ריטב"א על עירובין מ״ב

1 אלא לאו חסורי מחסר׳ וכו׳. תמיה׳ מילת׳ נהי דאכרח שפיר דבמקומו דקתני ר׳ נחמי׳ בשוגג מיירי למה ליה לחסורי מתני׳ כי היכי דלוקמ׳ כתנאי בדרב פפא דהא איפש׳ לומר דמתניית׳ כפשוט׳ ובשוגג שלא במקומן פליגי וכדאקשי׳ בסמוך וי״ל דתלמוד׳ אפרוק׳ דלקמן סמוך דמכרחי׳ דת״ק במזיד נמי שרי: והא מדקתני סיפ׳ לעולם אסורין פי׳ דשמעי׳ לת״ק דסגי ליה למשרי כל היכא דאיכא חד׳ לקול׳ כגון דהו׳ שוגג שלא במקומן או מזיד במקומן דלהכי קתני עלה ר׳ נחמיה דלעולם אסורים עד איכא תרתי לקולא עד שיחזרו למקומן שוגגין ופליגי בתרתי דאי ת״ק לא שרי אלא בחד׳ בלחוד דהיינו שוגג שלא במקומן אסורין אמאי קתני לעולם אסורין: ואין פי׳ זה מחוור כל הצורך דדילמ׳ האי תנ׳ לישנ׳ קליל׳ ולישנ׳ דכייל בעי למנקט ושפיר קאמר לעולם אסורין ואפי׳ בשוגג עד שיחזרו למקומן: והפי׳ שנראה נכון דדייק ליה מלישנ׳ יתיר׳ דקתני שוגגין דאם אית׳ דת״ק לא איירי התור׳ אלא בשוגג שלא במקומן ואתי ר׳ נחמיה ור׳ אליעזר בן יעקב לומר שאינן מותרין לעולם ואפי׳ בשוגג עד שיחזרו למקומן לתני לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן וממיל׳ שמעי׳ דאשוגג דשרי ת״ק קיימי למה לי למתני שוגגין אלא ודאי מהאי לישנ׳ שמעי׳ דת״ק דשרי בתרתי כיון דאיכא חדא לקולא בין בשוגג שלא במקומן או במזיד במקומן וכיון דכן לא סגיא דלא נימא דמתניתא חסורי מחסרא כדאמרי׳ לעיל ודרב פפא תנאי היא וכיון דקאי רב פפא דהוה בתרא כת״ק הלכתא כוותיה שאם חזרו למקומן אפי׳ במזיד הרי הם כאלו לא יצאו ולענין מאי דפליג ת״ק ור׳ נחמיה ור׳ אליעזר בן יעקב בשוגג במקומן: י״א דכיון דרב פפא לא איירי בהא הדרי׳ לכללין דמשנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי ואפילו בברייתא אבל בתוספות כתבו דכיון דקי״ל כת״ק בחדא ה״ה באידך דרב פפא דעדיפא נקט דאפילו בהא דבמזיד הלכתא כוותיה וכ״ש באידך דהוי שוגג וכן נראה עיקר:

2 מהלך אלפים פסיעות בינונית. פי׳ דפסיעה בינונית אמה בקרוב ואפילו בשבת יכול למנות ולעשות כן הוא צריך ללכת אותם בשבת לשום צורך בשבת ומונה אותם בינו לבין העיר עצמו והויא לה כמדידה דמצוה דשריא כדאי׳ בשלהי מסכת שבת:

3 ואמר רב נחמן אמר שמואל שבת בבקעה. פי׳ וקנה שם שביתה אלפים אמה לכל רוח והקיפוהו עובדי כוכבים ומזלות מחיצה פי׳ שעשו שם עובדי כוכבים ומזלות מחיצה גמורה סביבותיו ופרש״י ז״ל דמיירי שעשאוה לדירה דהא קאמר דמטלטל בכלא ע״י זריקה ואי במחיצה שלא לדירה אם יותר מבית סאתים אסור לטלטל בה כלום אלא בד׳ אמות. מהלך אלפים אמה כשיעור תחומו והיה נראה דהא אתיא דלא כר״ג ושמואל לטעמי׳ דאמר לקמן שאין הלכ׳ כר״ג בדיר וסהר דאלו לר״ג הא קתני שאם הוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות אפילו מכל תחומו ונתנוהו בדיר וסהר שמהלך כלא דכלא היקף כד׳ אמות דמי וכ״ש בזה שההיקף הוא סביב תחומו. אבל רש״י ז״ל כתב דהא אפי׳ אליבא דר״ג היא דהא רב הונא וחייא בר רב דאיירי בה תלמידי דרב נינהו דפסק הלכה כרב בדיר וסהר ועד כאן לא קאמר ר״ג שאם נתנוהו בדיר וסהר שמהלך את כלה אלא כשהוציאוהו חוץ ממקומו שנעקרה שביתתו הראשונה ולפי׳ הקלו עליו לתת לו שביתה בכאן שיהא כל ההיקף כד׳ אמות: אבל כששביתתו הראשונה קיימת אין לו אלא תחומו שקנה תחלה וטעם נכון הוא וכן אמר בירושל׳ על האי פלוגת׳ דרב נחמן ור״נ הוינן בעיין מימר מה פליגין ביה ר׳ עקיבא ור׳ יהושע ברם כר״ג ורבי אליעזר בן עזריה לא פליגין ואפי׳ כר״ג וכר׳ אלעזר ב״ע פליגין קל הוא שקנה לו שביתה ממי שלא קנה לו שביתה ע״כ והרי זה הירושל׳ מבואר כדברי רבי׳ ז״ל וכן העלו בתוספות אלא שלקמן חזר בו רש״י ז״ל ולפי זה היה נראה שאם הוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות מן האלפים אמה שלו לשאר ההקף שמהלך את כלו דהא הויא לה כהוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות ונתנוהו בדיר וסהר: אבל הרב מורי ז״ל אומר דהתם שההקף כלו חוץ לתחומו אבל בכאן שזה ההקף הוא סביב תחומו ומתחלתו נאסר באותו ההקף שלא היו לו אלא האלפים שלו כשהוציאוהו לאותו קצת. שנאסר בו לא חשיב כנתנוהו בדיר וסהר ואין לו אלא ד׳ אמו׳ וכן אתה אומ׳ במי שכלתה מדתו בחצי העיר וחזרו והוציאוהו לחציה האחר שאין לו אלא ד׳ אמות אבל הוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות מתחומו ואחר כך הקיפיהו מחיצה הרי זה כנתנוהו בדיר וסהר שזה בשעת ההקף לא היתה לו שביתה ולא נאסר לעולם בהקף זה:

4 ומטלטל בכלא ע״י זריקה. פי׳ דשורת הדין כי מותר לטלטל בכלו לגמרי דכיון שהוקף מחיצה לדיר׳ ה״ל רשות היחיד שכל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה וכשהיא בשוגג מותר לטלטל בה כדאי׳ בשבת ובפרקין קמא והרי כשוגג הוא ואפי׳ למ״ד בפ״ק דשבת גורמת ולא דיורין גורמין התם הוא דליכא מחיצות גמורות אבל הכא דאיכא מחיצות גמורות לשם דירה אע״ג דאתעבידו בשבת מהני ומה שלא התיר שמואל לטלטל בכלא אלא ע״י זריקה מפני שא״א לו לצא׳ חוץ מתחומו ותדע שהרי הות׳ לו ע״י זריקה לזרוק כרצונו ואפי׳ ביותר מד׳ אמות והיינו מטעמא דחשיב כרשות היחיד ואפי׳ מדרבנן ומזה אתה למד כי בתוך האלפים אתה שיש לו רשו׳ להלך מטלטל בהם כרצונו. וכן פרש״י ז״ל ורב הונא אמר מהלך באלפים ומטלטל בד׳ אמות פי׳ שאין מתירין לו לטלטל דאלו הותר בזריקה הותר נמי כדרכו דכל תוך אלפים שמותר להלך בשם אין בין טלטול כדרכו לטלטול בזריקה: ולטלטל בכלא ע״י זריקה ולא לומר קושיא פרכי׳ הא מעיקרא הכי לא שרית לטלטל ואפי׳ בתוך אלפים אדרבא ליטלטל בכלא ע״י זריקה דהא רשות היחיד גמורה היא. ומהדרי׳ גזירה שמא ימשך אחר חפצו כלומר ויבא לצאת חוץ למקומו:

5 באלפים אמה מותר ליטלטל כדרכו ואפי׳ חוץ לד׳ אמות ופריק משום דהויא כמחיצ׳ שנפרצה במלואה למקום האסור. פי׳ דכיון דחוץ לאלפים מתסר ואפילו ע״י זריקה הרי שהוא תוך אלפים נפרץ במלואו למה שהוא חוצה לו שהוא מקום האסור וע״כ הא בשבת מיירי דאלו בי״ט מודה רב הונא דשרי לטלטל בכל האלפים ולא הוי נפרץ במלואו למקום האסור דדבר פשוט הוא שמותר ששרות בי״ט וכן כתבו בתו׳: כמאן לא כרב נחמן ולא כרב הונ׳ פי׳ ועל כרחין א״א למעבד דלא כחד מנייהו דמה נפשך אי לא גזרי׳ שמא ימשך אחר חפצו יטלטל בכלא ע״י זריקה ואי גזרי׳ לא יטלטל אלא בד׳ אמו׳ ואפי׳ בתוך אלפים דהא נפרץ במלואו למקום האסור. ופרקי׳ אומ׳ בד׳ פי׳ מאי מטלטל באלפים דקאמר שמטלטל בהם בתוך ד׳. ולאפוקי דחוץ לאלפים לא מטלטל כלל:

6 במאי מטלטל לאו ע״י זריקה. פי׳ דטלטול כדרכו לא איפשר דהא קתני שלא יעבור את התחו׳ ואם כן ש״מ דלא גזרינן שמא ימשך אחר חפציו: יש ספרים דגרסינן לא ע״י חשיכה: ופרוקא הוא דמיהא ליכא סייעתא לשמואל דהא קתני והמטלטל בכלא ע״י משיכה הוא. שמותר למשך חפץ חוץ לאלפים לתוך אלפים דליכא למגזר שמא ימשך אחר חפצו דלאו חפצו הוא עד דמייתי ליה. כן פרש״י ז״ל הגרסא הזאת אבל ליתא בנוסחי דוקני והוא ז״ל לאגרי׳ ליה: והא דקתני שאין לו אלא חצי העיר היינו נפי שבאת העיר לסוף המדה אבל אלו באת בתוך המד׳ אינ׳ נמשכה אלא כד׳ אמו׳ ומודדין מחוצ׳ לה תשלום האלפים אמה וכדאמרי׳ בפ׳ כיצד מדת העיר עול׳ לו והדין למי שלא שב׳ בתוכה שאלו שב׳ בתוכו היו לו אלפים אמה לכל רוח וזה ברור:

7 גרש״י ז״ל אמר רב הונא היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי חצרו אין לו אלא חצי חצרו. ולא גרסי׳ בחצי העיר דא״כ מאי קמ״ל רבי הונ׳ דיש לו חצי העיר מתני׳ היא בפרק כיצד מערבין כלתה מדתו בחצי העיר יש לו חצי העיר אלא ודאי הא קמ״ל רב דאפי׳ בחצר דאיכ׳ למגז׳ טפי שמא ימשך לחציו האחר לא גזרי׳ אע״ג דהא קתני התם נמי שאם כלתה מדתו בחצי מערה יש לו חצי מערה אפי׳ הכי אצטריך לאשמועינן חצר דשכיחי ביה כלים ואיכא למגזר טפי דילמא אתי לטלטולי בכלא כן פירשו בתו׳. מהו דתימא ניחוש דילמא אתי לטלטלולי בבלא. וה״ה שהיה יכול לומר ניחוש דילמא אתי להלוכי בכלא. אלא ודאי הא מההיא דמערה שמעינן לה ולהכי נקט חצר דהכא שכיחא חששא דטלטול משום דשכיחי בה כלים ואגב טלטול נמי שכיח׳ הלוך ואפ״ה אשמועינן רב הונא דלא חיישינן להכי. וק״ל דכיון דקאמר ניחוש דילמא אתי לטלטל בכלא דהיינו חוץ לאלפים מכלל דבתוך אלפים מותר לטלטל כדרכו חוץ לד׳ ואלו רב הונא גופיה אמר לעיל שאין מטלטלין באלפים אלא בד׳ אמות: ר״ל דאין ה״נ ומשום דלא אסרי באלפים אלא משום גזירה דכלא נקט מכלא כן פי׳ בתוספת. הואיל ותקרת הבית חוצבת פי׳ דהא איכא הכירא כאלו תקרת הבית יורדת וסותמת וליכא למיחש שמא ימשך לפנים. דלא גזרי׳ הלוך דיר וסהר אטו הלוך דבקעה פרש״י ז״ל דאע״ג דהוציאוהו׳ עובדי כוכבי׳ ונתנוהו בבקעה אין לו אלא ד׳ אמות. כשנתנוהו בדיר וסהר מהלך את כלא ולא גזרי׳ דיר וסהר אטו בקעה ומדהלוך אטו הלוך לא גזרי׳ הכא טלטול אטו הלך לא גזר כדרב הונא ודחי׳ דלא דמי דהתם בבקעה ודיר וסהר שני מקומות והכא מקום אחד: ואין פי׳ זה מחיור כל הצרך חדא דהיכי ס״ד מעיקרא לרב הונא בריה דרב נתן לדמויי הא דלא גזרי׳ דיר׳ וסהר אטו בקעה לאידך שהוא במקום א׳ ובאדם א׳: ועוד דהכי הל״ל ומדלא גזרי׳ דיר׳ וסהר אטו בקעה טלטול אטו הלך לא גזרי אלא שבזו י״ל דאיידי דבעי למימר טלטול אטו הלוך לא גזר נקט בהא הלוך אטו הלוך. ואחרים פירשו דר״ג כיון דס״ל שאם כלתה מדתו בחצי חצר או בחצי דיר וסהר אין לו אלא חציו וכדפריש לעיל כך היל״ל כי כשהוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות ונתנוהו בדיר וסהר שלא יהלך בו אלא בד׳ אמות דניחוש דילמא אמר האי גברא כיון שנתנוהו לו כל הסהר בודאי שביתה גמורה נתנו לו כאן לפי שיציאתי חוץ לתחומי ואתי להלך חוץ לדיר וסהר כאלו קנה שם שביתה מבעוד יום והשת׳ אמרינן שפיר דכי היכי דבהא לא גזר ר״ג הלוך דיר וסהר בפני׳ אטו הלוך בחוץ ה״ה נמי דלא גזר בחצי חצר וחצי דיר וסהר טלטול אטו חוץ ממנו אטו הלוך חוצה לו. ודחי דשאני התם דהוו להו שני מקומות ויש מחיצות חוצצות בנתיים והכירא שלא יבא להלך חוץ לעיר לדיר וסהר כלל מה שאין כן בזו שהכל חצר אחת ודיר אחת וכן פירש מורי הרב ז״ל:

8 אבל טלטול אטו הלוך ומקום אחד הכי נמי דגזרי מכאן ראיה גמורה למה שפרש״י ז״ל למעלה דההיא דשמואל אפי׳ ר״ג מודה בה וכן כל מאי דתניא לעיל שהמודד וכלתה מדתו בחצי דיר וסהר אין לו אלא אותו חצי בלבד שאם לא כן מאי טלטול אטו הלוך איכא למגזר הכא דהא לר״ג מותר להלך בכלו כיון שמוקף מחיצות דהא אדשמואל ורב קיימי׳ דמיירי כשהקפוהו עובדי כוכבים ומזלות מחיצה וזה ברור. ומיהו רש״י ז״ל פי׳ כאן טלטול אטו הלוך לא גזר כגון ששבת בבקעה בי״ט בלא מחיצות לא גזרי׳ טלטול דזריקה חוץ לאלפים אטו חוץ הלוך כרב נחמן ואע״ג דשבת בבקעה לא סביר להו כוותיה דהא לדידהו נתנוהו בדיר וסהר מהלך את כל׳ אע״פ שלא שבת באויר מחיצות: ואין זה נכון חדא דשבת בבקעה מאן דכר שמה דאנן ההיא גופא דאפליגו שמואל ורב הונא אתיא לאוקמי כתנאי אי גזרינן טלטול אטו הלוך או לא ועוד דביום טוב מודה רב הונא שמותר לטלטל בכל האלפים כדכתיב לעיל וליכא למימר דנוקים פלוגתא דרב הונא ושמואל בשבת ונוקים הא דהכא בי״ט אלא ודאי שהסוגיא באה כפשוט׳ לפי מה שפרש״י לעיל: ולא ידענו מה היה לו לפרש כאן כמו שפי׳. וי״ל דמרן ז״ל הכא אשמעי׳ דמסוגיין ליכא ראיה ולעיל אשמעי׳ עיקר דינא. אבל הכא דלא שבת באויר מחיצות לא. וא״ת והא ספינה דאפליגי בה במתני׳ ששבת בה באויר מחיצות מבעוד יום י״ל דבהאי דחויא סביר לן כדאמרינן לקמן אליבא דר׳ יהודה דמחיצות ספינה כיון דלהבריח מים עשיות לא חשיבי מחיצות:

9 והלכתא כשמואל דתניא כוותיה ורב נחמן מכרח כוותיה: אמר רב הלכה כר״ג בדיר וסהר וספינה ושמואל אמר הלכה כר״ג בספינה אבל לא בדיר וסהר: דכ״ע מיהת בספינה הלכה כר״ג מ״ט כלומר מ״ש ספינה מדיר וסהר דהא בכלהו איכא הקף מחיצות: אמר הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום פי׳ דכיון דקנה שביתה בספינה זו ובאותה שעה דכ״ע כלא כד׳ אמות דמיא כדין השביתה בתוך העיר אף עכשיו לבסוף לא נפקא מדינה ונדונת כאן בסופ׳ כד׳ אמות ומיהו ר׳ עקיב׳ ור״י סברי דכיון שנכנס שם על דעת שהמהלך הספינה ותוציאנו מתחומו גם דספינה נידא מכיון דנפקא מתחומו בטל דינא דמעיקרא והוי כאלו לא שבת שם:

10 ר׳ זירא אמר הואיל וספינה נוטלתו מתחלת ד׳ ומניחו בסוף ד׳. פירשו הראשונים ז״ל דר׳ זירא סבר דכי קתני ר״ג שמהלך את כל הספינה היינו בשמהלך בהפך הליכ׳ של ספינה שהספינה הולכך לצד מערב והוא מהלך בה כלפי מזרח כי בכל פסיעה שהוא הולך בה לצד מזרח הספינה מוליכתו כלפי מערב לתוך ד׳ אמותיו וכאלו לא יצא ממקומו הראשון דמי ונמצא שלא נתנו לו אלא ד׳ אמות: ורש״י ז״ל דחה פי׳ זה דהא מתני׳ סתמא קתני שמהלך את כלא ואפילו במהלך כפי הליכה של ספינה: והוא ז״ל פי׳ דה״ק דכיון דהספינה נידא ומהלכת ובכל פסיעה ופסיעה שהוא מהלך בה עוקרתו ומליכתו לסוף ארבע אמות אין לו תורת ארבע אמות שהרי לא עמד תוך ארבע אמות משיצא חוץ מתחומו אלא במידי דקביע והרי כל הספינה כד׳ אמות ור׳ עקיבא ור׳ יהושע לית להו האי טעמא כיון דספינה מינח ניחא ומיא הוא דקממטי לה כך יש לפרש לפי פי׳ ז״ל. ובתוס׳ פי׳ דכיון דספינה מהלכת היא ועל כל פסיעה ופסיע׳ עוקרתו הספינה ממקומו הרי הוא נדון בכל פסיעה ופסיעה כאלו הוצאתו תמיד מתחום לתחום שיש לו בכל א׳ מהם ד׳ אמות וכיון דכן שפיר יכול להלך את כלא ור׳ עקיבא ור׳ יהושע אמרי דספינה מינח ניחא וכדפרישית. והפי׳ הזה נכון. ולכלהו פירושי לא אתיא הא דר׳ זירא אלא במהלך בספינה בעוד שהיא מהלכת ובהא הוא דשרי׳ להלוך את כלא והיינו דאמרי׳ בסמוך: