ריטב"א על עירובין ל״ג

1 ומאי למעלה ומאי למטה. פי׳ דודאי באילן זקף שייך לומר למעל׳ ולמט׳ שהרי יש בו מעל׳ ומט׳ אבל באילן שהו׳ כפוף ונוט׳ והדבר מונח כפוף הנטי׳ לא שייך באות׳ נטי׳ מעלה ומטה ולא שייך בה אלא גבוה ונמוך והכי ה״ל למימר אם הוא גבוה עשרה אין עירובו עירוב ואם נמוך הוי עירוב. ופרקי׳ דהדר זקיף כלומ׳ כי הנוף ההוא אחר שנכפף חוזר ונזקף והרי זה כצור׳ למד כגון זה מי׳ ולמעל׳ מעשרה דקתני שהניחו בראש הזקיפה ומיירי שיש בזקיפה ההיא בעצמה גובה עשרה ובהכי הוי רשות היחיד שאם לא כן אין האויר שתחתיו משלימו לעשרה דהויא לה בקיעת גדים ולא אמרי׳ גוד אחית מחיצתה אלא א״כ יש שם באותו אויר אבנים או קוצים דמבטלי בקיעת גדיים ממנה. ואם יש בעצמה של מחיצה עשרה טפחי׳ תו לא חיישי׳ לבקיע׳ גדיים שתחתיו שאין אנו צריכין לומר כאן גוד אחית מחיצתא והוה ליה כבית בנוי ע״ג עמודים ברשות הרבים שהוא רשות היחיד גמורה וזה ברור וכן פרשו בתוס׳ והאי איבעי מייתי ליה דרך עליו פרש״י ז״ל כיון שהנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות כי הוי עירובו חוץ לד׳ אמות שלו וגם למעלה מעשרה טפחים למה אינו עירוב דהא אכתי מצי מייתי ליה למקום שביתתו דרך אוירא של אותה נטיה וקא מייתי מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר כרמלית דליכא אלא שבות בעלמא שלא גזרו עליו בין השמשות אליבא דר׳ דאוקמא מתני׳ כוותיה ופרק׳ בשרבים מכתפין עליו: פי׳ שהנטיה ההיא אינה כרמלית כדקס״ד אלא רשות הרבים גמורה הילכך כי מייתי ליה דרך עליו הוה ליה מושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים שהיא מלאכה מן התורה ואע״פ שמניחו למעלה מעשרה והרי לפ׳ בפ׳ הזורק מן העגלות שהן בדיוטא אחת. וא״ת מ״מ אכתי מצי זריק ליה וליכא אלא שבות דרבנן וכדתנן התם המושיט חייב והזורק פטור: י״ל דשבות כזה לא התיר ר׳ דילמא זריק ליה לרשות הרבים שבנתים דאיכא איסור תורה: וקשה על פי׳ זה הכא דכה״ג שהוא מביאו ברגליו מרשות היחיד לרשות היחיד אינו מושיט אלא מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד ועוד שהמושיט הוא שנותן מרשות שעומד בו לרשות שחבירו עומד שם ולא שנוטל מחבירו ומביא לרשותו ועוד דבירוש׳ מפ׳ שאין המושיט חייב אלא כשהנותן לחבירו וכן אמר שם כי משונה מלאכה זו מכל שאר מלאכו׳ דשאר מלאכו׳ דשבת יחיד שעשא׳ חייב ושני׳ שעשאוה פטורין ובהושטה שנים שעשאוה חייבי׳ אחד שעשאה פטור שכן היתה ההושטה בעגלות ע״י שנים ור״י ז״ל פי׳ דהכא ה״ק דכיון שרבים מכתפין עליו ה״ל מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים שהוא חייב מן התורה ואע״פ שהעבירו דרך עליו דהכי אמרי׳ פי׳ הזורק תניא מרשו׳ היחיד לרשו׳ היחיד ועברה ברשות הרבים עצמה ר׳ עקיבא מחייב וחכמים פוטרין ואמרינן עלה מדקתני ברשות הרבים עצמה אלמא למטה מעשרה היא:

2 ובמאי אלימא במעביר למטה הוא דמחייב למעלה מעשרה טפחי׳ לא מחייב והא אמר ר׳ אלעזר המוציא משא על כתפו למעלה מעשרה טפחים חייב שכן משא בני קהת וא״ת נהי דבמעביר איכא איסור תורה דהא תניא זריק ליה מרשות לרשות שהוא פטור. י״ל כדכתיב׳ לעיל דבשבות כזה לא התיר ר׳: ועדיין אין שטה זו נכונה לפי מה שביררנו בפ׳ הזורק דכי אמרי׳ התם שהמעביר מרשו׳ היחיד לרשו׳ היחיד דרך רשות הרבים חייב היינו לר׳ עקיבא שהוא סובר דמהלך כעומד דמי: אבל לרבנן פטור שלא מצינ׳ מלאכה כזו במשכן כי משא בני קהת ברשות הרבי׳ היתה שאינה נכנסין לפנים לשאת המקדש עד שאהרן ובניו פוסקין ומוציאין לחוץ למחנ׳ לויה וכדכתב ולא יבאו לראו׳ כבלע את הקדש וגו׳: ותדע דלא אשתמיט תנא בשום דוכתא למתנ׳ שהמעביר מרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב כמו ששנינו המושיט והמכניס והמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או הזורק: וכן יש לפ׳ לפי שטה זו דבמעביר כזה אע״פ שאין בו איסור תורה ואינו אלא משום שבות הרי הוא דומה למלאכה של תורה: ועוד דדילמא נייח ברשות הרבי׳ וחייב משום מכניס ומוצא ושבות כזה לא התיר ר׳ וכעין שאמרנו לעלין הזריקה: ויש לר״י ז״ל בשמועה זה שטה אחרת דכי אמרי׳ דמיירי׳ באילן הנוטה חוץ לד׳ אמות הכי קאמרי׳ דכיון שוב אין לומר שהנותן את עירבו יש לו ד׳ אמות שלא אמר רבא אלא כשהוא ועירובו במקום אחד: והא דפרכי׳ והא אי בעי מייתי ליה בדרך עליו ולא באוירא של נטיה דא״כ מאי קושיא דהא ה״ל מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך סטיו שהוא חייב לרבנן דהא אין לו לזה ד׳ אמות כדי שיהא מקומו חשוב כרשות היחיד אפי׳ מדרבנן: אלא הכי פרכי׳ דאי בעי מייתי ליה דרך נטיה עצמה דמנח ליה בגופה של נטיה דקס״ד דהויא כרמלית וקי״ל שהמוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו ונח בסטיו שהוא פטור לדברי הכל ופרקי׳ בשרבים מכתפין עליו דכי מנח ליה באותה נטיה ברשות הרבים הוא דמנח ליה וה״ל מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ולהאי שטתא ליכא למקשי כדקשיא לן לעיל דהא מצי זריק למקום שביתתו דלהאי שיטתא כי זריק מרשות היחיד לרשות הרבים קא זריק ומיהו עדיין יש להקשו׳ דהא מצי מייתי להו דרך עליו למקו׳ שביתתו כשיגביה ידו למעלה מעשרה שהוא מקום פטור: ותירץ ר״י ז״ל דשבות כזה לא התיר ר׳ כיון שאם מביא ידו למטה מעשרה יש איסור תורה. ואין צריך לכך אלא כמו שתרץ הר״ם בר׳ שניאור ז״ל דכי היכי דאמר ר׳ אלעזר שהמעביר משוי על כתפו למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת ה״ה למוציא מרשות היחיד לרשות הרבים שאע״פ שהוציאו למעלה מעשרה טפחים חייב ואפי׳ עומד לפוש דלא שייך מקום פטור בדבר שהוא מונח בגופו של אדם או בידיו שרגליו בארץ כי מה שמונח בידו או בגופו למעלה הרי הוא כמונח למטה בין רגליו וכשעומד לפוש ה״ל כאלו מניחו בקרקע לא עשו למעלה מעשרה ברשו׳ הרבים שיהא מקום פטור אלא במה שאינו בידי אדם בכגון וכיוצא בו שאינו רחב ד׳ אי נמי כעין ההי׳ שמעת׳ דכורת דבפ״ק דשבת ושטה זו הי׳ המחורת בעיני יותר.

3 מאי ר׳ ומאי ר׳ עקיבא דתניא נתנו באילן למעלה מעשרה אין עירובו עירוב ואליבא דרבא אתיא כשהוא חוץ לעבורה של עיר ובאילן הנוטע חוץ לד׳ אמות ורבים מכתפין עליו וכדפרישנא למתני׳ למעט׳ מעשר׳ טפחי׳ עירובו עירוב ואסור ליטלו פי׳ אפי׳ בבין השמשו׳ שלא התיר ר׳ אלא לומר רואין כאלו הוא מותר וכדפרש״י לעיל בתוך ג׳ מותר ליטלו פי׳ ואפי׳ בשבת עצמה שלא אסרו להשתמש במחובר מג׳ טפחים ולמעלה שאינו כארעא סמיכתא.

4 נתנו ותלאו׳ באילן אפי׳ למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב וטעמ׳ מפרש בסמוך: ואית דגרסי׳ אסור ליטלו דברי ר׳ אבל רש״י ז״ל כת׳ דלא גרסי׳ לי׳ דא״כ אמאי קא מתמה בסמוך לימא קסברי רבנן צדדין אסורין ולא מתמה הכא עליה דר׳ אלא ודאי לא גרסי׳ ליה ומשום דקיימי רבנן אסורין עליה ואמרי כל מקום שאסור ליטלו נראה להם דר׳ קאמר אסור ליטלו ולפי׳ כתבוהו בספרים: ואין צריך למחוק הגרס׳ דהא לא מתמה עליה דר׳ משום דמדרבנן קשיא טפי למאן דסבר התם בפ׳ מי שהחשיך דצדדין מותרין ותו דכיון דעל מימר דרבנן דייקי׳ נקטי׳ לרבנן בלחוד: וגרס׳ ר״ח ז״ל ורוב הגאונים ז״ל גרסי׳ ליה ומפרש״י דכי אתמהי׳ בסמוך לימא קסברי רבנן צדדין אסורין לאו משום דאמרי כל מקום שאסור ליטלו: אלא משום דאמרי אין עירובו עירוב דאלמ׳ לדידהו צדדין אסורין אפי׳ בבין השמשות ולפי׳ אין עירובי עירוב דלא מצי שקיל ליה בבין השמשו׳ והא לא אשכחן מאן דאס׳ צדדין אלא בשב׳ עצמה אבל לא בבין השמשו׳:

5 אלא ארישא. פי׳ דקתני דלמטה מעשרה עירובו עירוב ועלה אמרי׳ רבנן דכיון שאסור ליטלו משם הן מפני שהוא כרמלית הן מפני שאסור להשתמש באילן אין עירובו עירוב דאפי׳ בין השמשו׳ גזרו חכמים משום שבות גם לענין עירוב: האי אילן ה״ד אי דלית ביה ד׳ טפחים ברוחב מקום פטור הוא פי׳ ולמעלה מעשרה למה אין עירובו עירוב ואי דאית ביה באילן רחב ד׳ טפחים כי נתנו בכלכלה מאי הוי פי׳ דנהי דכלכלה גופה לא חשיבא רשות היחיד דהא לית בגופה גובה עשרה טפחים ויש תחתיה בקיעת הגדיים מ״מ כיון דאילן עצמו גובה עשרה טפחים ורחב ד׳ הוי רשות היחיד כדאי׳ בפר״ק דשבת:

6 אמר רבינא רישא דמתנית׳ בדלית ביה באילן ד׳ טפחי׳ וסיפא דלית ד׳ וכלכלה שצמותי לד׳. פי׳ וכיון שאין באילן ד׳ טפחי׳ למהוי רשות היחיד תו לא חשיבת כלכלה חורי רשות היחיד ור׳ סבר לה כר״מ דאמר חוקקין להשלים פי׳ ורואין כאלו נחקק באילן להשלים לכלכלה לד׳ טפחים ואמאי בעי חקיקה להשלימה לד׳ משום דסבר לה כר׳ יהודה דאמר בעי׳ עירוב ע״ג מקום ארבע׳ טפחים ואי לא לא הוי עירוב ולפי׳ אמר בסיפא עירובו עירוב דאי משום מקום ד׳ הא איכא ואי משום דבעי׳ הוא ועירובו במקום א׳ הא איכא בהא לא חשיבא כלכלה גופה רשות היחיד כיון דלית ביה בגופ׳ גובה עשר׳ טפחים ויש תחתי׳ בקיעת גדיים וכדאמרי׳ בפ׳ הזורק גבי ביצאתם דמישן. וכן פרש״י ז״ל בכאן א״נ טעמא דפר״ח ז״ל דלית לר׳ חוקקין להשלים אלא לענין דלהוי מקום ד׳ טפחים בהו מדרבנן אבל לא לשוייה רשות היחיד מדאורייתא דלגבי ההיא כרבנן סב׳ ליה דלית להו חוקקין להשלים:

7 והא דבעי׳ לר׳ חוקקין להשלים למהוי מקום ד׳ מפני שהכלכל׳ נתונה למעלה בראשו של אילן וגם אם היא נתונה למעלה יש בעמק שוליה ג׳ טפחי׳ והעירוב נתון בשוליה דליכא למימר לבוד דהכי אורחא דמילתא מסתמא הא אלו היתה כלכלה בראשו של אילן ואין בשוליה עומק ג׳ טפחים הוה אמרינן לבוד והרי יש בצרוף הכלכלה וגופו של אילן ד׳ טפחים וזה ברור וכן פרשו בתוספת. וא״ת ולמה לן לדחוקי ולמימר דר׳ סבר חוקקין להשלי׳ לימא דמיירי באילן שאין בו ד׳ ויש בכלכלה גובה רחב ד׳ טפחים ולפי׳ עירובו עירוב דהא איכא מקום ד׳ וליכא רשות היחיד כיון שיש בקיעת גדיים וי״ל דא״כ פשי׳ שעירובו עירוב ומאי קמ״ל ואי משום דקמ״ל אסור ליטלו בשבת משום דצדדין אסורין אמאי אשמעי׳ הכא לשמעי׳ בעלמא שהרי אין זה מעלה ולא מוריד לעניין עירוב אלא ודאי הא קמ״ל דאמרי׳ חוקקין להשלים לד׳ טפחים ואכתי ק״ל אמאי דחיק לאוקמיה מתנייתא בתרי גווני נימא דכלה רישא וסיפא באילן שאין בו ד׳ טפחים קתני רישא דלמעל׳ מעשר׳ אין עירובו עירוב משו׳ דבעי׳ מקום ד׳ וליכא וכדקא מפרשי׳ בסיפא ולמטה מעשרה עירובו עירוב דכל שהוא למטה מעשרה לא בעי׳ מקום ד׳ וכדאית׳ לקמן תירץ הר״ם בר שניאור ז״ל דמשמע לן דמאי דקאמר ר׳ דמעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב אינו מפני חסרון מקום ד׳ אלא מפני איסור טלטול שבת דומי׳ דרבנן דאמרי. עלה כל שאסור ליטלו ומתני׳ נמי אע״ג דלא איירו בה רבנן לא מפרשי׳ לה מטעמא דלית ביה ד׳ טפחים משום דמשמע לן דמתני׳ דומיא דבריתא מיירי באיסור טילטול שבת:

8 מאי ר׳ יהודה דתניא רבי יהודה אומר נעץ קורה ברשות הרבים והניח עירובו עליה גבוה עשרה ורחבה ד׳ עירובו עירוב ואם לאו אין עירובו עירוב אינה גבוה עשרה אין עירובו עירוב אדרבא הוא ועירובו במקום אחד הוא. כך גרש״י ז״ל וכתב הוא ז״ל דסיפא הוא דקשי׳ לן דקס״ד דכי קתני ואם לאו אין עירובו עירוב בין אגובה ובין ארחב קאי ולהכי פרכי׳ באינה גבוה עשרה למה אין עירובו עירוב דהא לאו רשות היחיד הוא וה״ל הוא ועירובו במקום אחד אבל רישא דקתני גבוה עשרה ורחבה ד׳ עירובו עירוב ל״ק: דסביר לן כרב׳ שהנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות והוה ליה הוא ועירובו ברשו׳ היחיד. והקשו בתו׳ דא״כ לקמן שדוחק התלמוד עצמו לסיועי׳ לרב׳ אמאי לא סייעיה מהכא וי״ל דלא אסתייע משום דסבירא לן דכי קתני שרחבה ד׳ טפחים היינו בראש הקורה ויש תחתיה בקיעת גדיים ולא חשיבא רשות היחיד וכן פי׳ הראב״ד ז״ל וא״ת ומאי האי דפרכי׳ בכשאינה גבוה עשרה הוא ועירובו במקום אחד דהא כרמלית היא ודילמא כרבנן ס״ל דכל שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות: ויש לומר דהכי פרכינן דאם איתא טפי הוי לן למימר שיהא הוא ועירובו במקום אחד כשהוא למטה מעשרה יותר משהו׳ למעלה וכיון דהוי עירוב למעלה כ״ש דהוי עירוב למטה ויש נסחאות דגרסי׳ בהדיא דפרכי׳ בין מרישא בין מסיפא גבוה עשרה היאך עירובו עירוב דהא הוה ליה הוא במקום אחד ועירוב במקום אחר ותו ואם לאו אין עירובו עירוב אמאי והא הוא ועירובו במקום אחד. ואפי׳ גרסתינו יש לפ׳ כן דסיפא ורישא קשיא לן ומסתיים לה תלמודא בלישנא דנקט אדרבא כלומר דאדרבא איפכא מסתברא. ומסתברא דאפ ' לגרס׳ זו האחרונה עיקר קושיין מסיפא הוא דאלו מרישא הא מצי׳ לתרוצי דטעמא כדרב׳ שהנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות ורשות היחיד עולה עד לרקיע דלא אלימא ממתני׳ דפרישנא בהכי:

9 אלא לאו ק״ק גבו׳ עשרה צריך שיהיה בראשה ד׳ אין גבוה עשרה אין צריך שיהא בראשה ד׳ טפיחים. פרש״י ז״ל דכי קתני ואם לאו אין עירובו עירוב לאו אגובה קאי אלא ארחב. וה״ק כי כשהיא גבוהה עשרה אם היא רחבה ד׳ טפחים עירובו עירובו ואם אינה רחבה ד׳ אין עירובו עירוב דבעי׳ מקום ד׳ ודייקי׳ מינה דאם אינה גבוה עשרה לא בעי׳ רחבה ד׳: והא דלא בעי׳ עירוב ע״ג מקום ד׳ כשהוא למטה מעשרה פרש״י ז״ל דכיון דלמטה מעשרה הוא כמאן דמנח אארעא דעי ע״כ: ויש מקשים שלא אמר כן אלא כשנח בדבר שאינו מסויים כגון שנח בפני הכותל ולא קשיא כלל שלא נתכוין רבי׳ ז״ל לומר שיהא דין זה בכל מקום אלא שלענין הנחת עירוב חשבי׳ ליה כמונח בקרקע מכיון שהנחתו תוך עשרה טפחים שהוא אויר ממקומו של אדם בר״ה:

10 כמאן דלאו כרבי יוסי מה שפי׳ שפירשנו למעלה מתני׳ דרבי דגבוה עשרה טפחים ורחבה ד׳ לפי׳ עירובו עירוב ולא חשיב ברשות היחיד מפני שלמטה אינה רחבה ד׳ ואיכא בקיעת גדים. יש לפ׳ כאן דההוא רישא קיימי׳ דהא דלא כרבי יוסי ברבי יהודא דלדידיה כל שיש ברחבו ד׳ טפחים וגבוה עשרה כגון טרסקל זה אע״פ שהוא קצר למטה ויש תחתיה בקיעת גדיים חשיב רשות היחיד אלא ודאי דר׳ יהודה לית ליה דר׳ יוסי בריה ופרקי׳ דלעולם כבריה ס״ל וע״כ לא קאמר ר׳ יוסי אלא התם גבי טרסקל דהוי למעלה מחיצתו סביבות הקורה ונראות כאלו יורדות למטה וראוי לומר גוד אחית מחיצתו. אבל קורה זה שהיא רחבה למעלה ד׳ טפחים ומתקצרת ויורדת למטה מעט מעט לא הדירן מחיצתא ואין בה היכר לומר גוד אחית מחיצתה ובתוספ׳ פירשוה וגם הראב״ד ז״ל אבל רש״י ז״ל פי׳ דעל אוקמתא דרבינא דלעיל קיימינן דכלכלה לא חשיבא רשות היחיד אע״פ שיש בה רחב ד׳ טפחים כשחוקקין באילן להשלימה לד׳ וטעמא משום שיש תחתיה בקיעת גדיים ועלה אמרי׳ השתא דלא כרבי יוסי דלדידיה אמרי׳ גוד אחית מחיצתא גבי טרסקל אע״פ שיש תחתיו בקיע׳ גדיים מכיון שיש ברחבו ד׳ טפחי׳ אבל בכלכלה זו אין בה רחב ד׳ בשים מקום אלא א״כ תאמר חוקקין להשלים ותרתי לא עבדי׳ דנימא חוקקין להשלים ודנימא גוד אחית מחיצתא דאין זה מחוור בעיני דא״כ הוה לן למימר הא מילתא לעיל בסמוך ולאתויי בתר הכי במתניתא דרבי יהודה ושקלא וטריא דעלה כתב רש״י ז״ל דאיכא דמפרשי דהא דאמרינן כמאן דלא כר׳ יוסי דקאי אנעץ קורה דקאמר ר׳ יהודה קורה שאין ברחבה ד׳ טפחים לא חשיבא רשות היחיד וה״ק כמאן כר׳ יהודה קורה דגבוה עשרה צריכ׳ שיהא בראשו ד׳ דלא הוי רשות היחיד בפחות מד׳ דלא כר׳ יוסי בר׳ יהודה דחשיב טרסקל רשות היחיד וסתם טרסקל אינו רחב ד׳ טפחים. והקשה רבינו ז״ל על פי׳ זה דהא בפ״ק מיתי לה להא דר׳ יוסי בר׳ יהודה גבי בצייתא דמישן שרחבות ד׳ טפחים למעלה אלא דאיכא תחתיהם בקיעת גדיים ומוכח התם דטעמא דר׳ יוסי משום דאמרי׳ גוד אחית מחיצתא כיון שיש למעלה רחב ד׳ טפחים ועוד שבכל מקום שאמרו בתלמוד דליכא רשות היחיד בפחות מד׳ למה לא אמרו דהוי דלא כר׳ יוסי בר׳ יהודה כדאמרן הכא. ויפה הקשה רבי׳ ז״ל ועוד קשה לנו דהא לא שמעינן בדר׳ יהודה דילמא משום דלא הוי רחב ד׳ טפחים לא הוי רשות היחיד. אלא א״כ היו מפרשים הברייתא כפי׳ התוספות והראב״ד ז״ל שכתבנו למעלה דמשום דליכא ד׳ טפחים למטה לא הוי רשות היחיד וא״כ הפי׳ יבא כראוי וליכא למקשי עליה מידי:

11 ר׳ ירמיה אומר שאני כלכלה הואיל ויכול לנטותה ולהביאה בתוך עשרה. פי׳ ר׳ ירמיה מהדר אמתנייתא דלעיל דלעולם סיפא נמי באילן שיש בו ד׳ טפחים דה״ל כלכלה חורי רשות היחיד דהוו כרשות היחיד והא דקתני עירובו עירוב וחשבי׳ ליה הוא ועירובו במקום א׳ מפני שיכול להטות את ראשה עד שיכוף אותו למטה מעשרה שהוא רשות הרבים ושקיל ליה לעירובו ומייתי ליה למקום שביתתו שהוא ברשות הרבים ואכיל ליה דהשתא מרשות הרבים לרשות הרבים קא מייתי ליה. וק״ל דהא מ״מ כשהטה ראש הכלכלה למעלה מעשרה עד למטה מעשרה קא מייתי העירוב מרשות היחיד לרשות הרבים. וי״ל דכיון דקיימא בהטיה לא חשיבא הנחה ע״ג מקום ד׳ טפחים וקי״ל דבעי׳ עקירה והנחה מעל גבי מקום ד׳ אי נמי דכיון שלעולם קצת הכלכלה עומד במקומו למעלה לא חשיב כמוציא העירוב מרשות היחיד לרשות הרבים דאגוד כלי שמיה אגוד וכדאיתא במסכת שבת גבי מוציא כיס שיש בו מעות שאע״פ שהוציא ראשו הא׳ לחוץ ויש בו מעות לא חשיבא הוצאה לחייבו מדאורייתא כל זמן שיש בפנים שום דבר מן הכיס ואפי׳ שנצים שלו למ״ד דאגוד כלי שמיה אגוד:

12 יתיב רב פפא וקאמר לה להא שמעתא. פי׳ וקאמר הא דר׳ ירמיה דאמרי׳ הואיל בכה״ג לדון מה שהוא שתי רשויות מן התורה כרשות אחת ובמקום אחת. איתיביה רבי בר שילא לרב פפא כיצד הוא עושה מוליכו בראשון ומחשיך עליו לשמרו עד שיהא בין השמשות שהוא קונה עירוב ומיירי במוליכו ע״י שלי׳ דאי לא כיון שהוא עצמו הולך שם אין צריך עירוב פת דהא קא מערב ברגליו וכדפרש״י ז״ל.

13 נוטלו ובא לו. פי׳ שאם יניחנו שם שמא יאבד למחר קודם בין השמשות ואין לו עירוב ליום השני ולפי׳ נוטלו ובא לו בי״ט ולמחר בשני מחשיך עליו כשמוליכו שם קודם בין השמשות עד שיעבור זמן בין השמשות שהוא כניסת שבת ואם ירצה אוכלו שם ובא לו: