתן ור"ל כה"ג וע' ברכות דף מ"ז ע"ב דמשמע דאין עליו שם ישראל כלל במל ולא טבל וכן י"ל מה דאמרינן ביבמות דף ע"א ע"א גבי גר שמל ולא טבל לענין פסח לר' עקיבא וע"ש בתוס' דף מ"ו ע"ב דכיון דס"ל דטבילה מעכבת ל"ל למעט אך באמת ס"ל דמעורב צד נכרי בצד ישראל ונ"מ דאז האיסור מוטל עליו וכ"כ בזה בח"ג ובח"א בכוונת הר"א ז"ל בהל' ק"פ פ"ט ה"ז גבי המאכיל לבן נכר דעובר האוכל ור"ל כגון שמל וטבל ולא הביא קרבן דאז בזמן המקדש לענין קדשים ופסח עדיין אינו ישראל גמור ולכך לוקה משום לאו דבן נכר וכן מש"כ רבינו שם בפ"ד ה"ט גבי הפריש פסחו עד שלא נתגייר וע"כ ר"ל ג"כ כה"ג דאל"כ לא הוי כלל בגדר הפרשה כמבואר בירוש' פ"א דתרומות ה"ב וזבחים דף מ"ה וכ"מ וגם נ"מ היכא דחישב לשמו דאם הוא עכו"ם גמור לא פסיל כמבואר בזבחים דף ד' ע"ש בתוס' ואם הוא רק בגדר פסול זה תליא במחלוקת דפסחים דף ס"ב ע"א גבי ערל ובאמת אפשר לפרש דברי הירוש' דספ"ז דיבמות הנ"ל דר"ל כך דס"ל דבכה"ג יש בו תפיסת קדושין והנה הירוש' ס"ל בפ"ג דקדושין דגר שבא על א"א הולד ממזר וא"כ לפ"ז אם קידש אשה בניו ממזרין כמבואר ביבמות דף מ"ה ע"ב. עכ"פ היכא דהחירות הוי לא מטעם הפקעה רק מטעם קנין י"ל דאינו אוכל בתרומה ויש עליו שם חצי עבד וחצי ב"ח וכע"ז כ' התוס' ב"ק דף צ' ע"א גבי הך דאמימר גבי ראשי אברים דמיירי כגון שנתן כל הדמים ור"ל לר"ש מעין דס"ל דצריך גט שחרור ויש עליו שם חצי עבד משא"כ היכא דבא מחמת הפקעת רשות מחמת הפקר אז לא הוי צד חרות כלל בגוף ושפיר י"ל דאוכל בתרומה:והנה כ"כ בח"א דיש ב' פעולות באישות א' מה שהיא שלו והב' מה שהיא אסורה לכל אדם והנה הא דהיא שלו בא ע"י נשואין ובמיתה פקע וע' בירוש' גיטין פ"ח ה"ט מחלוקת אליבא דר"א מה נקרא לאחר זמן אם ארוסה או דוקא נשואה ומביא ראיה דגם ארוסה כן מדנקט רק בלשון זכות משמע דעדיין אינה שלו והיינו ארוסה ובזה תליא ג"כ הך מחלוקת דגיטין דף פ"ט אי חיישינן לקלא דבתר אירוסין וכן הא דמבואר בכ"מ דאם נשאת לא תצא אי ה"ה קידש וכ"כ בזה בח"א. עכ"פ קנין הנשואין המיתה מפקיע ובזה א"ש דברי הגמ' בגיטין דף פ"ב ע"ב דהיכא דקידשא חוץ משמעון אחיו ובא שמעון וקידשה סתם דאין עליה שם אשת ב' מתים דלא מהני קדושי דשמעון מידי וקשה דהא עכ"פ אהני דהוא קנאה אך כך דהנה התוס' שם כ' דהיכא דגירשא בריח הגט ומת מתייבמת וכ"כ בזה בח"א דריח הגט פועל רק בקנינו אבל לא לענין מה שנאסרה ע"י לאחרים דלע"ז נשארה אשת איש גמורה וס"ל דהקנינים והשארות נפקעת במיתה אף היכא דיש יבם כיון דזה ממילא וזיקת היבם הוא רק מה שנשארה אסורה לאחרים אם יש יבם ולכך מתיבמת אף אם יש ריח הגט וא"כ נמצא דהיכא דלא אסרה ע"כ קדושין שלו לאחרים לא שייך גבו כלל דין דזקיקה לייבום ע"י וא"כ לא שייך בו דין אשת ב' מתים. וע' בירוש' רפ"ט דגיטין דאמר שם מ"ט דר"א מה מיתה מתרת מחצה ר"ל דהיכא דמת בלא בנים נשארה זקוקה מחמת האיסור על אחרים וכן גבי גט לר"א אם אסרה לאחד הוא לא לענין שישאר דין אישות שלו רק שישאר האיסור נגד אחרים ולכך אם נישאת לאחר פקע גם זה וזהו דר"ל בירוש' שם דיציאתה אין לה יציאה אצל אחר ר"ל דהגירושין שלו לא הוו רק ממנו ולא מאחר והא דלר"א ע"י הקידושין פקע גם מה שנשאר מהראשון כ"כ בזה בח"א אם הנשואין של השני עושה זה או הגירושין וגם הא הפסוק דכאן מיירי בנשואין הראשונים עכ"פ אם יש יבם לא נשאר רק האיסור לאחרים וזהו הזיקה וע' ברש"י יבמות דף ל' ע"ב מה דהק' שם מ"ט לא נימא גבי זיקה דאם מת היבם יהא שייך בה דין אשת ב' מתים כיון דאמרינן יש זיקה שתהא צרת ערוה ובזה א"ש כיון דזה רק בגדר איסור על אחרים ע"י המת ולא שייך זיקה שתהא נקרא אשתו ונ"מ ג"כ להך דיבמות דף נ"ח ע"ב אם היתה זקוקה ליבם אחד והוא פסול ואח"כ מת אי נימא דזיקה תהי' כנשואה לענין שתפסל אח"כ להנשא לכהן ואף דבירוש' פ"ח דיבמות סה"א מבואר דלא נפסלה הירוש' לשיטתו חדא דס"ל דכיון שמת בטלה זיקתו וכן ס"ל דנשואין גמורים ג"כ אינן פוסלין בלא ביאה כמבואר שם פ"ו ה"ג לא סוף דבר מן הנשואין כו' אלא נבעלה כו' משא"כ לדידן דס"ל דדין פוסל ולא מחמת הביאה ממש וכמבואר בדברי רבינו בהל' איסו"ב פ"ח ובהל' אישות ובהל' נ"ב גבי כתובה וקנס ואף דלענין מלקות כמו גבי מחזיר גרושתו לא לקי עד דבעל ממש וע' בהל' יבום פ"ב ה"ח דוקא בעל וכן לריבר"י דמחזיר גרושתו דוקא מן הנשואין כמבואר ביבמות דף י"א ע"ב זה רק אם בעל ממש וע' מש"כ בזה בח"א בהל' איסו"ב פ"א הכ"ב ופי"ז ה"ד ובאמת י"ל דגבי מחזיר גרושתו זה תליא בשיטת רש"י ותוס' בקדושין דף ע"ח מהיכא נפקא דבעי נשואין אי מלשון אישות או מלשון הויה. ויהי' נ"מ ג"כ גבי מ"ע של אונס ומוש"ר דבעי דוקא שתהי' לו לאשה ואם גירשה צריך להחזירה אי די בנשואין בלא ביאה דזה ודאי מהך דכתובות דף מ' משמע דהמ"ע היא בביאה י"ל משום דבעי דרך נשואין וע' יבמות דף ס' ע"א גבי הך דאם נשא נשוי לענין שפטור מקנס וזה בעצם נ"מ להך דמכות דף ט"ו ותמורה דף ד' אי העשה דכל ימיו קאי אשילוח שלא יהא השילוח כל ימיו או שתהי' תחתיו כל ימיו ור"ל דעיקר האיסור לא בהגרושין רק מה דעי"ז אינה תחתיו ובזה א"ש מה שהק' התוס' שם בתמורה דאמאי לא נימא שיתבטל הגט. אך כיון דאין האיסור בגט רק מחמת דעי"ז נפקעת ממנו לא שייך זה ונ"מ דאם גירשה בריח הגט י"ל דלא עבר ואז י"ל דאף כהן כה"ג אם גירש בריח הגט אינו לוקה אף דהוא מה"ת כיון דמ"מ מזה הגט אינה נפקעת מא"א וע' מש"כ בזה בח"א בהל' נ"ב וזה תליא אי נשואין הוא דבר הנמשך או לא דאי הוא דבר הנמשך שייכת העשה דלו תהיה אף קודם הגירושין ע' תוס' קדושין דף ס"ח גבי סוטה והארכתי בזה בח"א. וכן לענין הקדש כה"ג אי הוא נמשך או נפסק וזה תליא אי לשון הקדש הוא האיסור או רק דין וע' ר"ן נדרים דף י"א ובשבועות דף כ"ב ע"א אי איסור הקדש הוא ע"י דיבור ע"ש בתוס' ד"ה והרי וזהו באמת כוונת הגמ' שם אוסר על כל העולם ר"ל דהרי אחר ג"כ לוקה ומביא קרבן ואם נהנה מהקדש של אחר הרי חזינן דזה גדר ממילא דכיון דאמר דזה הקדש ממילא נאסר וכ"כ בזה בח"ב דנ"מ להך דכ' רבינו בהל' מעילה פ"ח והתוס' בכ"מ דבהקדש אינו לוקה על פחות משו"פ ואם המקדיש עצמו נהנה מאי אי הוא עובר ג"כ כמו עובר על דבורו והוי כמו קונמות דלוקה על פחות משו"פ וע' נדה דף מ"ו ע"א גבי אכל הקדשו דיש ג"כ לאו דבל יחל אך י"ל דשם קאי רק אמופלא סמוך לאיש וע"ש בע"ב די"ל דאין חיוב קרבן אהקדשו ושוב שייך בל יחל וע' נדרים דף ג' ע"ב דגם בנדרים שייך בל יחל אף דהוא איסור חפצא וא"כ לא נתחלל דבורו אך י"ל דנ"מ להך נדר שכ' רבינו בהל' ערכין פ"ז גבי דבר שלב"ל או באומר לא אפטר מן העולם המבואר בנדרים שם דזה הוי רק בגדר חיוב שיקבל עליו ושם שייך שפיר בל יחל אך מהך דשבועות דף כ' ע"ב דעובר בבל יחל גבי קונמות מוכח דאף באיסור חפצא דהאיסור נתקיים שייך בל יחל אך זה רק היכא דלא נולד ע"י דבורו איסור אחר אבל גבי הקדש לא וגבי נזירות דעובר כמבואר בנדרים שם י"ל דנזירות ג"כ איסור גברא. וכבר הארכתי בזה בהל' נזירות וע' נדה דף ל' ע"ב דיליף שם דמשביעין אותו מהך קרא דגזי נזרך ומשמע דס"ל דנזירות הוי גדר שבועה. עכ"פ אי נשואין הוי נמשך י"ל דהך דולו תהי' קאי אקודם גירושין וא"כ י"ל דשפיר מקיים בנשואין בלחודא הך דעמוד והחזיר וע' תוס' מכות דף ט"ז ע"א ד"ה כגון מה שהקשו שם כגון דאמר קונם תשמישך עלי ובאמת מה שייך זה הא קודם שנשא חל אפי' אם אמר להיפך ואף דמוטל עליו לכונסה זה רק בגדר חיוב מצוה ולא בגדר שעבוד אך אם נימא דאין חופה לפסולות או כשי' רבינו דחופת נדה לא קני אז אם אסרה עליו י"ל דלא שייך בה גדר חופה וקנין נשואין וע' יבמות דף ל"ג ע"ב במשנה שם דמשמע דשפיר קנו החופות אף דהיו נידות אך י"ל דשם החיוב מחמת אירוסין ע' תו"כ פ' ויקרא דמרבה קרבן גם לנערה המאורסה וכן פסק רבינו ורש"י בכ"מ. עכ"פ לדידן דס"ל כמ"ד דיש חופה לפסולות גם זיקה ולמ"ד דזיקה יש בה גדר כנוסה י"ל דפוסל אך לפמש"כ לעיל דגבי פסול לא הוי זיקה גמורה י"ל דלא פסיל ולפי שי' הירוש' דס"ל בפ"א דיבמות דאם חלץ לה ואח"כ בא עליה מפקיע קידושין שקידשה אחר מקודם החליצה וע"ש בפ"ג דחליצה הוי קנין ולכך ס"ל הירוש' בפ"ג דקדושין דאף למ"ד לאחר שימות יבמך מקודשת משום דאז נתבטלה הזיקה למפרע כמבואר בירוש' ביבמות בב"ק ובסוטה פ"ב ולכך ס"ל הירוש' בפ"ד דסוטה הובא בתוס' שם דף כ"ד ע"ב דאף אם נימא דקינוי של יבם מהני זה רק אם אח"כ ייבמה אבל אם מת וייבמה אחר לא כלום הוא אך שם איירי בזיקת ב' אחים ולכך חלו קדושין אם מת אבל אם אמר לה לאחר שיחלץ לא הוי קדושין והוא משום דחליצה הוי פעולה וקנין לא הפקעה וא"כ לפ"ז י"ל דאם חלץ להן הפסול דנפסלה מלאכול בתרומה אם היתה בת כהן דהרי עשה בה פעולה:והנה ע' סוטה דף מ"ג דאם מת אח אחד היבמין חוזרין ממערכי המלחמה והנה ק' דהא זה רק אם ע"י המיתה של המלחמה תהי' אלמנה מכאן ואילך אז חוזר אבל אם עי"ז יתבטל הדבר למפרע אינו חוזר וכמבואר בירוש' שם הובא בדברי רבינו בהל' מלכים דאף אם קידש אשה מעכשיו ולאחר י"ב חודש אם נשלם הזמן אז חוזר אבל בל"ז לא משום דעי"ז נתבטל הדבר למפרע וא"כ גבי יבמה ג"כ כן לשי' הירוש' דנתבטלה הזיקה למפרע וי"ל דלכך נקיט שם בגמ' דידן מת אחד מהם כולם חוזרים דאי משום רבותא דהרבה אחים למה נקט שכל האחים היו במלחמה אך זה דוקא אם כולם היו במלחמה דאז יש חשש על כולם ויתבטל הייבום לגמרי אבל בל"ז לא. אך באמת נ"ל דכמו דגבי נשואין רק שנה ראשונה כן גבי אירוסין רק שנה ראשונה וקמ"ל הירוש' כך דאם נשלם הזמן לא נימא דחשבינן מתחילת הקדושין ויהי' צריך לילך למלחמה רק כיון דזה הוי קדושין על תנאי אף במעכשיו לא חשבינן מתחילה וחוזר אך מ"מ אף קודם שנשלם ג"כ אינו הולך למלחמה אך הלשון לא משמע כן ולפמש"כ בהל' נדרים א"ש זה. עכ"פ עיקר הייבום הוא משום איסור שהיא אסורה לאחרים ובזה יש לבאר הך דקדושין דף ס"ב ע"ב מה דאמר שם נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה וע"ש בירוש' דמבעי ליה אם נתן פרוטה לאשה קודם שנתקדשה לראובן שתתקדש לו לאחר שגירשה ראובן ומתחלה אמר שם הטעם דאומר לשפחתו דלא הוי קידושין דלכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת וכן האומר לאשתו שתתקדש לו לאחר שיגרשה ג"כ לא הוי קידושין מחמת זה הטעם ובהך דאומר לאשה הרי את מקודשת עכשיו ולאחר שאגרשך מסיק שם דהוי בעיא. אך באמת כך דהנה מה דבגמ' דילן גבי גיורת לא אמר הטעם דמעיקרא בהמה כמו גבי שפחה הוא משום דגבי גיורת כיון דבעי דעתה לקבל עליה הגירות וזה ר"ל קבלת המצות דמעכבא לכמה שיטות ע' תוס' שבת דף ס"ח ע"א ותוס' סנהדרין דף ס"ח ע"ב ובס' ה"ג בהל' מילה גבי חרש ושוטה שכ' שם שאין בהם דעת להתנות ר"ל לקבל המצות וזה תליא בהך מחלוקת דירוש' פ"ח דיבמות ר' יוחנן ור' אלעזר אי מטבילין גר בע"כ וע' יבמות דף מ"ח ע"א וכ"כ בזה בהל' אסו"ב ובאמת לכא' קשה הא עיקר הגירות הוא קבלת המצות וכיון דשוטה פטור מן המצות מה שייך בו גדר גירות ול"ד לשוטה ישראל דהתם המין הוא כן ונולד כך והוא ממילא ישראל משא"כ בגר ונ"מ ג"כ לגר שנתגייר עם בניו אף אם הם קטנים בני יומן י"ל דצריכין למול תיכף >הערהאהעהשמטה במ"ש בגדר מילה בגרים קטנים תוך ח'. אך באמת כך דעי' מ"ש בעהמ"א שבת ס"פ ר"א דמילה בשם יש ספרים דגבי מילת גרים ועבדים יש שני ברכות על המילה ולמול והוא חולק על זה:והנה באמת בתוספ' בסוף ברכות מבואר שם דגבי מילת עבדים ב' ברכות וגבי גרים ברכה אחת אך כך דהנה רבינו והר"א ז"ל בהל' ק"פ פליגי בפ"ה ה"ה גבי טבילת האמהות לשם עבדות אם מעכב בפסח דהר"א ס"ל דלא מעכב והטעם דס"ל כר"א ביבמות דף מ"ו ע"א דקנין הגוף הוא רק בכספא וטבילה אף היכא דלקח עכו"ם עצמו וא"כ ממ"נ כ"ז שלא הטבילה אינה שלו כלל ולא שייך בזה עיכוב באכילת פסח ואם הטבילה הרי הטבילה. ועי' תוס' שבת דף קל"ה ע"ב ד"ה בלוקח שפחה וגבי זכר במילה או דמיירי דנולד לו משפחתו הטבילה ועי' שבת שם וזה ר"ל הך דיבמות דף מ"ח ע"א עבד איש אתה מל בע"כ:וגם י"ל אף לדידן דקי"ל דגבי גירות מעכב מילה וטבילה מ"מ גבי קנין דעבדות די בטבילה לחודא ושוב ממילא מוטל החיוב עליו למול אותו דכה"ג לכ"ע אין מקיימין עבדים שאינם מולים אך החיוב המילה הוא מצד האדון לא מצד העבד ובאמת י"ל דבזה פליגי תנאי בהך דשבת דף קל"ה ע"ב גבי יליד בית משפחתו שלא טבלה אם נימול לח' דמ"ד דנימול לח' ס"ל דקנוי' לו קנין הגוף אף דלא טבלה ואידך ס"ל דלא ועי' רש"י גיטין דף ל"ז ע"ב ד"ה למעשה ידיו ובדברי רבינו בהל' מילה פ"א ה"ה והל' י' ומ"ש שם רבינו דאם טבלה אמו לאחר לידה נימול לשמונה צ"ל דחל עלי' דין שפחה מעיקרא:ובאמת קשה איך אפשר להפקיע חיוב המילה שכבר חל עליו קודם טבילתה שימול בא' וצ"ל דמיירי שהטבילה בלילה ועי' בדברי רבינו בהל' אס"ב פי"ג ה"ו ומ"ש שם בחיבורי בח"א אם גם גבי גיורת מהני אם נתגיירה בלילה בדיעבד וס"ל דלילה הוה מחוסר זמן לגבי מילה עי' ירוש' יבמות פ"ח אם ליל ח' יש עליו שם ערל לגבי תרומה וכריתות דף ז' ע"ב גבי המפלת וחולין דף פ"א ע"א בתוס' ורש"י ר"ה דף ז' ע"ב וסוכה דף ל"ג אם שייך דיחוי בליל סוכות לגבי לולב וירוש' נזיר פ"ב הגע עצמך שנולד בלילה כו' ובירוש' ס' פ"א דר"ה גבי מכשירין אם דוחין את השבת בלילה ופסחים פ"ט גבי טמא מת שנכנס לעזרה בלילה וכ"מ ובהך דב"מ דף קי"א שכיר שעות דלילה:וגם יש ראי' דולד שנולד לה קודם טבילה יש עליו שם ולדה אף לאחר טבילתה עי' סנהדרין דף נ"ח ע"ב גבי עבד מותר כו' ורש"י חולין דף קי"ד ע"ב גבי עבד בן שפחה ובירוש' פי"א דיבמות וכ"כ בזה בח"א ובח"ג. ועי' בהך דיבמות דף מ"ו ע"א דאמר שם כיון דקדם וטבל לשם בן חורין אפקי' לשיעבודי' ואף דהא צריך מילה לגירות וצ"ל דכבר מל ומילה לא משוה עליו כלל דין עבדות וראי' ג"כ דהרי בלקח שפחה מעוברת מבואר בשבת שם דיש על הולד שם עבד גמור אף למ"ד עובר לאו ירך אמו ביבמות דף ע"ח ועי' שם בתוס' דף מ"ז ע"ב דהמילה שלו הוא בגדר גירות וע"כ דלענין קנין העבדות אין מועיל לנו המילה כלל רק הוא חיוב באדון משא"כ גבי גירות אך כל זה אם ס"ל דהמילה מעכבת לגירות אבל למ"ד דדי בטבילה לחוד אז הוה המילה רק בגדר מצוה:ובאמת מדברי רבינו בהל' מילה פ"ג ה"ז נראה דא"צ מילה לשם גירות רק לשם יהדות ע"ש ועי' בכתובות דף י"א גבי הך דגר קטן ע"ש ברש"י ובאמת כ"כ דלא דנ"מ בין אב לאם רק דהנ"מ אם הגדול ג"כ מתגייר או שמגייר רק את הקטן לבד ועי' ביבמות דף מ"ח ע"א מוכח מרש"י דמה"ת גר יכול להתגייר עם בניו הקטנים וכן גם גיורת עם בתה וכמבואר הך דכתובות דף מ"ד ע"א הגיורת שנתגיירה ובתה עמה ע"ש בתוס'. אך כך דכ"כ בח"א במה דמבואר ביבמות דף מ"ו ע"ב ודף מ"ז ע"א ב' פסוקים על גר שצריך ב"ד אחד בקבלת הגירות ואחד לפסוק עליו שנעשה גר ולקבלו לגירות:ונ"מ דאף לדידן דס"ל גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד או למ"ד בירוש' רפ"ח דיבמות וכן הוא שיטת רבינו בס' פ"ח דהל' עבדים דיכולים להטביל גר קטן בע"כ וזה הוה כעין מה דמבואר בחולין דף ל"א ע"ב כונת חברתה כונה מעלייתא הוא וזה הוה כעין הך דנדרים דף ל"ה ע"ב הכל צריכין דעת בעלים חוץ ממחוסרי כפרה ר"ל דהתיקן שלהם מועיל גם לאחרים מהני ע"ז צריך רק ב"ד מומחים ולא שייך בזה מ"ש התוס' ביבמות דף מ"ז וכ"מ שליחותייהו קאעבדינין דמי עשאן ב"ד לזה ובפרט לשיטת רבינו בהל' אס"ב פ' י"ג ה' י' דיש מעלה בא"י מחו"ל דבחו"ל דוקא צריך ראי' מבוררת לגירות וכן נראה במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בס' פ"ו דהל' עבדים גבי גט שחרור אם די בבפנ"כ בלא קיום ע"ש וכן פליגי בהל' גירושין אך נראה דגבי שחרור ודאי צריך קיום משום דזה גדר גירות אף דהתוס' קדושין דף ס"ב ע"ב ס"ל דשחרור א"צ ג':ובזה יש ליישב דברי רש"י גיטין דף ח' ע"ב גבי עבד שהביא גיטו דכ' דצריך לומר בפנ"כ ומשמע דר"ל לחומרא אף אם נתקיים. עכ"פ צריך לעשות ב"ד ולכך למאן דלא ס"ל דר"ה גבי בן דצריך ב' גדרי גירות המילה והטבילה ולכך מוקי דמיירי שנתגייר אב עם בנו קטן דהאב עשאן ב"ד עבורו וממילא מהני לבנו משא"כ בבת אז די גם אם נתגיירה אמה עמה דעשאה ב"ד על הטבילה:וכה"ג כ' במ"א במה דמבואר ביומא דף מ"ג דאף למ"ד דגבי הזאה לא אימעוט מקרא שאין בו דעת דזה ודאי כל היכא דאימעוט מקרא אין בו דעת אז אין שום חילוק דכל קטן שלא הביא שתי שערות וכן חרש אע"ג דחריף טפי וכמבואר בגיטין דף ע"א וכן היכא דעבד מעשה וכן היכא דאחרים עומדים ע"ג לא מהני ולא כלום כמו גבי אסיפת אפרה וקידוש לדידן וגבי חליצה לדידן דמקשינין אשה לאיש לא מהני כלום וכן לגבי קדושין וגבי עבודה בכהן דממעיטינין בחולין דף כ"ד מאיש וכן לגבי תרומה למאן דס"ל בתרומות פ"א בירוש' ובנדה דף מ"ו דבעי דוקא עד שיביא שתי שערות וכן לענין הבאת קרבן על גזלו דוקא שיביא שתי שערות וכמבואר בירוש' פ"ד דמעש' משום דהך איש ס"ל דקאי רק לענין קרבן:ובזה מבואר שיטת רבינו ז"ל דאף דבהל' שכירות פ"ב ה"ז פסק דקטן שהפקיד ביד גדול נשבע הגדול מ"מ לענין כפל פסק בפ"ד ה"ט דפטור מחמת הך דב"ק דף ק"ו ע"ב דזה הוה בגדר קרבן וכמו גבי קרקע לר"א עי' שבועות דף ל"ז ע"ב ותוס' כתובות דף מ"ב ע"א וב"ק דף ק"ה גבי חומש ודף ק"ו גבי כפל וכן הדין גבי פרשה סוטה אם כתבה כהן קטן עי' בדברי רבינו בהל' סוטה פ"ד ה"ט אך כל זה דיש מיעוט בהדיא אבל גבי חליצה באשה לר"י דס"ל דלא מקשינין ביבמות דף ק"ה אך מ"מ כונה בעי אך יש ב' מיני כונות אחד כונת פעולה וזה די בעונת הפעוטות זהו שיטת ר' אמי ביבמות שם ואחד י"ל כונת פטור ואז צריך עונת נדרים דוקא ועי' בסוכה דף מ"ב ע"ב דגבי להמנות על הפסח לר"י די בעונת הפעוטות ועי' בדברי רבינו בהל' ק"פ פ"ב ה"ג:והנה גבי פרה כ"כ במ"א דרש"י סוטה דף ל"ט וסנהדרין דף ע"ז ע"ב ס"ל כשיטת רבינו בהל' פרה פ"י ה"ז דצריך כונה לטהרה ושיטת תו"י והר"א ז"ל דרק להזאה וא"כ בהך גירסא דשם גבי קידוש דגרס שם רבינו דצריך קטן שיש בו דעת משום דבעי כונה לטהרה ולשיטת התוס' והר"א בעי רק דעת כגדר הפעוטות אך זה כיון דבאמת אין הקטן פסול רק משום דבעי כונה א"כ יהיה מהני מה שהאשה עומדת ע"ג אף דהיא פסולה מ"מ כונה יש לה וזה תליא אם מה דמהני בכל מקום עומד ע"ג אם ר"ל דהוה כמו שהגדול עושה או כמו שהקטן יש לו דעת:ובאמת הא דמבואר בב"ב דף מ"ז ע"ב גבי תליוה דשאני אונסא דנפשי' מאונסא דאחרינא ר"ל ג"כ כך דכיון דיש מסייע להקנין דבר אחר דהיינו האונס חזינין אם מצד אחר זה והאחר לא מצי עביד זה הפעולה לא מהני משא"כ אם מצד עצמו הוא מה נ"מ לנו מ"מ הגורם והפועל שניהם יכולים לעשות הפעולה וכן הא דמצוה לשמוע דברי חכמים הוא ג"כ גרם לזה כי כ"כ במ"א שתקנת חכמים מוטל על האדם לא על הדבר וכן הך דניחא לי' בכפרה הוא גרם לזה שנדב ועי' תוס' שבת דף כ"ד דצורך גבוה לא מיקרי רק קרבן צבור שלא בא ע"י גרמא שלו ובירוש' שבת פ' האורג גבי חטאת ועי' תוס' פסחים דף ע"ה ע"א גבי תנור בפסח דלא מיקרי צלי מחמת ד"א דהוא אינו עושה פעולה רק שלא יתפזר האש ותוס' מנחות דף מ"ב ע"ב גבי תכלת אף דלא הוה כמו דבר אחר אף דמערבין בה דזה רק למהר הפעולה:וכן נ"מ ג"כ במ"ש במ"א דאף דבכל מקום מבואר דהרכנה ורמיזה לאו דיבור גמור הוא עי' סנהדרין דף פ"א ע"ב גבי התראה ושם דף פ"ו ע"ב מרמזי רמוזי ועי' בהך דכתובות דף ל"ג וב"ק דף כ"ד ועי' הוריות דף ג' ע"ב כגון שהרכין מ"מ זה רק היכא דאפשר לדבר אבל גבי חרש וחולה הוה זה כמו דיבור וכמבואר בגיטין דף ע"א ובירוש' שם ועי' ירוש' ר"ה פ"ג גבי עדי החודש שנשתתקו אם מהני הרכנה אך מ"מ זה רק היכא שמרכינין על דבור מפי בר חיובא ובל"ז לא ונ"מ להני דס"ל דהפקח לא מהני ע"י כתב בגט עי' בירוש' ובתוספ' ובדברי רבינו אם כתבו לו והוא מרכין בראשו לא מהני דלא עדיפא הרכנה שלו מפעולות האחר שהוא מרכין עליה:וכן הך דשבועות דף כ"ט ע"ב כל האומר אמן כמוציא שבועה מפיו וכ"כ בזה במ"א וה"ה כאן לגבי מילה ואף דמבואר בע"ז דף כ"ז דאף למ"ד דאשה פסולה למול מ"מ יכולה לסייע לזה ושם דף ל"ט דהאשה מסייע לקשירת תפילין ועי' בתוס' מנחות דף ל"ו אך שם לר"מ ור"י דס"ל בעירובין דף צ"ו דאשה חייבת בתפילין. ועי' בדברי רבינו בהל' מלכים פ"ח ה"ח דגם גבי בא על יפת תואר הולד צריך גירות על דעת ב"ד ועי' ב"מ דף נ"ו גבי פחות מש"פ דאף דאין נזקקין מ"מ אם כבר נעשו ב"ד נזקקין אף לזה ובסנהדרין דף כ"ח ע"ב גבי כנפינהו אינהו ושם דף ח' גבי איבדר:ונ"מ נמי גבי מעוברת שנתגיירה אם נימא כמ"ד ביבמות דף ע"ח לאו ירך אמו מ"מ מאן משוה לי' להעובר גר וגם אם שייך כה"ג לומר אם הגדילו יכולין למחות ועי' בהך דבכורות דף מ"ו ע"א גבי נתגיירה מעוברת מוכח דאין על העובר שם גר דאל"כ מאי שייך לומר עליו גדר בכור וכ"כ בזה בח"א ועי' במה דס"ל לרבינו בהל' חובל ומזיק פ"ד ה"ב ג' דיש להאשה זכות בולדות כ"ז שהיא מעוברת ע"ש. עכ"פ יש נ"מ בין מילת גר היכא דהוא בגדר גירות או מחמת מצות מילה:וכן גבי עבד כה"ג אם מל עבד מקנת כסף בן יומו אז לא שייך ברכה דעל המילה רק למול והיכא דמל יליד בית משפחה שטבלה בן ח' אז שייך גם ברכה דעל המילה וזה ר"ל התוספ' הנ"ל וגבי גר למ"ד דלגירות די בטבילה לחוד או אף לדידן גבי מעוברת שנתגיירה דאז המילה יש בה ב' גדרים גדר גירות וגדר מצות מילה אז ודאי צריך לברך גם על המילה. וכן יהיה נ"מ בגר שנתגייר ויש לו בן גדול חרש אם מהני שיגייר גם בנו דאף דבע"כ אינו יכול למול בן גדול כמבואר ביבמות דף מ"ח ובירוש' רפ"ח דיבמות ע"ש מ"מ חרש י"ל דמהני וכ"כ בזה בח"ג דמוכח בירוש' דסוטה פ"ב דאמר שם גבי חרשת שילדה כיון דנשאת אין לאבי' רשות ואמאי לא אמר דאין קטנה יולדת וע"כ היא גדולה וצ"ל משום דגם גדולה חרשת בטלה להאב ועי' בירוש' יבמות פי"ד גבי קבלת גט ובתוספ' דע"ז פ"ד במאי דאמר שם עבדים ערלים כו' וע"כ צ"ל דמיירי בבני שפחות שטבלו או כמ"ש לעיל דחל עליהם דין עבד בטבילה לחודא. עכ"פ הר"א ז"ל ס"ל בהל' ק"פ הנ"ל דאין קנין הגוף רק אם חל עליו דין עבד או שפחה אך רבינו לא ס"ל כן ועי' בפ"ט מהל' עבדים וכ"כ בזה בח"א. אך לדינא גרים קטנים שנתגיירו תוך שמונה צריך להמתין עד שמונה דהמילה שלהם יש בו ב' פעולות גירות וקיום מצות המילה עליו משא"כ בעבד: ע”כ השמטה.אך י"ל דזה אתיא כמ"ד דטומטום שנקרע אף קודם ח' צריך למולו וזה רק שלא יהי' ערל אבל מ"מ אין עליו מצות מילה ולכך אינו מחויב לקרוע משא"כ לאחר שמונה. עכ"פ מה שייך גירות גבי שוטה כיון דאינו בגדר מצות וצ"ל כמש"כ התוס' גיטין דף כ"ב ע"ב דשוטה נקרא בר כריתות כיון דאפשר להשתפות וגם י"ל כמש"כ במק"א דלכך מבואר בחולין דף ל"א ע"ב דגבי טבילה כוונת חבירו הוי כוונה מעליא משום דהטבילה עושה פעולה גם בחברתה שלא תטמא אותה ולכך ג"כ אמרינן בנדרים דף ל"ה ע"ב דמחוסרי כפרה א"צ דעת לקרבן משום דעושה פעולה גם לאחרים וע' בדברי רבינו בהל' מחו"כ פ"ג ה"ו ויראה לי שמביאין כו'. עכ"פ בעי דעתה ורצונה להתגייר ולכך היא גורמת לזה וא"ל מעיקרא בהמה כמו גבי שפחה משא"כ בשפחה כיון דלא בעי דעתה כלל דהוי כמו שאינה ע' נזיר דף ס"ב ע"ב שאין נפשו קנוי לו וכ"כ בזה לעיל בהך דגיטין דף י"א ע"ב גבי עבד ע"ש בפה"מ וגם א"צ כלל שתדע שהיא משוחררת ושניא מגירושין דבעינן שתדע וזהו כוונת הירוש' שם הובא בתוס' שם דגט צריך שיהיה מדעתה ר"ל שתדע ע"ש דף ע"ח בתוס' וכ"מ וע' בירוש' יבמות פ"ח דבנים שנולדו בעבדות הוי שם בעיא אי הם נחשבין לג' דורות גבי עבד מצרי ולכך שייך לאמר מעיקרא בהמה וזה ג"כ ר"ל הירוש' כאן לכשתשחרר נתלית בדעת אחרת ולא ר"ל מחמת שתלוי בדעתה כמש"כ התוס':והנה באמת א"א מה דלא תפסי קידושין יש בזה ב' טעמים א' ע' בקדושין דף ס"ז ע"ב ובירוש' יבמות פ"י ה"ז מצד שהיא ערוה והב' מחמת שהיא של אחר דזה ודאי אף שחוף שקידש אשת איש לא הוי קדושין אף דאין בו גדר כרת וע' סוטה דף כ"ו ע"ב דמקנאין על ידו ופוסל בתרומה ובדברי רבינו בפה"מ פ"ז מסנהדרין דאיקרי דבר שבערוה גבי משמש מת אך זה יהי' נ"מ מהך דסנהדרין דף ע"ג ע"א גבי רודף אחר הערוה דאם שחוף רודף טעם דקטלא ליכא וטעם דקפגים לה איכא וגבי נדה יהי' נ"מ להיפך דשם ערוה וכרת יש בה ופגימה ליכא ובזה י"ל מה דהק' התוס' שם ד"ה חייבי כריתות דל"ל קרא תיפוק ליה מדאיתקש כו' אך י"ל דנ"מ למעט נדה ע' קדושין דף ס"ח ותמורה דף כ"ט ע"ב וכ"מ. אך זה נ"ל דלגבי בהמה אם רבעה באבר מת לא פסלה לקרבן כיון דלא מקריא ביאה רק ערוה ובהמה אין עליה שם ערוה ע' יבמות דף נ"ד ע"ב וכ"מ וע' תוס' שם דף נ"ג ע"ב גבי יבמה דלכ"ע לא קנה באבר מת אף למ"ד דחייב דבעינן דרך הקמת שם ואף דהעראה מהני ע"ש תוס' דף ל"ד ע"ב ודף כ' ע"א צ"ל דכיון דכל ביאה א"א בלא העראה יש שם ביאה ע"ז. וע' ירוש' קדושין פ"ג ה"ג מוכח שם דלכך בעי תנאי כפול דאם לא כפל אז כ"ז שלא נתברר הדבר להיפך לא מקרי עדיין נתבטל התנאי כמש"כ ה"ה ז"ל בהל' גירושין פ"ח הכ"ב ובירוש' שם ה"א גבי אם מת בתוך זמן הסמפון בקדושין אי צריך להמתין עד כלות הזמן ובהך דקדושין דף נ' ע"א אי בעי סליק ובמש"כ הר"ן ז"ל בפ"ג דשבועות על דף כ"ה וזה תליא אי צריך לקיים התנאי או שלא יבטל התנאי וזה הגדר דאונס המבואר בירוש' שם ה"ב ואמר שם דלית סמפון ספק ר"ל משום דכיון דכפל תנאו כ"ז שלא נתקיים בבירור הוי כאילו נתבטל וגם על קיום התנאי צריך עדים משום דזה הוי קדושין עצמן וכ"כ בזה בח"א אך יש נ"מ גבי שטר קדושין בין אם התנה שיתבטלו השטר או הקדושין ולק' גבי גט אבאר זה. וזהו דאמר בירוש' דלכך צריך להתנות בפירוש גבי עירוב ולכפול כדי שלא יכנס תחת ספק וכ"כ בזה בח"א בשם תשובת הרשב"א דהיכא דאמר שיקיים כ"ז שלא קיים ודאי אינו מקוים כלל וכע' מש"כ הרשב"ם ז"ל בב"ב דף קכ"ו ע"ב גבי יכיר דכיון דאינו ידוע הוי ודאי אינו בכור וע' גיטין דף ס"ג ע"ב בתוס' גבי ספק גט אי מקרי עשו שליחותם ושם דף ע"ח ע"ב גבי מחצה על מחצה ושם דף ע"ו ובירוש' שם וספ"ז דב"מ גבי בינתים דהיינו שלא הגיע לגליל ואינו ביהודה אי זה מקרי קיום התנאי או שלא עבר התנאי ובחולין דף כ"ג ע"ב דהיכא דאמר לפטור ספק לא יצא כלל וע' ברא"ש פ"ג דקדושין מה שהביא בשם התוספתא דכאן עד שיאמר לא דברתי כו' ע"ש מה שפירש ובאמת אין הפי' כן בתוספ' רק דר"ל דבשעת התנאי צריך לכפול התנאי משום דר"מ לשיטת' וכן מבואר בגיטין דף ע"ו ע"א ובירוש' כאן. וע' כאן דף ס"ג ע"ב עד שיאמר אבא הן וכ"ז שלא אמר אינו כלום וכן הוא בירוש' שם וכן מבואר בתוספתא דאם אמר עד שיאמר פלוני שיש לי כ"ז שלא אמר אינו כלום וכן הוא בירוש' כאן וט"ס שם. עכ"פ היכא דלא כפל מבואר בירוש' דאינה מקודשת לא לראשון דעדיין לא נתברר שנתקיים ולא לשני דעדיין לא נתברר שנתבטל וע' ברש"י נדה דף מ"ז ע"ב בד"ה הלכה כדברי כולם להחמיר דלא מחמת ספק רק דיש בה ודאי ב' רשויות וע' עירובין דף ע"ו ע"ב היכא דיש בו ב' רשויות דהוי מחלוקת דרבה ור' יוחנן אי שניהן אסורות או שניהן מותרות וכ"כ דזהו ג"כ הך בעיא דגיטין דף מ"ב ע"ב גבי מעוכב גט שחרור אם אוכל בתרומה דר"ל דכאן יש בו ב' רשויות לא מצד סילוק רק מצד קנין של שחרור ונ"מ דגבי מפקיר עבדו א"צ לשחרור רק מחמת תקנה או פ"ו ע' תוס' גיטין דף מ' ע"א ובדברי רבינו בהל' עבדים פ"ח דנקט זה על שפחה דאין כופין משא"כ בראשי אברים או בכסף לר"ש דף ל"ט ע"ב בגיטין דשם הוא מחויב לשחררו וכן הא דמבואר ביבמות דף ס"ח דלכך חרש אינו מאכיל בתרומה משום דהוי רק מדרבנן ואמאי לא אמר דכמו דאמרינן גבי חרשית דהיא קנויה ומשוירת כמבואר שם דף קי"א וה"נ כן וע"כ משום דהוי ב' כוחות בב"א ולא נפרדים וכע' מקליש קליש ונ"מ ג"כ לגט חרש דמבואר ביבמות דף קי"ב כשם שכונס כך מוציא וכן גבי חרשית וע' גיטין דף נ"ט ע"א גבי רומז ונרמז מה ר"ל אי ר"ל שרומז ליתן גט ולכתוב גט או רק שמוציא ברמיזה והכתב של גט יהי' רק לראיה שנתגרשה ולא שיהא מגרשה בגט וכ"כ בזה בח"א בהל' שופר דהיכא דהוי דברים נפרדים לא שייך בזה כשם כו' ר"ל כשם שהוא חייב כך הוא יוצא דמעיקרא צריך להיות דבר ואח"כ פעולה וכיון שאין הדבר טוב לא מהני ואין כאן גט כלל וע' בתוספתא יבמות פי"ד כיצד מגרשה ברמיזה רומז ונותן לה גיטה ובאמת נ"ל דזה ר"ל הך דגיטין דף נ"ט גבי מחלוקת דבן בתירה אי צריך לעשות קפיצה ר"ל דוקא מעשה גמור ולא די ברמיזה ורבינו פוסק כב"ב אך רק במטלטלין משום דחמיר וכמש"כ שם רש"י ולכך כ' בהל' מכירה פכ"ט ה"ב דצריך שיבדקו אותו בדיקות רבות וכן מבואר בפה"מ דב"ב מחמיר וגבי גט א"צ זה לדידן וע"ש דף ע"א ע"א לא הלכו בו אחרי קפיצותיו כו' והנה שם בגמ' אמר דרשב"ג דס"ל דפקח ואח"כ נתחרש יכול לגרש מ"מ לא מהני רק שיהא הוא כותב ואחרים חותמין ומשמע לא שיכתוב שאחרים יכתבו גט רק שהוא בעצמו יכתוב הגט וע' בירוש' גיטין פ"ז דגבי תרומה שאני דשם במה שכותב שיהי' תרומה הוי תרומה ואח"כ מקשה שם דלא מהני כתיבה לסופר שיכתוב ובירוש' תרומות פ"א מקשה אמאי לא נימא גבי חרש שיכתוב הוא בעצמו הגט אך לפמש"כ ל"ד דכיון דאח"כ הוי דבר נפרד בפ"ע לא מהני זה אך מ"מ רשב"ג ס"ל דמהני אך רק שעדים יחתמו על הגט ולא לגרש אותה בעדי מסירה אף דרשב"ג ס"ל בגיטין דף י"א וכ"מ דעדי מסירה כרתי משום דכ"כ רבינו בהל' גירושין פ"ו ה"ט דהיכא דצריך עדי ב"ד לא מהני רק על גדול גמור ובר דעת ע"ש מש"כ והנה חרש יש עליו דין שוטה לענין מצות כמבואר שבת דף קנ"ג וע"ז לא פליג רשב"ג רק דמ"מ ס"ל דבר גירושין הוי אך להעיד עליו א"א והנה כ"כ בח"א דעדי מסירה הוי מדעת על הגירושין ועדי חתימה עושין הגט והוי כמו קדושין לא גדר עדי בירור ולכך זה מהני לרשב"ג ולא עדי מסירה דע"מ הוי עדות השייכים לבירור בב"ד וזה לא שייך לקטן וכן ס"ל לרבינו בהל' מכירה פכ"ט ה"ג גבי אלם דמהני כתב יד ור"ל לא כת"י שיעשו כן דזה לא מהני כמש"כ בהל' גירושין בפ"ב רק דר"ל דמקנה אותו בכתב ידו וכה"ג מחלק הירוש' בגיטין שם וכן נ' מדברי רבינו בהל' נחלות פ"ב הט"ו דגבי אב בירושה שהוא עושה הדבר ולא בגדר נאמנות דמאמת יכיר הוא מהני כת"י בנשתתק אף בלא בדיקה משא"כ בהל' נחלות שם פ"ד ה"א דשם קאי אשאר קרובים לענין ירושה והוי רק גדר נאמנות לא מהני עד שיבדוקו אותו וע' בירוש' ר"ה פ"ג דגבי עדים המעידים שקידשו את החודש מהני הרכנה, וכן נ"ל דנ"מ דאף דמבואר בסנהדרין דף פ"א ע"ב וכן הוא בתוס"א שם פי"ב ופי"א דהרכנה בראש לא מהני וכן פסק רבינו בפי"ב מהל' סנהדרין נ' דזה רק במי שיכול לדבר אבל באלם כיון שהרכין בראשו הוי התראה דרק היכא שיכול לקבל אז כיון שלא קיבל לא הוי התראה משא"כ באלם דהתראה לא הוי מגוף הדבר והחיוב וזהו כוונת רבינו שכ' שם בה"ב ובהל' איסו"ב דאין התראה רק להבחין בין שוגג למזיד ע"ש בכ"מ ומש"כ בזה בח"א בר' הל' איסו"ב וע' תוס' סנהדרין דף פ' ע"ב גבי ב"נ שחטא ואח"כ נתגייר דהיכא דלא הוי שינוי במיתה אף דהוי בלא התראה לא איכפת לן דלא דהחיוב הוא משום שהתרו רק דהפטור הוא משום דלא התרו בו וא"כ היכא דלא הוי חיסרון לא איכפת לן וע' סנהדרין דף פ"ו ע"ב גבי רמיזה לאו כלום היא ובתוס' שם ובכתובות דף ל"ג ע"א, אך ע' בנזיר דף י"ז ע"א וברש"י שם דהיכא דאמר דבר מפורש תחלה אף שאז לא חל עליו הדבר מהני אם אח"כ מקבל עליו גם בגדר רמיזה לא מפורש וה"נ בהך דכתובות הנ"ל כיון דמתחילה אמרו זה רק שלא יאמרו אשתלו מהני הרמיזה. עכ"פ היכא דזה עצם הפעולה מהני הרכנה דאל"כ היך מבואר בגיטין דף ע"א דה"ה כפקחין לכל דבריהם הא לא שייך גבם חיוב מיתה כיון דאין להם קבלת התראה וע"כ כמש"כ ובמק"א אבאר זה. עכ"פ לדידן י"ל דגט חרש לא מהני לגמרי בתורת גט משום דהוא משויר וגירושין לא מהני כה"ג וע' רש"י יבמות דף קי"א ע"ב גבי יבם קטן דלכך אינו מגרש משום דאין גיטו כלום וע' נדה דף נ"ה וסנהדרין דף נ"ה ע"ב וברש"י ותוס' שם אך כוונת רש"י ביבמות שם הוא דאף היכא דנפלה לו מאחיו חרש או כגון שהיתה קטנה יתומה דאין קנינו רק מדרבנן מ"מ מ"ט לא מהני גירושין לכן מפרש משום דאין קטן בגדר גירושין ובאמת בהך דכתובות דף צ' ע"א גבי קטן שהשיאו אביו אשה ע' בדברי רבינו בהל' אישות פי"א דלא כתב שהשיאו אביו ע"ש מש"כ דבאמת למה כתובתה מאתים מ"ש מחרשית שנתפקחה ובאמת במכילתא פ' משפטים יליף מקרא דגם קטן מצוה על אביו להשיאו אשה והנה בירוש' בכתובות שם פריך ניחא קטן מקדש קטן מגרש ר"ל כך דס"ל לירוש' דזה אתי כמ"ד בירוש' פ"א דקדושין דמיעדה לבנו קטן וא"כ לא הוי קדושין גמורים וע' בירוש' נדרים פ"י גבי הפרה מי מיפר אז וכ"כ בזה בח"ב אך אנן קי"ל דיעוד ארוסין עושה ולכך נקט דהנשואין היו ע"י האב ולכך כתובתה קיימת דבכה"ג גם ארוסה יש לה כתובה ובאמת מדברי המכלתא נ' ג"כ כך והך דאם אחרת יקח לו ר"ל דאחר הייעוד שיעדה לבנו קטן הגדיל הקטן ולקח אשה אחרת ואח"כ נשא זו וקמ"ל דכיון דאירוסין של זו קדמו אף דנשואין היו מאוחרים לגבי השניה מ"מ היא קודמת וכה"ג מבואר בירוש' רפ"י דכתובות

1 תוספתא כפשוטה על גיטין פתח ↗

34. אף היא צריכה שתאמר בפני נכתב ובפני נתחתם. כלומר, ומק"ו זה למדנו במשנתנו ספ"ב: האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נתחתם. ופירושו, שאם הצרות נאמנות על הגט משום שהכתב מוכיח, אעפ"י שאין נאמנות לומר מת בעלה, אשה עצמה שהיא נאמנת לומר מת בעלי, ק"ו שתהא נאמנת על הגט. והואיל ולא למדנו את ההלכה אלא מקל וחומר, דיו להיות כנדון או: וממקום שבאת, כלשון הבבלי, ואינה נאמנת אלא אם אמרה בפני נכתב ובפני נתחתם. ומקל וחומר זה לכאורה היה משמע שלאו דווקא בשליחות עסיקינן, אלא כל אשה שהיא מביאה את גיטה ממדינת הים נאמנת, וצריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ברם זה לא יתכן, וכמו שהקשו בבבלי: אשה מכי מטי גיטא לידה איגרשה לה? כלומר, ומה מועיל בפני נכתב ובפני נחתם אחרי הגירושין, והרי גם בשליח אינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אחרי שבא הגט לידה, כמו שאמרנו לעיל בריש פירקין, וכפירוש הריב"ש בשו"ת סי' שפ"ה, ומתרץ רב הונא באומר לא תתגרשי בו אלא בפני בית דין פלוני, ולפ"ז היא אומרת בפני ב"ד בשעת חלות הגירושין בפ"נ ובפני נתחתם, ומתירים אותה להנשא. אבל אם כבר נתגרשה בחו"ל אינו עניין כלל לנשים שהביאו את הגט ולאמירת בפני נכתב ובפני נתחתם, עיין בתוספות רי"ד במקומו. והבבלי דוחה שם את דברי רב הונא,28ברור שרב הונא חולק, ואינו סובר כמסקנת התלמוד, שהרי אין כאן תנאי בעל מנת, ואינה מתגרשת למפרע, והואיל ואין הגירושין חלין אלא בחו"ל, צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ, ולא סבירא ליה ההסבר שנתן רש"י, ד"ה סוף כל סוף, ויש הבדל בין תנאי לבין שלא תתגרשי אלא כשתגיעי למקום פלוני, וכהסבר ר' יוחנן בירושלמי. ועיין בגליונות של ר' שלמה איגר שבש"ס הוצ' ראם בסופו כ"ד א' שציין לתוספ' רי"ד קידושין ח' ב', סד"ה התם במשכון והדברים גם בחי' הרשב"א במקומו, כמו שציין בס' מים חיים כ"ד א', וכן מוכח בתוספות רי"ד כאן במקומו. וכל שאינה מתגרשת למפרע, דינה כשליח. וכן כתב במאירי כאן "כל שאינו בתורת שליחות אין מקום לבפני נכתב". ומכאן שכולם תופסים את הסבר רש"י הנ"ל, אלא ביתר ברור קצת. ומתרץ באופנים שונים.29עיין בבלי ח' ב' ובפירש"י שם, ד"ה עבד. ובתוספ' רי"ד שם חולק. וכן, כנראה, פירש הר"מ בפ"ז מה' עבדים ה"ב, ועיי"ש בפ"ו ה"ז. ובסוף ה"ז שם מוסיף: אם התנה עליה כמו שבארנו במקומו בפ"ז מה' גירושין הכ"ג וכו'. ומשמע מדבדיו שאף בעבד אינו כשר לומר טול שטר שחרורך מע"ג קרקע, שאם לא כן, למה לו כל הטורח הזה, והרי יכול לומר לו: "כי מטית התם, אתנחיה אארעא ושקליה", כבבלי כ"ד א'. ועיין מ"ש לעיל בפנים שורה 26. ד"ה ורבני דווינסק. אבל כבר ראו החכמים האחרונים שהירושלמי עומד בשיטת רב הונא.ובס' אור שמח פ"ו מה' גירושין ה"ח הביא את שיטת האחרונים ששליח להולכה אפילו אם ביטל את שליחותו יכול לחזור בו, ותפסו עליהם מן הירושלמי כאן פ"ו ה"א, מ"ז ע"ד: הא תנינן היא עצמה מביאה את גיטה, חש לומר שמא חזרה בה. ואם נאמר שהשליח יכול לחזור מחזירתו הקודמת הרי קושיית הירושלמי אינה קושיא כלל. ודחה באו"ש שאין משם ראייה כלל, שהרי שיטת הירושלמי היא במשנתנו שאינה שליח, והואיל והגט אינו חל אלא לאחר זמן, יכולה לחזור בה, ואפילו אם תתרצה אחר כך, אין כאן נתינת הבעל, והוי לה כטלי גיטך מעל גבי קרקע.ואף שלעצם העניין אין ספק שהירושלמי ספ"ב חולק על הבבלי, אבל בקושיית הירושלמי שם לא נתחוורתי בפי' בעל פ"מ ובעל ק"ע, ועיקר הפירוש הוא בשדה יהושע במקומו, וקושיית הירושלמי היא קושיית הבבלי הנ"ל, אלא שהירושלמי כדרכו מגזים יותר, ואומר הגע עצמך שהיתה בחזקת אשת איש בא"י, ואח"כ שהת עשר שנים ברומי30כן דרכו של הירושלמי לתפוס את דומי כמקום רחוק בחו"ל, עיין ירושלמי שביעית פ"י רה"ד, ל"ט סע"ג. ונתגרשה ונישאת שם, וכי יעלה על דעתך כשתחזור לארץ תצטרך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, אתמה. ובמקום שהבבלי אומר למה לה לומר בפני נכתב ובפני נחתם, והרי היא כבר גרושה בחוץ לארץ, אומר הירושלמי למה לה לומר בפ"נ ובפני נחתם, והרי היא כבר גרושה ונשואה עשר שנים, ומתרץ הירושלמי: אמר ר' יוחנן מתני' בשאמר לה אל תיגרשי אלא במקום פלוני. וסובר הירושלמי הואיל והגט בא מחו"ל ואין הגירושין חלין אלא בארץ, עשו אותה כשליח שהביא גט מחו"ל. ובירושלמי פ"א ה"א, מ"ג ע"ב: אלא מיסבור סבר ר' יוחנן שאין האשה נאמנת לו' התקבלתי גיטי משלוחי בעלי? והא תנינן האשה עצמה מביאה גיטה, וחש לומר שמא משלוחי הבעל קבלה. והמלים "וחש לומר שמא" הוא מטבע של לשון, ורגיל מאד בירושלמי,31עיין לעיל שם בסמוך. מ"ג ע"א: וחש לומר שמא חתמו בעדים פסולין. וכן בירושלמי שם פ"ו ה"א שהעתקנו לעיל בסמוך בפנים, ד"ה ובאור שמת, ועוד בכ"מ. וכאן הכוונה וחש לומר משלוחי הבעל קבלה, כלומר, שהרי ר' יוחנן בעצמו משוה אשה שהביאה את גיטה ממדינת הים לשליח שהביא את הגט, ואם אינה נאמנת אלא בשעה שטוענת שנתגרשה מבעלה בשעת קבלת הגט, למה נאמנת בשעה שהביאה את הגט ואומרת שלא נתגרשה בו מיד בקבלתה מן הבעל, וחש לומר שדינה כאילו אומרת שקיבלה משלוחי הבעל.סוף דבר אין בשום אופן להעמיס את אוקימתות הבבלי כ"ד א' בלשון הירושלמי. ולא עוד אלא שלשיטת הבבלי שם נקטה משנתנו הלכה שאין לה מקום במציאות, אלא בדרך רחוקה מאד, ולמה לו לבעל לומר לה שתהא שליה להולכה עד שתגיע לחו"ל, ואח"כ תעשה שליח אחר וכו', ומה תועלת יש לו לבעל בכך, ואין זה דרך הירושלמי כלל וכלל. אבל לדעת רב הונא בבבלי, ולדעת ר' יוחנן בירושלמי, נקטו מעשה מצוי, והיינו שהבעל אינו רוצה שתנשא במקומו, ושולח אותה למקום רחוק, לרומי, ואם רוצה להתגרש לא יחול הגט אלא כשתגיע לשם. והוא מקוה שלא יהיו לה הוצאות הדרך לחזור משם.

1 חידושי רבי עקיבא איגר על מסכת גיטין פתח ↗

רש"י ד"ה עבד, וצ"ל בפנ"כ כאשה המביאה גיטה. לכאורה תמוה דהא אשה המביאה גיטה א"צ לומר בפנ"כ. אלא בגונא דחיקא דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם כו' כדאיתא לקמן סוף פרק ב'. א"כ נצטרך לומר דמיירי הכא ג"כ בכה"ג ואמאי צריך רש"י לזה ולא בפשוטו דעבד המביא גיטו א"צ לומר בפנ"כ כיון דכי מטי שחרור לידו אשתחרר. והיינו הכל מטעם דאנן ל"ח למזוייף בגט ושחרור מטעם עגון. אלא דהחשש שמא יערער בשקר לומר מזוייף. והיכא דנותן בעצמו הגט ושחרור מיד ליד גומר ומגרש. ובודאי לא יערער. וזהו לענין איסור אבל לענין ממון אנן חיישי' למזוייף וא"כ מש"ה עצמו קנה דכ"ז דלא ערער האדון לומר מזוייף אנן ל"ח. אבל נכסים לא קנה דאנן חיישי' למזוייף. ואפשר לומר דס"ל לרש"י דלענין זה לא שייך פלוגתא דפלגי' דבוריה דמה דפסקי' דעצמו קנה ונכסים לא קנה לא משום דהשטר קיים לדבר א' ולא קיים לדבר א'. דבאמת אם נתקיים השטר מקויים לכל מילי. ואם הוא מזוייף בטל הוא לכל דבר. אלא דלגבי איסור משים עגון הקילו שלא לחוש למזוייף ולגבי ממון חיישי' למזוייף. אבל בגוף המתנה דכל הנכסים לא נתקיים למקצתה ולזה פירש"י דמיירי בענין דצ"ל בפנ"כ ומהני הקיום. ואף אם יערער האדון לא מהני. ועל עדות זה דבפנ"כ דהוי עדות קיום מהני העדות לגבי עצמו ולא לגבי נכסים וזה מקרי שפיר בכלל פלגי' דבוריה דמהני העדות במקצתה, גם י"ל דרש"י ס"ל כהסוברי' דבעלמא הבא ליפרע מיתומי' או מלקוחות או שלא בפניו לא טענינן מזוייף. וא"כ ע"כ הכא מיירי דהאדון מערער וטוען מזוייף וע"כ הא דעצמו קנה משום דאמר בפנ"כ:

2 גיטין פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: עֶבֶד שֶׁהֵבִיא גִּיטּוֹ, וְכָתוּב בּוֹ: ״עַצְמְךָ וּנְכָסַיי קְנוּיִין לָךְ״, עַצְמוֹ – קָנָה, נְכָסִים – לֹא קָנָה.

3 גיטין פתח ↗

6 עבד שהביא גיטו - ממדינת הים וצריך לומר בפני נכתב כאשה המביאה גיטה דאמרינן במתני' לקמן גיטין דף ט. אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוו למוליך ומביא:

7 עצמו קנה - דנאמן הוא על שחרורו לומר בפני נכתב ואין צריך עדים לקיימו:

8 נכסים לא קנה - דבעי עדים כשאר קיום שטרות:

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות גירושין פתח ↗

בד"א וכו' ואעפ"י. עי' בה"ה ועי' מש"כ הראב"ד ז"ל לקמן פי"ב ה"ב ועי' מש"כ בהל' עבדים פ"ו ה"ז דפליג על זה ועי' ברש"י בגיטין ד' ח' ע"ב דס"ל גבי גט שחרור דאמר שם עבד שהביא גיטו ופירש דמיירי בחו"ל משמע דבא"י צריך קיום. ועי' בירושלמי גיטין פ"א משמע דהשליח א"צ לומר בפ"נ אבל זה צריך שיכתוב בפניו וכן משמע בתוספתא כאן:

1 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה עבד שהביא גיטו. כצ"ל:

« רש"י על גיטין ח׳ ע״ב:ה׳ רש"י על גיטין ח׳ ע״ב:ז׳ »