רש"י על גיטין מ״ה ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על גיטין מ״ה ע״ב:ה׳ רש"י על גיטין מ״ה ע״ב:ח׳ »

1 גיטין פתח ↗

וְהָא דְּתַנְיָא ״יִגָּנֵז״ – הַאי תַּנָּא הוּא, דְּתָנֵי רַב הַמְנוּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִפַּשְׁרוּנְיָא: סֵפֶר תּוֹרָה, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן מִין, וּמָסוֹר, גּוֹי, וְעֶבֶד, אִשָּׁה, וְקָטָן, וְכוּתִי, וְיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד – פְּסוּלִין; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּקְשַׁרְתָּם״–״וּכְתַבְתָּם״ – כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה אֵינוֹ בִּכְתִיבָה.

2 גיטין פתח ↗

3 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה כותי. גירי אריות הן. לכאורה י"ל אפי' למ"ד גירי אמת הן מ"מ לא החזיקו בהן. כמו מסור ומומר ועי' תוס' מנחות מב ד"ה ואל ימול:

4 ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה פתח ↗

ומי שאינו כו'. כן העלה הב"י מדברי הרא"ש שכ' ומומר להכעיס פי' ר"י כיון דאינו חושש לזבוח הוי כעובד כוכבים דאינו בר זביחה והוא כשיטתו כמ"ש בס"א דיליף מוזבחת ועבפ"ד דגיטין מ"ה ב' וברש"י שם ד"ה מומר ומסור כו' אבל לדעת הרמב"ם בס"א דוקא להכעיס שנקרא מין כנ"ל: ליקוט ומי שאינו כו'. והרא"ה מכשיר אלא שמפרש ההיא דב"פ דע"ז מומר להכעיס היינו בכה"ג אבל להכעיס ממש לכ"ע מין הוא וכתב ופסקו רבוואתא לקולא כמ"ד מומר הוא. ולפ"ז להרמב"ם שפסק לחומרא היה אסור בה"ג. אבל במה"ב השיג עליו דהא אמר שם אכל פרעוש כו' דא"א לומר כה"ג. והרשב"א בת"ה דעתו להתיר באחרים רואין בדיעבד אפילו להכעיס אלא שנסתפק בזה ממש"ש מע"ה פרט למומר כו' מאי בינייהו כו' ומפרש במומר להכעיס ודעת הרז"ה להתיר באחרים רואין אף לכתחילה והוא חלק עליו ע"ש ע"כ:

5 גיטין פתח ↗

1 מפשרוניא - שם מקום:

2 מסור - מלשין:

3 כותי - גירי אריות הן:

4 מומר ומסור - הרי פרקו מעליהן עול:

5 עבד ואשה אינן בקשירה - דמ"ע שהזמן גרמא היא דלילה ושבת לאו זמן תפילין הוא:

« רש"י על גיטין מ״ה ע״ב:ה׳ רש"י על גיטין מ״ה ע״ב:ח׳ »