רש"י על גיטין ע״ד ב

1 והתניא - בניחותא דשמעינן מינה מדאצטריכו לאיפלוגי בהא מכלל דבעל מנת מודו:

2 ולרב יהודה - אדמיפלגי בהך מתניתא במהיום ולאחר מיתה לאשמועינן דבעל מנת פסלי רבנן וכ"ש הא:

3 ומשני להכי איפליגו בהכי להודיעך כחו דרבי מיהו רבנן בעל מנת נמי פסלי:

4 מאי תנא - לעיל מינה בדמים דקתני מעשה בצידן כו' מאי ראיה אין שונין מעשה אלא לראיה:

5 תתן את דמיה - דלא איכוין אלא להרווחה דידיה:

6 מהו - מי הויא הך מחילה קיום תנאי כאילו נתנתן לו או לא:

7 תיבעי לרבנן - דאמרי דמים לאו במקום איצטלית קיימי ודמים לאו איצטלית הן אבל הכא הא אחלינהו והוי כאילו קבל מעות ממש דמחילה כקבלה:

8 קונם שאתה נהנה לי - קונם תהא עליך כל הנאה שתהנה ממני:

9 אף זה - אם רצה הנודר יכול להתירו מאיליו בלא שאלת התרת חכם ואומר לו הריני כאילו התקבלתי אלמא מחילה כקבלה:

10 משום הרווחה - שהיה צריך לצורך בנו:

11 תלתא דלוותא - כל שאר האריסים שבמקום זה משקין התבואה שלש פעמים בשנה:

12 ושקלי ריבעא - ומנהג האריסין ליטול רביע התבואה בשביל טורח חרישה וזריעה וניכוש והשקאה וכל צרכי השדה:

13 את דלי ארבע - השקה את השדה ארבעה פעמים:

14 אתא מטרא - בזמן השקאה רביעית:

15 הא לא דלה - ולא שקיל אלא ריבעא כמנהג המקום:

16 הא לא איצטריך - ומזלו גרם:

17 כרבן שמעון - דדמים במקום אצטלית הכא נמי מטר במקום השקאה:

18 הלכתא כרבה - בכל מקום שנחלק עם רב יוסף חוץ משדה ענין ומחצה:

19 אין הלכה כרבן שמעון - דאמר לקמן חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה:

20 הכי גרסי' אלא לעולם כרבנן - כלומר תרוייהו אליבא דרבנן אמרי לה:

21 דלצעורה איכוון - דסתם מגרש את אשתו מתוך איבה הוא מגרשה הלכך מספיקא אמרי' לצעורה איכוון ולא תלינן למימר להרווחה איכוון לקולא:

22 תנן התם - במס' ערכין דף לא::

23 היה נטמן - הקונה בית בעיר חומה היה נטמן יום שנים עשר חודש שלא ימצאנו המוכר לתת מעותיו כדי שיהא חלוט לו כדכתיב ויקרא כ״ה:ל׳ ואם לא יגאל עד מלאת לו וגו':

24 חולש - זורק כמו חולש על גוים ישעיהו י״ד:י״ב מטיל גורל:

25 ללשכה - מתוקנת לכך:

26 ויהא שובר הדלת - של ביתו ונכנס:

27 מתקנתו של הלל - דאיצטריך לתקוני נתינה על כרחו תהא נתינה: