רש"י על גיטין ס״ג ב:כ״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על גיטין ס״ג ע״ב:י״ט רש"י על גיטין ס״ג ע״ב:כ״ב »

1 חידושי רבי עקיבא איגר פתח ↗

רש"י ד"ה כתבו ותנו, לשליח שלי שמניתי. דקדק בזה לשליח שלי שמניתי ולא מפרש בפשוטו שאמר תנו לשליח שהוא יעשה שליח, מזה דקדק הרשב"א בתשו' דס"ל לרש"י האומר לשליח שיעשה שליח יש כח ג"כ לשליח הראשון להוליך הגט בעצמו דבזה בודאי אמרי' לטירחא דידהו חייש, וא"כ ממילא הי' יכול לכתבו כיון דבעצמו יכול ליתן לא נגמר שליחות עד שנותן לידה כמו בכתבו ותנו, ומש"ה פירש"י לשליח שמניתי דבזה לא ניתן כח לעשות שליח אמרי' דנטל ממנו הכח מלהוליך בעצמו דמקפיד שיוליך השליח שמינה הוא בעצמו בזה מיבעי אם מ"מ לא סילק אותם לגמרי משליחותם לענין הכתיבה דמ"מ נמשך שליחות זה עד שיבא הגט לידה או שנסתלקו לגמרי ע"ש:ולענ"ד אפשר לומר דנראה בכוונת תוס' לעיל דף כד ע"א ד"ה וכי מטית להתם, וא"ת שליח שלא ניתן לגירושין הוא כדאמר בפ' כל הגט כו'. דבריהם תמוהים דאדרבא מסוגי' דכל הגט משמע דאלו הית' נותנת לאבא בר מניומי להוליך הי' מהני אלא למסור להב"ד והם יתנו לאבא בר מניומי זהו לא מהני והיינו ממש כתירוצנו דשליח שלא ניתן לגירושין א"י לעשות אלא כמו שאמר הבעל, ואיך עלה על דעתם להקשות משם, ולזה צ"ל דעיקר סברת לא ניתן לגירושין כך הוא כיון דהראשון לא נעשה שליח לגרש וא"כ במה שהשליח עושה שליח אין המעשה שליחות השני מכחו שהוא מעמיד אחר במקומו דהא הוא בעצמו א"י ליתן אלא שעושה שליח בשביל הבעל. והיינו דזהו בעצמו שליחות הא' לעשות שליח במקומו של הבעל, דמה שמוטל על הבעל לעשות שליח זה עושה הבעל ע"י שלוחו. ומש"ה לא מהני כיון דנעשה שליח על מילי בעלמא דהבעל מוסר לשליח רק ענין עשיית השליח דהוי דברים בעלמא. וא"כ י"ל דאם הי' בידוליתנו לאבא בר מניומי די"ל דאין השליח עושה לאבא בר מניומי שליח במקום הבעל אלא דהבעל בעצמו עושה לאבא בר מניומי שליח שלא ניתן בפניו ומודיע לו כן ע"י שליח דהוי מעשה קוף בעלמא אבל למסור להב"ד שהם יתנו לאבא בר מניומי לא מהני, ומש"ה הקשו תוס' בההוא דכי מטית התם שוי' את שליח להולכה דמשמע דהיא העושה שליח בשביל הבעל ולא בהודעה בעלמא דהבעל עשאו שליח כיון דאינו מזכיר לעשות לפלוני שליח להולכה ונמצא דאין הבעל עושה שליח רק ע"י האשה שהיא נעשית שליח במקומו כדמשמע בלישנא דשוי את דמשמע שהיא תעשה שליח, וביותר י"ל דאם איתא דהבעל עושה שליח שלא בפניו דהיינו נמי שתרצה למסור הגט א"כ עושה שליח שלא בפניו ואף דאין ברירה י"ל כיון דאינו אומר מי שתרצה יהא נעשה שלוחו מעכשיו אלא דלמי שתרצה יהא אז נעשה שלוחו דבאותו שעה שמתחיל השליחות הוא כבר ברור, כמבואר בפ' מרובה גבי כל הנלקט, מ"מ כיון דאין האשה שם שליח עלי' לשרש גירושין אלא להודעה בעלמא וכמעשה קוף, וגם ע"י עכו"ם מהני כה"ג ממילא א"נ לומר בפני כיון דאינ' שם שליח עלי' ובההוא דאבא בר מניומי דמשמע דהי' לה למסור לאבא בר מניומי, י"ל דמיירי בגט מקויים, או בארץ ישראל דא"צ לומר בפני אע"כ דאשה עושה שליח, ולזה הקשו כיון דהיא לא נעשית שליח לגרושין, א"כ עיקר שליחו' דידה לעשות שליח במקומו הוי מילי ולא מהני כמו דלא מהני גבי אבא בר מניומי למסור להב"ד. ולזה תירצו דאין הסברא מכח מילי כיון דמסר הגט בידו לעשות שליח לא מקרי מילי, אלא דעיקר הכלל דשליח ניתן לגירושין א"י לשנות דבר ממה שאמר לו הבעל, וא"כ י"ל דרש"י סבר לקושטא דמלת' כקושי' תוס' לא ניתן לגירושין הוי מילי. וההוא דשוי את להולכה. היינו באמת באמר לפלוני כההוא דאבא בר מניומי ומ"מ נאמן לומר בפני דקצת שם שליח עליו שע"י נגמר ענין השליחות להוליך ומש"ה כיון דחזינן דבעי הכא לשליח אם יכול לחזור ולכתוב דעכ"פ נסתלק הראשון מלהוליך הגט וא"כ ממילא הוי שליח שלא ניתן לגירושין וא"י לעשות שליח במקומו של הבעל דהו"ל מילי ומש"ה כ' רש"י לשליח שמניתי:

1 פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר פתח ↗

ותנו לשליח. עיין ברש"י גיטין ס"ג ע"ב שפירש ותנו לשליח שלי שמיניתי וכן עשו כו' ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' רע"ו שמדייק מדברי רש"י אלו דדוקא בכה"ג אבל אם אמר להם כתבו וחתמו גט לאשתי ועשו שליח להוליך לה או כתבו וחתמו ושלחו גט לאשתי בהא ודאי לא סלקינהו ואם נאבד מיד השליח כותבין אחר' ושולחין לה דהא עד דמט' גט לידה שוינהו שליחן מש"ה הוצרך רש"י לכתוב לשליח שלי שמניתי משמע דמש"ה מספקא לי' אי סלקינהו אבל אם אמר להם למנות שליח לא סלקינהו עכ"ד. ועיין בס' ג"פ ס"ק י"א שהביאו ג"כ וכתב עליו וז"ל ולדידי חזי לי הגם דמדברי רש"י יראה דהכי ס"ל שאר הפוסקים הרמב"ם והטור וזולתם שהעתיקו סתם כתבו נתנו לשליח ולא פירשו דבשליח שעשאו הבעל איירי משמע דס"ל דאפי' הם העושים שליח מספקא לן דילמא סלקינהו כו' אך בדיעבד ובשעת הדחק כדאי רש"י והרדב"ז לסמוך עליהם כו' ותו דהוי ס"ס כו' עמ"ש לעיל סי' קכ"א סק"ט עכ"ל ע"ש עוד ועי' בס' ב"מ שפקפק על דין זה והניחו בצ"ע. אמנם כתב דאם הבעל עשה להם אף שלוחים להולכה אלא שהם מעצמם מחמת אונס עשו שליח אחר בזה אין ספק שכולם מודים לרש"י כו' עש"ה:

2 גיטין פתח ↗

בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: ״כִּתְבוּ, וּתְנוּ לְשָׁלִיחַ״, מַהוּ? סַלּוֹקֵי סַלֵּיק לְהוּ, אוֹ דִילְמָא לְטִירְחָא דִּידְהוּ חָיֵישׁ?

21 כתבו ותנו לשליח - לשליח שלי שמיניתי וכן עשו ואבד בדרך מי אמרינן עשו כל שליחותם ונסתלקו:

22 או דלמא - האי נמי עד שיבא גט לידה ותתגרש עשאן שלוחין לכתוב אלא לטירחא דידהו חש שלא להטריחם בהולכה:

1 קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט פתח ↗

אך קשה דכיון דתנו יכתבו ויתנו מוכח דנתינה נמי כיון שלא מסר להם הגט ה"ל שליחות דנתינה נמי מילי ובפ' המקבל דף ס"ג משמע דנתינה לא הוי מילי אע"ג דלא מסר הגט ע"ש בעא מיניה רבא מרב נחמן כתבו ותנו לשליח מהו סלוקי סליק להו או דלמא לטרחא דידהו חייש ע"ש והיכי מצי אמר כתבו ותנו לשליח דהא ה"ל מילי כיון דלא מסר הגט ומשמע דאפי' לא מסר להם הגט נמי חשיב מעשה באומר על הנתינה ואי נימא אומר אמרו כשר ניחא אבל לדעת הפוסקים באומר אמרו פסול קשי' ומל' רש"י שם נראה שתיקן דבר זה ע"ש ז"ל כתבו ותנו לשליח שלי שמניתי וכן עשו ע"כ וכיון דכבר נעשה שליח מפי הבעל א"כ אפי' ע"י כותי יכול לשלחו ליתנו לשליח שלו שעשה כבר אלא דלשון הרמב"ם משמע דלא מיירי בשליח שעשה כבר ע"ש פ"ט מגירושין ז"ל אמר לשנים כתבו וחתמו ותנו לפ' שיוליך לאשתי או תנו לשליח שיוליך לה א' מהם כותב ושניהם חותמין ונותנין לשליח כו' ומדכתב סתם או תנו לשליח משמע דלא בעינן שליח שמניתי ואם כן קשיא דה"ל מילי ובעיקר הדבר צריך התבוננות דלפי מה שנראה מבואר מהא דתנן הרי אלו יכתבו ויתנו דנתינה נמי לא מימסר' לשליח ואמאי הוי מילי דמ"ש מוסר הגט בשליחות להולכ' דלא הוו מילי ומשום מסירת הגט דהוי מעשה וה"נ אחר שכבר נכתב ונחתם בידם הגט הרי הוא נמי כמו שליח הולכ' ואף על גב דמעיקר' בשעה שאמרו כתבו ותנו לא היה מסירת הגט השתא מיהת בשעה שעושין שליחות על הנתינ' כבר הגט בעולם תו לא הוי מילי וצ"ע. שוב ראיתי בס' גט פשוט סי' ק"כ שנסתפק בזה באומר לשנים תנו גט או לשלשה כתבו וחתמו ותנו גט וכתבו וחתמו הם כמו שאמר הבעל אך לענין הנתינ' עשו שליח מי נימא לענין הנתינ' יכולין לעשות שליח כשליח גט דעלמ' דיכול לעשות שליח או דלמא בשליח הולכ' דעלמ' כיון דמתחל' הבעל מסר לו גט בידו יכול לעשות שליח אבל הכא דלא מסר להם דבר אלא מילי וא"ל כתבו ותנו אע"ג דכתבו וחתמו הן גם לענין הנתינה אין יכולין לעשות שליח כיון דמעיקר' ה"ל מילי וללישנ' דמתני' יראה למידק דגם לענין נתינה בכה"ג הוי מילי דכיון דבין בדברי ר"מ בין בדברי ר' יוסי איכפל תנא וקאמר הרי אלו יכתבו ויתנו וע"ש שהבי' נמי ראיה מדברי רש"י פ' התקבל הנזכר שכתב תנו לשליח שמניתי ות"ל כוונתי לדברי הגדול. וכ' שם עוד ז"ל והרציתי הפסק הזה לפני מרן הרב המובהק מוהר"ר משה גלאנטי ואנהיר לעיינין כי יש ללמוד דבר זה מתוך דברי התוס' בפ' כל הגט גיטין דף כ"ט שכתבו שם משום בזיון דבעל פי' בקונ' שעליו לכתוב הגט ואינו רוצה שידעו בו רבים שאינו יודע לכתוב והא דקאמר יכתבו ויתנו אגב יכתבו נקט יתנו א"נ ע"י שיאמרו לאחר ליתן ירגיש בדבר שהבעל לא כתבו ומקפיד גם על הנתינה עכ"ל וא"כ לפי תירוצא קמא יתנו לאו דוקא ויכולים לעשות שליח ואפילו לפי תי' שני דיתנו דוקא לטעמיה דבזיון אבל לפי טעמא דמילי לא חיישינן בנתינה עכ"ל. ולדידי משמע מדברי תוס' דנתינה ודאי ה"ל מילי מדלא הקשו מהא דקאמר יכתבו ויתנו אלא לפי מה שפרש"י בטעמא דבזיון דירגישו שהבעל אינו יכול לכתוב הוא דקשיא להו מנתינ' ומשמע דלרבא דאמר משום מילי לא מימסרי לשליח ניחא הא דתנן יכתבו ויתנו ולכן נראה לפמ"ש בתוס' רי"ד פ' האיש מקדש בעוש' שליח להולכ' לקדש בכסף אין שליח עושה שליח ואפילו מסר לו הכסף דלא דמי לגט שהגט היא דבר המגרש שאם נאבד הגט אין כח לשליח לגרשה אבל כסף קידושין שמסר לו אם נאבד יכול לקדש משלו ונמצ' דעיקר השליחות מילי והלכך לא מימסר לשליח וע"ש וכן כתב בשלטי גבורים ר"פ האיש מקדש לחלק בקידושין בין קידושי כסף דאין שליח עושה שליח ובין קידושי שטר כיון דהוא דבר המקדש שליח עושה שליח ע"ש. ועיין באה"ע סי' ל"ה בב"ש שם ומש"ה היכא דבעל מוסר הגט ביד שליח להולכה דהוא דבר המגרש שליח עושה שליח אבל באומר כתבו ותנו דאם נאבד הגט אפילו אחר חתימה יכולין לכתוב גט אחר דלא נגמר שליחות עד אחר שיגיע לידה וא"כ אפילו אחר כתיבה וחתימה עדיין מילי נינהו וא"כ בשעה שאמר הבעל כתבו ותנו לא מסר להם אלא מילי וכמו בקידושי כסף מש"ה צריך שיכתבו ויתנו אפילו הנתינה לא מימסר לשליח ודו"ק ובזה יראה הא דכתב רש"י פ' התקבל גבי כתבו ותנו לשליח דהיינו לשליח שמניתי והרמב"ם דסתם משמע דלא בעי שליח שמניתי וכמ"ש לעיל. והיינו משום דרש"י לטעמיה דמפרש ספיקא דאיבעי' כתבו ותנו לשליח וכן עשו ואבד בדרך מי אמרי' עשו כל שליחותם ונסתלקו או דלמא האי נמי עד שיבא גט לידה ותתגרש עשאן שליח לכתוב ע"ש. והרמב"ם לטעמיה דמפרש ספיק' דכתבו ותנו לשליח לענין אם נמצא הגט בטל או פסול וכתב הב"י בסי' קכ"ב דלדעת הרמב"ם לא הוי ספיקא אלא בנמצ' הגט פסול אבל אם נאבד אחר שהגיע ליד השליח ודאי לא מצי כתבי גט אחר וכבר עשו שליחותן: ומש"ה רש"י לשטתו דספיק' הוי אם יכולין לכתוב גט אחר אם נאבד ביד השליח ואם כן היכא מימסר לשליח כלל דהא ה"ל מילי כיון שהגט אינו דבר המגרש כיון שיכולין לכתוב גט אחר וה"ל כמו קידושי כסף וכמ"ש. אבל הרמב"ם לשטתו דאיבעי' אינו אלא בנמצ' הגט פסול אבל אם כתבו וחתמו הגט בכשרות ומסרו לשליח שוב אין יכולין לכתוב גט אחר כיון שכבר עשו שליחותן וא"כ בשעה שמסרו לשליח אותו הגט הוא המגרש וה"ל מעשה לדידהו ובאין כאחת המעש' והשליחות אבל במתני' דאומר כתבו ותנו אפילו אחר שמסרו לשליח הולכה נמי אכתי ה"ל מילי דכל זמן שלא הגיע ליד האשה יכולין לכתוב גט אחר וא"כ גם הנתינה ליד שליח הולכה ה"ל מילי עד שיגיע הגט ליד האשה ומש"ה צריכין הן עצמם שיכתבו ויתנו והוא דבר המתקבל ודוק:

1 חידושי חתם סופר על גיטין פתח ↗

מילי לא מימסרי לשליח. ז"ל מהרי"ט בתשובה ח"א סי' קכ"ד שנראים לו שאם אומר אדם לחברו צא והקדש שור א' משוורי אין בו דין הקדש דמילי נינהי ו וכו' מיהו תרומה חשיבא מעשה וכו' מ"מ מחשבת תרומה חשיבא כמעשה ע"ש. ובס' בית מאיר תמה עליו הא מילי לשליח שני לא מימסרי אבל תרומה שליח ראשון הוא וכן בהקדש לי שור ע"ש. ולפע"ד סברת המהרי"ט נהי ע"י דבורו של המשלח נעשה ידו ומעשיו של השליח כהמשלח ומשום כן כשאמר כתוב לאשתי גט נעשה ידו כיד בעה"ב אבל פיו לא נעשה כפיו שנא' מה שיאמר בפיו כאלו אמרו בעה"ב זה לא נימא ומשו"ה בתפלה אין אדם יכול להוציא חברו אא"כ שמע ושומע כעונה אבל אם איננו שומע לא יכול לעשותו שליח לדבר בעדו ומשו"ה לא יכול לומר לשליח שני שיכתוב גט כיון שצריך לשמוע מהמגרש וזה השליח אין פיו כפי המגרש אעפ"י שידו כיד המגרש אם כותב בעצמו ונותנו נמי ואומר נמי הרי את מגורשת משום שהדיבור הזה אינו עיקור כ"א הנתינה לידה אבל לומר לשליח אחר שהאמירה עיקור זה אינו יכול. ויפה כתב מהרי"ט שאינו יכול להקדיש שורו בשבילו כי אין דבורו כדיבורו אבל תרומה יכול להפריש דמעשה ההפרש הוא העיקור אע"ג דצריך לקרוא שם מ"מ זה קריאת שם סגי במחשבה וא"כ המעשה של הפרשה עיקור ומש"ה יכול לעשות שליח בתרומה להפריש ולקרוא שם אפי' בפיו כיון שאינו עיקור אלא ההפרשה וע"י מחשבה. ושיטת המרדכי כ"כ לעיל כל שאיננו גמר דבר לא מימסר לשליח כגון כתיבת הגט שיש אחריו הנתינה ולפ"ז שליח קבלה של אשה יכול לעשות שליח דהוה גמר דבר. ושיטת ש"ג והוא מתוס' רי"ד במס' קדושין דבקידושי כסף אין שליח עושה שליח כיון דלא תלי' בכסף זה דוקא שהרי אם נאבד יכול לקדשה בכסף אחר ה"ל כמילי משא"כ קידושי שטר. וראיתי להגאון קצה"ח שכתב דמלשון דיוק רש"י לעיל ס"ג ע"ב רש"י ד"ה כתבו ונתנו לשליח פירש"י לשליח שמניתי מ"ט כתב רש"י שמניתי אע"כ היינו כנ"ל דכיון דבצד האיבעי' אם נאבד לא עשו שליחותן ויכולים לכתוב גט אחר במקומו שוב ה"ל כמו כסף קידושין לתוס' רי"ד ואינם יכולין לעשות שליח אפי' לנתינה ע"כ פירש"י לשליח שמניתי שהוא עשה השליח אלו דבריו ז"ל. ובמ"כ לא נראין לי דברים אלו דהנה מה שדימה זה לכסף קדושין אינו דומה דהכא אמרינן כיון שנאבד הגט לא עשה שליחותו וכאלו עדיין לא כתב גט כלל וכותב גט אחר לשמו ולשמה וזה הוא הגט שנעשה שליח עליו וכאלו מסרו לו הבעל. והראשון כמאן דליתא ולעולם בעי' אותו הגט עצמו שמסר לו הבעל אלא עכשיו זה השני הגט שמסר לו הבעל משא"כ כסף קדושין שהוה כאלו לא מסר לו הבעל כלום שאין קפידא באיזה כסף יקדיש אפי' משלו אפי' לא נאבד הראשון יכול לקדשה בכסף אחר ואין זה דומה לזה. ומ"ש שליח שמניתיו מילתא אחריתא היא שהרי חזינן אפי' השתא דמיירי שמינה שליח ידוע מ"מ באותו צד דאמרינן לטירחא דדהו חייש לא עשו שליחותן אעפ"י שכבר כתבו הגט והשליח כבר מינה הוא מ"מ כיון שאם היה רוצים היו הם יכולים להוליכו לא עשו גמר שליחותן עדיין א"כ מכ"ש אם לא היה מינה שליח רק אמר להו שאחר הכתיבה ימנו הם שליח לפי דעתן מי שירצו אז אפי' נימא לאו משום טירחא דדהו אלא קפיד שהם לא יוליכוהו אלא אותו שליח שימנו לפי דעתן מ"מ כיון שאחר הכתיבה עדיין תלוי מינוי השליחות בדעתן ואם כבר מינו עדיין יכולים לחזור ולמנות אחר על פי דעתן. פשיטא דלא עשו שליחותן ואין כאן מקום למיבעי מידי ע"כ הוכרח רש"י לפרש שהבעל כבר מינה שליח ואין עליהם שום מעשה אך אי אמרינן לטירחא דידהו חייש הא דקא מיבעי' לי'. ובמרדכי בקידושין ר"פ האומר מייתי שיטת הקדוש מראדי"ש דאפילו קידושי שטר ה"ל מילי משום דאין ביד השליח גמר דבר דאינו יכול לקדשה בע"כ ואולי לא תאבה האשה ודוקא בגירושין שיכול לגרשה בע"כ הוה גמר הענין. ובקצה"ח פקפק א"כ בזה"ז דאסור לגרשה בע"כ מפני חדר"ג אין שליח עושה שליח. ולק"מ דעכ"פ הבעל מוסר לידו הגט לגרשה בכל אופן שירצה והשליח אינו רוצה לעבור חר"ג ואינו רוצה לגרשה בע"כ אבל הבעל מוסר לו דבר גמור ואם יעבור על החרם ויגרש אותה בע"כ הרי היא מגורשת ואפי' למאי דכתב בנב"י בזה דאין שליח לדבר עבירה ולדעתו אינה מגורשת היינו בעובדא דילי' שהבעל שילחו לגרש בע"כ ולעבור עבירה ואין שליח לדבר עבירה אבל אם הבעל אינו שולחו על מנת כן לעבור והשליח מעצמו עובר עבירה בזה לא שייך אין לדבר עבירה ולא שייך דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין כי התלמיד לא שלחו לעבור על דברי הרב ופשוט. ומה שהקשה מלעיל ספ"ב שהאשה נעשית שליח להוליך גיטה לב"ד פלוני ושם עושה היא שליח אחר ע"ש והרי האשה הזאת אינה מתגרשת בע"כ בשליחות זו שהרי אם לא תרצה להיות שליח להולכה לא תקבל הגט ממנו ע"מ כן ואפ"ה עושה שליח אחר. במ"כ אינו ענין לכאן הלא כל שליח נמי יכול לחזור משליחותו אך כיון שרצה להיות שליח הרי בידו דבר גמור ואין מעכב בידו ה"נ האשה עצמה אין מעכב בידה אלא מרצונה תעשה וה"ל דבר גמור ויכולה לעשות שליח אחר והדברים ברורים לכל מבין:

« רש"י על גיטין ס״ג ע״ב:י״ט רש"י על גיטין ס״ג ע״ב:כ״ב »