רש"י על גיטין נ״ב א

1 מתני' שסמכו אצל בעל הבית - לעשות על פיו ולא נתמנה להן אפוטרופוס לא מאביהן ולא מב"ד אפילו הכי כאפוטרופוס הוא:

2 ישבע - כשיגדלו היתומין ישבע להן שאין לו בידו כלום משלהן:

3 לא ישבע - טעמא דהך פלוגתא מפרש בגמרא ובין למר ובין למר מפני תיקון העולם הוא:

4 גמ' ולא שותפין - אין יכול לתרום על חלק חברו שלא מדעתו:

5 ולא אריסין - על חלקו של בעל הבית:

6 אתם ולא התורם את שאינו שלו - הך סיפא טעמא דרישא כלומר אתם ממעט התורם שאינו שלו והני כולהו שאינו שלו נינהו אי נמי זו ואין צריך לומר זו קתני:

7 להאכיל - יתומים לאלתר חייבים לעשר:

8 להניח - התבואה באוצר עד שיגדלו למה ליה עשורי לכשיגדלו יעשרום הם:

9 והתניא - בניחותא:

10 ומוכרין להם - כלומר לצרכם מנכסיהם:

11 להאכיל - המעות:

12 אבל לא להניח - שמא יגנבו אי נמי משום שבח בית אביהן נוי וכבוד הוא להם:

13 צדקה - אין להם קצבה דהא בכל שעתא קיימי עניים נמצאו נכסיהם כלים:

14 לדון - עם בעל דין של יתומים הבא לעורר על נכסיהם שמא יתחייבו בטענותיהם ולכשיגדלו היתומין ידונו עמו:

15 לזכות אמאי לא - ידונו עמו אם דנו ונזדכו היתומים אמאי לא הוי דינא:

16 אלא - ה"ק אין רשאין לדון לחוב על מנת לזכות אם דנו כדי לזכות ונתחייבו אין היתומין נפסדין:

17 דלמא לא משפיין - לא יהו משוקטות אצלו שמא יצא עליו ערעור:

18 להוציאן לחרות - אפילו אין היתומין נפסדין שהעבדים באין לפדות עצמן בכסף שנותנין להם אחרים על מנת שאין ליתומין רשות בו אפי' הכי אין רשאין שהרי אין גופן קנוי להן לשחררן:

19 אבל מוכרין אותם לאחרים - לתקנת היתומין כגון להאכיל או ליקח שדות:

20 ואחרים מוציאין אותם כו' - ואותם אחרים שהיו רוצין לתת להם הכסף לפדות עצמן הן יקחום ויהיו קנוים להן ואח"כ ישחררום:

21 אומר אני - כשם שרשאין למוכרן לאחרים כך הם רשאים לקבל הכסף מיד העבד עצמו בתורת מכירה:

22 מפני שהוא - האפוטרופוס:

23 כמוכרו לעצמו - לעבד עצמו:

24 באחרונה - כשיגדלו יחשב עמהן וישבע שלא נשאר בידו כלום:

25 נשים - אין דרכן לצאת ולבא ולטרוח:

26 עבדים - אין נאמנין:

27 קטנים - אינם בני דעת:

28 דכל בי שמשי - של ערב שבת:

29 שמעיה - לשטן דקאמר ווי דאפקיה מביתיה:

30 לאשתי ביתי - שכל צרכי הבית על ידה נעשים והיא עיקר הבית וכן שור עיקרו של שדה:

31 מאי עבידתה דזבנא - מי מינה אפוטרופוס:

32 יתומין שסמכו תנן - ואף ע"פ שלא נתמנה חשיב ליה כאפוטרופוס:

33 הרי הן כהקדש - דכתיב ויקרא כז ונתן הכסף וקם לו ולא שייכא בהו משיכה:

34 משכו - לקוחות מאפוטרופסים:

35 בארבעה ארבעה - החבית:

36 לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש - כל הדיוט המוכר יכול לחזור בו כל זמן שלא משכו הלקוחות אבל אם משך לא יכול לחזור וכל שכן אלו שהן כהקדש דליפוי כח עשאום כהקדש ולא להרעת כח:

37 המשיכו - מוכרים:

38 פירי ליתמי - שהיתומים משכו פירות מאחרים ולא נתנו דמים:

39 אייקר - ורוצין המוכרים לחזור משום דקנין יתומים בכסף:

40 לא יהא כח הדיוט כו' - וכיון דאי אמשיכו להדיוט לא הדרי השתא כל שכן דלא הדרי:

41 היינו דרב חנילאי - וניהדרו בהו יתמי:

42 אייקר - ורוצים המוכרים לחזור:

43 היינו דרב חנילאי - ולא יחזרו: