ריטב"א על עירובין ע״ח

1 ואמר רב נחמן כו׳. פי׳ שאין ברחב ד׳ ממעטו פרש״י ז״ל הרי זה מיעוט לגבי הכתל ומתירו ולא אמרן אלא דאותביה עילויה כלומר שסמוך ראש הסולם על הזיז ואין חווקי׳ הסולם מרוחקין זה מזה שלשה טפחים אבל אותביה בהדיה כלו׳ שסמוך ראש הסולם מן הצד אורוחי ארוח לזיז ולא מיעט לאויר שתחתיו ומיעוט באויר מינו מיעוט וזה עולה לפי פירושו שלמעלה ולפי פירושינו יש לפ׳ כמו שפירשו אחרי׳ זיז היוצא מן הכתל רחב ד׳ על ד׳ והניח עליו סולם כל שהו׳ מיעט את הזיז וגרע כחו שהסולם אינו ממעט כיון שהוא צר וכן הזיז אינו ממעט כיון שהסולם מונח עליו דהא ממעט תשמישתיה שהניחוהו בצד הזיז ולא עליו ממש לא גרע כחו של זיז בכך דאדרבה כל שהוא נתנו בצדו הרחיב לזיז להשתמש בו: כתל י״ט צריך זיז אחר להתירו לפי פירושינו אפי׳ בשאין בו סולם כלל וכשהם שני זיזין בעי׳ זה שלא כנגד זה דבהכי נח לעלות מזה לזה אבל רש״י ז״ל פי׳ כי צריך ליתן סולם תחת הזיז ומזיז לזיז למעט אוירו על ידי החווקים שהם קרובים זה לזה בפחות מג׳ טפחים ולהכי בעי׳ שלא יהו הזיזין זה כנגד זה כדי שיוכל להעמיד סולם מזה לזה והא דאמרי׳ דכתל עשרים צריך שני זיזין מיירי בכתל עשרים שוחקות כי כשתניח הזיז האחד בנתים לא סגיא שלא ישארו עוד שלשה טפחים וגובה עשרה למעלה הא אלו היו מצומצמים בזיז כל שהוא בנתים הוה סגי וזה ברור:

2 לא שמיעא לך. פי׳ שיכול ליתן דף ע״פ הבור ומשתמש עליו וק״ל למה אנו צריכין לטעם זה תיפוק לי דבור וחולייתיה מצטרפין לעשרה הרי בור עצמו חשוב רשות היחיד גמורה ויכול להשתמש בתוכו כענין חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ד׳ שהוא רשו׳ היחיד גמורה כדאי׳ בפ״ק דשבת והנכון בזה מה שפרש״י ז״ל דאנן לא מפשטא דמימרא דר׳ יוחנן מייתי לה הכא אלא מן הדומה לדברי ר׳ יוחנן והתם בפ׳ הזורק קיימי׳ דתנן חוליי׳ הבור והסלע בזמן שגבוהין עשרה ורחבין ד׳ הנוטל מהן והנותן על גבן והוינן בה למה לי למתני חוליית הבור והסלע לתני הבור והסלע וא״ר יוחנן הא קמ״ל בור וחוליית׳ מצטרפין לעשרה וה״ה ודאי דמצטרפין להשלי׳ לרחב ד׳ וכן מפו׳ בירוש׳ ולא עוד אלא דכיון דתנן בזמן שגבוהין ורחבין ד׳ חייב ותרוייהו קתני חוליי׳ הבור והסלע שהחולי׳ משלמת בין לגובה ובין לרחב ועלה אמרי׳ דכי משלים לרחב מאי הוי דהא כיון שיש חלל בנתים לא מצי משתמש באותן ד׳ טפחים ולא חשיב רה״י אלא ודאי דמנח מידי ומשתמש וכן פי׳ בתוס׳ וזה מוכרח הוא לפום שמעתין אלא דתלמודא נקיט לישנא קלילא: א״ת עוד למה לי בפ׳ הזורק לאחרים עושה מחיצה לעצמו כ״ש. י״ל שאין זה קשה כלל דהכא בשאין הבור רחב ד׳ איירי׳ דבור עצמו לא חשיב רשות היחיד דהא בעינן חוליית הבור להשלים לרחב ארבע טפחים וכי אמרינן דחוליית הבור מצטרף לרחב ד׳ שיהא הנוטל מתוכן והנותן על גבן חייב מיירי בשהחוליא גבוה מן הקרקע עשרה טפחים שיש בו גובה שיעור רשות היחיד ברחוב ד׳ וכן פי׳ בתוספות ומיהו כל שיש בחלל הבור ד׳ חוליית הבור מצטרפת לעשרה והנוטל מתוך החוליא והנותן על גבה חייב כדקתני בהדיא ואפשר דמיירי בשחוליא גבוה ג׳ טפחים שיצאת מתורת לבוד דאי לא אויר רשות הרבים שולטת בה כלל וזה יותר נכון מדפסיק ותני ולא יהב שיעורא ואי ק״ל הא דאמרי׳ התם על ההיא מתני׳ בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ד׳ אין ממלאין ממנה בשבת אלא א״כ עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים ואין שותין ממנה בשבת אלא א״כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא ואמאי צריך לעשות מחיצה גבוהה עשרה על שפת הבור והא אמרת דחוליית הבור אע״פ שאינה גבוה ג׳ טפחים מן הקרקע דין רשות היחיד יש לה וסתם בור יש עליו חוליא וא״כ למה לא ימלא ויתן על החוליא וישתה עליה דהא מרשות היחיד לרשות היחיד מפיק אלא לאו ש״מ דלא חשיב רשות היחיד עד שיהא גבוה עשרה טפחי׳ וזו אינה קושיא שאע״פ שהחוליא לא חשיבא רשות היחיד גמורה ואפי׳ אינה גבוה ג׳ טפחים כיון שעושה מחיצה לבור מ״מ לא שרינן למלאתו לתת על החולי׳ דילמא לא משתמיש התם שפיר ומנח לה מחוץ לחוליא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים ולפי׳ צריך לעשות מחיצה עשרה מחוץ לבור סביבותיו שיהא מה שבנתים רשות היחיד ג״כ וזו מחיצה עשרה דקאמר ולא שיגביה החוליא עשרה טפחים וזה ברור ופשוט כנ״ל.

3 אמר רב יהודה אמר שמואל. פי׳ כדי שיהא ראש הסולם מגיעו לראשו של כותל ולא יהא עומד זקוף דסולם זקוף אין תשמישו נח ופרש״י ז״ל דצריך שימשוך ראש הסולם מן הכותל ד׳ טפחים ולהכי בעי׳ י״ד טפחים לגבה כתל וד׳ למשיכה ולא דק דכל שיש בו י״ד יכול למשכו עשרה טפחי׳ מן הכתל ויגיע ראשו לראש הכותל דהא הוו להו עשר על עשר וכל אמתא בריבועו אמתא ותרי חומשי באלכסונה וה״ל באלכסון י״ד טפחים ורב יוסף אמר אפי׳ י״ג פי׳ דס״ל דיכול להרחיק ראש הסולם מראש הכותל פחות מג׳ טפחים פחות משהו ואביי אמר דסגי ליה באחד עשר כי יכול הוא להרחיק ראש הסולם מראש הכותל פחות מג׳ טפחים שהוא כלבוד והוה כאלו מגיע לראשו ולפי הפיר׳ הנכון שפרשנו לשמואל רגלי הסולם מן הכותל בשיעור גובה הכותל הא דנקט י״ג לרב יוסף י״א לאביי לסימנא בעלמא שויו ולאו דוקא אלא שיזהר שלא ישייר למעלה לרב יוסף טפח שלם ולרב יוסף י״ג טפחי׳ שלמים וירחיק רגלי הסולם מן הכותל למטה כשיעור מה שנוטל מגובה הכתל ובהכי לא הוי זקוף והוא בשטת שמואל. רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו ז׳ ומשהו. פרש״י ז״ל דס״ל דסולם זקוף ממש ואף לפירושנו ז״ל כן שהרי אי אתה מעמידו באלכסון תעמידנו לה׳ טפחים של גבה הכותל ותרחיקנו מן הכתל חמשה וה״ל אלכסונו ז׳ לחשבון כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונה וישאר מן הכותל למעלה מראש הסולם ה׳ פחו׳ משהו וזה לא יתיר רב הוא דהא לא נפק ליה מתורת לבוד ולמה יתיר השיעור הזה בצמצום א״ו כדאמרן דזקוף מנח ליה וכל פחות מג׳ כלבוד דמי וה״ל כאלו מגיע לראש הכותל.

4 אמר רב סולם זקוף ממעט ולא ידענא מ״ט כלומר דינא גמירנא ולא ידענא מ״ט אמר שמואל כו׳. יש שפירשו דשמואל מפרש טעמא דמ״ד אבל איהו לא סבר לה דהא בעי סולם י״ד אלמא לדידיה סולם זקוף אינו ממעט וכן פירש בתוספות ואחרים פי׳ דמודה שמואל בסולם זקוף ממעט בעיקר הדין אלא דקאמר כי לעשות שיהא נח תשמישתו צריך סולם י״ד ולא נהיר: ולי נראה דלא קשיין דההיא דלעיל להיתר הכתל שיהו מערבין אחד ובהא בעי׳ שיהא נח תשמישתו והכ׳ מיירי לענין מיעוט הכתלכדילהשתמש בו וכעין מה שפירש לעיל הר״ם ז״ל. אמר רבה אמר ר׳ חייא דקלים שבבבל אין צריכין קבע פרש״י ז״ל פסקי דקלים של בבל ודברי הניטל בשבת הוא דתורת כלי עליהם דראויין למושב אם הניחן סמוך לכתל. כדי למעטו אין צריך לקבען בקרקע דכבדן קבען ורב יוסף כו׳ פר״י ז״ל ואע״פ שאין בהם ד׳ חווקים דאי ביש בהם ד׳ חווקים היינו חלון המצרי שממעט בכל מקום וא״כ מאי אריא סולמות שבבבל ולא עוד הלא דבסולם המצרי ליכא מאן דפליג שדרון לבני בבל לקבוע להם מקום מחמת כבדן ובסולמות אלו פליג וכדאמרי׳ בסמוך דמ״ד דקלים אבל סולמות לא. והילכתא כר׳ אושעיא לקולא.

5 בעא מיניה רב יוסף. פרש״י ז״ל אם העמיד בכתל סולם כל דהו מכאן כלפי צפון וסולם כל דהו מכאן כלפי דרום ואין בא׳ מהם ג׳ טפחים וקבע ביניהן קשיין של תבואה כעין חווקים מזה לזה להשלימן לד׳ מהו א״ל אין כף סרגל עולה להם כלומר שסתם עליית סולם הוא שאדם נותן רגלו באמצע הסולם וזו אינה ראיה לכך קשיין מכאן פי׳ שהסולם אין בו ד׳ טפחים רחב והשלימו לד׳ ע״י קשיין שנתן בו מכאן ומכאן מהו א״ל הרי כף עולה הרגל בהן כי ראויין הקשין לאחוז בהן מיד ולעלות הסולם ע״כ. והגאונים והרמב״ם ז״ל פירש סולם מכאן וקשיין באמצע כי המחיצה החוצצת בין החצרות היתה של קשיין וסולם מכאן בחצר ראובן סמוך עליה וסולם מכאן בחצר שמעון סמוך עליה מאי מי אזלינן בתר סולמות והרי הן ראויין לעלות בהן או דילמא אין הולכין אחר המחיצה והיא אינה ראויה לעלות בה שאם יבא לעלות עליה תפול מחיצה ופשיטא ליה שאין הולכין אחר המחיצה כי מה הנייה יש בסולם מאחר שאין כף הרגל עליה הדר בעי קשין מכאן וקשין מכאן וסולם באמצען כלו׳ שהמחיצה כלו של קשין זולת מקום קביעות ראשי הסולמות שהוא עשוי שראוי לעלות בהן ויעמדו מהו ופשיט ליה דמחיצ׳ קשין מחיצה היא והסולם ג״כ ראוי לעלות ולא יפול וכן פי׳ הראב״ד ז״ל פי׳ רבותי.

6 חקק להשלי׳ בכתל. בכמ׳. פרש״י ז״ל כגון סול׳ צר וחקק בכתל מכאן ומכאן כנגדו להשלי׳ רחבו לד׳ בכמ׳ צריך להשלים הרחב בגוב׳ הכותל ואינו נכון. דאפי׳ בסול׳ זקוף לא יצטרך יותר חקק הכותל להשלי׳ רחב הסול׳ ואפי׳ הוא זקוף בסוף הכתל בקרן זוי׳ וכ״ש בסול׳ שאינו זקוף אלא ה״פ כגון שאין הסול׳ גדול שיספיק למעט את הכתל ובא לחוק חווקי׳ בכתל למעלה מן הסולם עד כמה הוא צריך לחוק בגובה הכתל. א״ל בעשרה פרש״י ז״ל עד עשרה בגובה הכתל דכיון דאיכא גובה עשרה ברחב ד׳ הוה ביה שיעור פתח ואע״ג דגבי כותל טובא לית לן בה. ולא נהיר דהא ודאי לכ״ע צריך שלא ישתייר עד גובה הכחל עשרה מלמעלה דא״כ לא מסתלק ליה וכדאמרינן לעיל בכתל י״ט או בכתל עשרים וכדפרש״י ז״ל גופיה לעיל לפי׳ פר״ת ז״ל דבעשרה היינו שיהא החקק בתוך העשרה העליונים שלא ישאר למעלה עשרה. חקקו כלו בכתל פי׳ שלא היה לו סולם כלל אלא שחקק בכתל כעין חוקקים בכמה א״ל מלא קומתו של כותל וכדמפרש טעמא משום דהכ׳ לא מסתלק ליה כי מה שנשא׳ מן הכותל שנוגע לצדדיו מעכבו מלעלו׳.

7 בעא מיניה רב יוסף מרבה עשאו לאילן סולם מהו. פי׳ דאילן אסור לעלות בו בשבת מדרבנן שגזרו בו משום משום שבות תבעי לר׳ שאמר שהנותן את ערובו באילן קנה ערוב ע״כ לא קאמר ר׳ אלא בעירוב דסגי ליה דליקני ליה בין השמשות וכל דבר שמשום שבות לא גזרו עליו בין השמשות הילכך רואין כאלו יכול לעלות וליטלו בין השמשות אבל הכא דלכלו יומא שבתא בעי׳ פתחא הילכך אפי׳ תימ׳ דבערובי חצרות איכא צד מצוה ודרכי שלום כדאיתא בירושלמי מ״מ כשעולה בו כל היום אפילו לדבר הרשות עולה או דילמא אפי׳ לרבנן פתחא הוא ואריא הוא דרביע עליה פיר׳ דאין פתחא בעינן והא איכא שהרי האילן הזה ראוי הוא לעלות בו בחול אלא דאסורא דשבת הוא דרביע עליה הילכך לא נפיק מתורת פתחא כדי שיכולו לערב אחד להשתמש דרך חורין. עשאו לאשרה סולם מהו פירש ואשרה אסורי הנאה ואפילו בחול אסור לעלות בה.

8 ותבעי לר׳ יהודה דשרי להניח ערובו בקבר דאסור בהנאה ותבעי לרבנן דאסרי תבעי לר׳ יהודה כו׳. פי׳ דבשעת העירוב לא מתהני דסבר אין מערבין אלא לדבר מצוה וקסבר מצו׳ לאו ליהנו׳ נתנו והכין אסקי׳ התם טעמא דר׳ יהוד׳ או דילמ׳ כו׳ פרש״י ז״ל דאע״ג דאסו׳ לעלו בו ארי׳ הוא דרביע עלי׳ ומ״מ פתחא שמיה והחצרו׳ מחוברין ומסתבר׳ דבאשר׳ דעובדי כוכבים ומזלות עסקי׳ דאפשר לידי הית׳ בבטול עובדי כוכבים ומזלות דאי באשרה דמשה הא כתותי מכתת שיעורא ועוד היכי א״ר יוחנן בסמוך דאילן דאיסו׳ שבת גורם לו אשרה דאסו׳ דבר גור׳ לה מות׳ השת׳ ומה אילן דאיסו׳ שב׳ שאין איסו׳ אלא ליומו לא אמרי׳ אריא דרביע עליה ופתחא הוא אשרה דאיסורא בין בחול ובין בשבת ולא מתהני מינה לא כ״ש אלא וודאי דבאשרה דעובדי כוכבים ומזלות עסקי׳ ומפני שיש לה ביטול ואפשר שיבא לה היתר בשבת וכן פי׳ רבותי:

9 א״ל אילן מותר ואשרה אסור. פי׳ וסתמא נקט לה דאילן מותר ואפי׳ לרבנן דאמרי פתח׳ הוא ואריא הוא דרביע עלי׳ דהא חזי לימות החול ואשרה אסור ואפילו לר׳ יהודה דשאני התם דניחא ליה דלינטר: מתקיף לה כו׳ וק״ל מי גרעא אשרה מאילן דעלמא דאית ביה נמי איסור שבת והכא ליכ׳ למימ׳ דמדין אשרה הוא דקאמר מותר וכדפרש״י ז״ל לעיל בבעיא דרב יוסף מרבה דהכא דינין קאמרי רב חסדא והני אמוראי וי״ל דאשרה לאו דוק׳ ממש מחוברת אלא עץ של עובדי כוכבי׳ שהיה נעבד רב נחמן כו׳ כלו׳ דלרבנן אסורה ולא אמרינן אריא הוא דרביע עליה ולר׳ יהודה מותר דס״ל מותר לקנות בית באיסורי הנאה והא דרב נחמן בר יצחק פליגא אמסקנא דסוגיין בפרק בכל מערבין דאסיקנא אפילו לר׳ יהודה אסור לקנות בית באסורי הנאה וטעמא דר׳ יהודה משום דבתר דאנחיה לא ניחא ליה דלינטר ואסוגיא דהת׳ סמכי׳ וה״נ נקטה רב יוסף בבעי׳ כסוגיא דהתם וכדפרי׳ לעיל בסמוך ולענין פסק יש שפסקו הלכה כרבה ויש שפסקו הלכה כרב חסדא דר׳ יוחנן ואידך אמוראי קיימי כוותיה הילכך אילן מותר ואשרה אסורה וסברא דרב נחמן בר יצחק באילן הכין הוא דהא קאמר דהוי פלוגת׳ דר׳ ורבנן ואנן הא קי״ל כר׳ דבדוכתי טובא סתם לן תנא כוותיה אבל במאי דקאמר אשרה פלוגתא דר׳ יהודה ורבנן לית לן למפסק כר׳ יהודה לקולא ואע״ג דהלכה כדברי המקל בעירוב ועוד דהלכה כר׳ יהודה בעירובין משום דטעמא דר׳ יהודה מפרש רב נחמן הכא לא הוי כמסקנא דפ׳ בכל מערבין ואפשר דבהא דהכא מודה ר׳ יהודה לאיסורא ביון דניחא ליה דלינטר. גרסינן בירושל׳ מפני מה אמרו מערבין בחצרות מפני דרכי שלום ומעשה באשה אחת שהיתה רדופה עם חברתה ושלחה עירובה ביד בנה ונסבתיה וגפפתיה ונשקתיה אתא א״ל לאימיה אמרה הכין רחמא ליך מתוך כך עשו שלום והדא הוא דכתיב וכל נתיבותיה שלום.

10 מתני׳ חרוץ שבין שתי כו׳. פי׳ הא כל שאינו גבוה עשרה אי נמי כל שאינו רחב ד׳ טפחים לא מחיצה היא כלל ופתחא נמי לא הוי דמפסע פסעו ליה ומערבין אחד ואין מערבין שנים ואין זה דומה לכתל גבוה עשרה דאע״ג שאינו רחב ד׳ מערבין שנים ואין מערבין א׳ וכדפריש לעיל דהתם כל שגבוה עשרה אע״פ שרחבה ד׳ דלא פסעי ליה כלל ומחיצה שלימה היא והיכא שמקצת החרוץ עמוק עשרה ורתב ד׳ ומקצת אינו גבוה עשרה או שאינו רחב יש לנו לדון הרחב והעומק כמחיצה ואידך כאלו אין שם מחיצה אלא שהוא פרוץ ואם הפרוץ הוא פרוץ ברובו שהוא כפרוץ במלואו או שהוא ביותר מעשר מערבין אחד ואין מערבין שנים ואם אין בפרוץ ד׳ טפחים הוי כמאן דליתיה ומערבין אחד או שנים אפילו מלא קש או תבן פירש ואפילו נתנו שם סתם כל זמן שלא בטלו כדאית׳ בש״ס מלא עפר או צרורות הרי הוא כסתם ומערבין א׳ ואין מערבין ב׳ אע״פ שנתנו סתם כדאיתא בש״ס ולא סוף דבר שהוא כלו מלא עפר או צרורות אפי׳ מקצתו כל שנתמעט כל שאין בו גובה עשרה או רחב ד׳ ואיידי דנקט גבי תבן שאפילו מלא או סותם כפתוח דמי נקט בסיפא מלא נתן עליו נסר פירש חריץ המפסיק בין שתי חצרות גבוה עשרה ורחבה ד׳ ונתן עליו נסר שהוא רחב ד׳ טפחים פירש ונתנו לרחבו של חריץ כדאיתא בש״ס דה״ל כעין גשר כיון שהוא רחב ד׳ טפחים ס״ל כפתחא ואם רצו מערבין אחד או שנים כדמפרש בסיפא וכן שתי גזוזטראות כו׳ פירש רש״י ז״ל שתי גזוזטראות אחת מהן במזרח ותחת למערב ורחב רשות הרבים ביניהם ויש בין זו לזו ד׳ טפחים ונתנו נסר רחב מזו לזו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד דה״ל כפתחא והקשה ר״ת ז״ל דהא בש״ס דייקינן ודוקא זו כנגד זו אבל זו שלא כנגד זו כלומר שהאחת נוטה כלפי צפון והאחת כלפי דרום א״נ בזו למעלה מזו כלומר האחת נמוכה מחברת׳ לא אמרינן מערבין שנים או אחד ואם איתא דמתני׳ בשנתן נסר רחב בין זו לזו מה לי הכא ומ״ל הכא דהא איכא פתחא מעליא שאפי׳ בכתל שבין שתי חצרות ינתן סולם מכאן וסולם מכאן אמר אביי דכיון דאיכא סולם ד׳ טפחים אע״ג דמפלגי טובא ה״ל כפתחא מכיון שהכתל רחב ד׳ טפחים והתם ודאי לא מסתגו להדיא שפיר ואפ״ה חשיב כפתח גמור ועוד הקשו אחרים דכי הוו זו למעלה מזו מאי הוי כיון דאיכא נסר ד׳ דהא לא גרע מסולם שבין חצר לעלייה וא״כ הוא קבוע וה״ל כפתחא ואע״ג דקאי באלכסון ובתוס׳ תרצו כפי שטת רש״י ז״ל דלגבי גזוזטראות שהמהלך בנסר שביניהן מהלך ע״ג אויר בעת תשמישתיה טפי וכל שהוא זו שלא כנגד זו שצריך לתת הנסר באלכסון אפי׳ תימא דפתח׳ בקרן זוית עבדי אינשי מ״מ בעית תשמישתיה טפי׳ ולא מסתגי ליה כיון שיש ביניהם ארבע טפחים וה״ה בזו למעלה וזו למטה וצריך לעלות בנסר כעולה בסולם דבעית תשמישתיה מה שאין כן בסולם שבין חצר לעליה דלא בעית ובהא דאביי נמי לא בעית כולי האי כשהוא מהלך עליו בכתל רחבה ד׳ טפחים ע״כ ולפי הפי׳ הב׳ שכתבנו לעיל כדברי אביי אינה קושיא כלל דהתם כיון שהכתל רחב ד׳ טפחים ה״ל כגג משותף שמערבין בו וכן עיקר אבל ר״ת פי׳ דכל היכא דאיכא נסר ד׳ טפחים אפילו זו שלא כנגד זו וזו למעלה מזו מערבין אחד אם רצו והכא בשלא נתן שם נסר רחב ד׳ דכשאינו זו כנגד זו ממש בעיתא תשמישתא ואדלעיל דחריץ קאי וה״ק וכן שתי גזוזטראות שיש בין זו לזו ד׳ טפחים ולא נתן ביניהם נסר ד׳ הרי זה כחריץ ד׳ טפחים ואין מערבין אחד ואם אין ביניהם ד׳ טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד נותן עליה נסר קאי וזה ודאי דבר קשה מאד דא״כ אמאי קתני הא דגזוזטראו׳ דהכ׳ מקמי נתן עליה נסר ה״ל למתנייה ויותר נראה לפי שטת ר״ת ז״ל דתנא שרי׳ של אלו הגזוזטראות בשאין ביניהם ד׳ טפחים ואין שס נסר כדין חריץ שיש בו ד׳ טפחים ונתן עליו נסר ד׳ שבשתיהן אם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד ואין אומר בזה דכיון שאין בין זה לזה ד׳ טפחים שמערבין אחד ולא שנים כדין חריץ דשאני הכא שהן גזוזטראות חלוקות ובעיתא תשמישתייהו קצת ולפי זה גם הא דקתני פחות מהן מערבין שנים ואין מערבין אחד לא קאי אלא על נתן עליה נסר והשתא להכי קתני זו כנגד זו דכשאין זו כנגד זו לעולם מערבין שנים כשאין בינייהו ארבע דכיון דליכא נסר ואינן זו כנגד זו לא מפסעי להו ובאמת כי כן הדין שנוי בתוספתא כדברי ר״ת ז״ל ברוב הנסחאות דתניא התם בפרק בתרא דמכלתין שתי גזוזטראות זו כנגד זו ואין בין זו לזו ד׳ טפחים מערבין שנים ואין מערבין א׳ יתר מכן מערבין א׳ ואין מערבין שנים ע״כ הרי שדין גזוזטראות זו כנגד זו שאין ביניהם נסר כדין חריץ ממש שאין עליו נסר אבל א״א לפרש כן לפי לשון משנתינו דערביה תנא ותניי׳ בתר דקתני נתן נסר וקתני בתרייהו מערבין שנים ואין מערבין אחד או שנים ועולה כפי פירושנו ועכ״ז פרש״י ז״ל הוא הנכון מתבן שבין שתי חצרות פי׳ אפילו עומד וראוי למאכל בהמה כדקתני סיפא חשוב מחיצה מטעמא דמפרש בש״ס אלו מאכילין מכאן פירשה רב הונא דאוקמיא באנפי בהמתו ואזלה ואכלה אבל אסור להעמיד בהמתו שם וכ״ש שאסור ליטול בידו וליחן לפניה וכדאית׳ בש״ס פרש״י ז״ל ולא חיישינן שמא התמעט מעשרה ואסרי אהדדי ולא מסקי אדעתייהו ומשתמשי בחצר דהאחד לא אסרי עד שיתמעט ביותר מעשר דלא שכיח נתמעט התבן. פירש דכל שאינו גבוה עשרה אינה מחיצה כלל וכמאן דליתה דמי ומערבין אחד והוא שנתמעט על פני כל החצר או בעשר אמות ועוד שהוא כפרוץ במלואו וכפרש״י ז״ל ואפשר דדוקא חריץ שבין שתי חצרות אבל חצר אחת שיש חריץ באמצע רחב ד׳ וגבוה עשרה אין מערבין אלא אחד ולהכי נקט בין שתי חצרות או אפשר דה״ה בחצר אחת וכדאיתא גבי מתבן גבוה עשרה ושתי חצרות דנקט לאו דוקא וכן דעת המפרשים ז״ל.

11 מתבן לא חייץ כו׳. מלא עפר או צרורות אפילו בסתמא והתניא כו׳ פירש לענין טומאה שיהא ממעט סבית דהויא טומאה רצוצה ובוקעות ועולה. ויש גורסין והתנן כו׳ ובודאי דבמתני׳ ליתיה להאי לישנא והכי תנן התם בית שמלאה עפר או צרורות ובטלו וכן כרי של תבואה ט׳ אפילו טומאה בצד הכלים טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת פי׳ לפי שהם בעלי׳ ומיהו שפיר גרסינן הכא והתנן ואע״פ שאינו לשון המשנה דהתם לא גרסי׳ תבן מ״מ הא גרסי׳ הת׳ כרי של תבואה ועוד דכיון דבעפר מצרכי ביטול כ״ש באבן ודרך התלמוד הוא לפעמים לשנות לשון המשניות שמביא לשון הקל ותופס הענין ואינו חושש על הלשון וגם פעמי׳ שמביא ברייתא שהיא תלויה במשנה וגורס והתנן וכדאפרש בבבא בתרא בסייעתא דשמיא.