ריטב"א על עירובין צ״ז

1 ופרכי׳ ולרבי יהוד׳ עבדינהו מערב ומהדרי׳ אמר רב חסדא כו׳. אביי אמר פירש וכדאיתא בהדיא בפרק אלו קשרים וקשה לי דקארי לה מאי קארי לה ורב חסדא נמי איכא למידק מהא דעניבה פסולה בתפילין כיון דאשכחן לרבי יהודה דסבר דעניבה קשירה היא וי״ל דאינהו סבי׳ להו דכי אמ׳ רב יהודה דעניבה קשירה היא ה״מ בעניבה שאפשר שתתקיי׳ כן אבל עניבה דהכא שאינה אלא לשעה כי למחר מתירה ועושה קשר שלהם גריעא טובא ולאו קשר הוא ואביי אמר דעניבה לרבי יהודה קשירה היא וכיון דלדידיה קשר שאינן של קיימא ממש אלא שהוא של קיימא קצת אסור כדאי׳ בפרק אלו קשרים אף עניבים כן. ולרבי מאיר דשרי הכא בחדשות לאו משו׳ דעניב להו מענב דהא בפרק אלו קשרים אבעיא להו עניבה לרבי מאיר קשירה היא או לא וסלקא בתיקו אלא טעמא דרבי מאיר משום דשרי לעשות שם קשר מרופה א״נ דלרבי מאיר דשרי לעשות עניבה שאינה מהודקת ודאי כיון דשרי בקשר מרופה וכי איבעיא לן התם היינו בעניב׳ מהודק׳ וכן פי׳ בתוס׳ ואנן קי״ל דעניבה אפילו מהודקת לאו קשירה היא ושריא וקי״ל נמי דקשר מרופה שרי וכיון שכן קי״ל דאפילו חדשות מותר להכניס דקי״ל כי הא דתני אבוה דשמואל אבויה דרב יצחק דחדשו׳ כל שאינן מקושרות. ולקמיען לא חיישינן דלא טרח דהא כולהו אמוראי דשמעתין הכי סבי׳ להו וברייתא דמתני׳ ר׳ זירא לאתבא בריה הכי אתיא ורבא דפליג בהא דאמר דטרח ולא טרח תנאי היא יחידאה הוא לא סמכינן עלה וזה ברור הוא ושלא כדברי הרי״ף ז״ל הילכך המוציא תכלת לשונות פסולה חוטין כשרה כרבי אליעזר וכמתנייתא דתני רבי חייא משמעתין הביא ר״ת ז״ל ראיה שאין צריך לקשר בכל יום בשעת הנחה קשר של תפילין כמו שהיה אומר רבינו אליהו מפריש ז״ל דאם כדבריו ז״ל שצריך לקשור ולהתיר בכל יום אין זה קשר של קיימ׳ כלל ולכ״ע היה מותר לקושרן ועוד הביא ר״ת ז״ל לדבריו ראיות אחרו׳ והא דאמרי׳ במסכת ברכות שמברכין על התפילין על שעת קשירה להדוק קרי קשירה ורבי׳ שמשון ז״ל היה רוצה להכריע דשל יד קושר ומתיר בכל יום אבל לא של ראש ואחרי כן חזר בו מפני משנה ששנינו במסכ׳ מקואות וכן עיקר ואין זה מקומו להאריך יותר:

2 קשר של תפילין הלכה למשה מסיני. פרש״י ז״ל שיעשה קשר לראש כעין דלת ובקשר של יד רצועה קטנה וראשה כפוף כמין יו״ד ועם השי״ן של קמט תפלה של ראש יהא עולה לשם שד״י ונוייהן לבר פרש״י ז״ל דשי״ן של קמט תפלה של ראש שיעשה אותה כלפי חוץ ושם נראית למראית העין ולא שיעשה אותה בין הבתים בתוס׳ הקשו עליו דהא אמרינן במנחות דמר זוטרא איתהפיכה ליה רצועה.

3 א״ל רב אשי ולא סבר לה מר ונוייהן לבר דאלמא מודו דרצועה היא ובמסכת מנחות פרש״י ז״ל השחרו׳ שברצועו׳ שהוא הלכה למשה מסיני שיהא לבר ובהפוך פי׳ רש״י נוי הקשר כלומר שיהא הצד הנראה כמין דל״ת לחוץ וכן הכריעו בתוספו׳ דכיון דמייתי לה הכא גבי קשר מכלל דמידי דקשר הוא וגם לזה פרש״י ז״ל במס׳ מנחות. הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה פי׳ בתוס׳ דאע״ג דתניא במנחות דתפילין אינן נקחין אלא מן המומחה הא אמר לכתחלה דילמא לא טרח לבדקן ועוד מפני שנראה כבזיון תפילין כשהוא קורע התפר ומוציא התפילין לבדקן אבל בדיעבד כשרין בבדיקה ואפילו לכתחלה נמי כל היכא דלא משכ׳ מן המומחה ליקח ממי שאינו מומחה ובודק ודיו והא תני רב כהנא בתפילין בודק שתים בשל יד ושל ראש כלומר אחת של יד ואחת של ראש ופרקינן הא מני רבי הוא דאמר בתרי זמני הויא חזקה. ופרכי׳ אי רבי פי׳ בשלמא לדידי רשב״ג היא ומיהו גבי תפילין הקל דמסמך על תרי משום דסתם מצויין אצל תפילין מומחין הן ובתרי זימני הויא חזקה אלא שבצבתין בעי תלת׳ להחזיק כל הצבתין

4 ופרקינן לעולם רבי ומודה רבי בצבתין אחד מתרי תלתא זבין ובדין הוא דאפילו רביעי ואפילו חמישי והא דקתני שלישי לאפוקי מחזקיה דרבי דאמר בעלמא דבתרי זימני הויא חזקה דקי״ל כרשב״ג חדא דאבוה דרבי הוא וק״ל הלכה כרבי מחבירו ולא מאביו. ועוד דרב קאי כוותיה הכא וביבמות אמר נשואין ומלקיו׳ כרבי וסתות ושור המועד כרשב״ג ומילה כנשואין דספק נפשו׳ להקל הא ככלהו הרי הלכה כרשב״ג מן הטעם שאמרנו שאין הלכה כר׳ במקום אביו:

5 כאן בסכנת עובדי כוכבים ומזלות כאן בסכנ׳ לסטים. העיק׳ כפי׳ השני דפרש״י ז״ל משנתינו בסכנת עובדי כוכבים ומזלות שגזרו על התפילין ולפי׳ מכסן בלבד והולך לו וברייתא סכנת לסטים עובדי כוכבי׳ ומזלות בעלמא דליכא אלא חשש בזיון תפילין והיינו דפרכינן מתני׳ בסכנת עובדי כוכבים ומזלות היכי א״ר יוחנן שמעון נותן לחבירו וחבירו לחבירו דהא אוושא מילתא כלומר שיתפרסם הדבר שחוששין לשמירת תפילין ויבאו לידי סכנה והיינו דלא אמרינן הכא דאוושא דמילתא דשבת כדאמרינן בסמוך דאלמא אוושא דמילתא דאמרינן הכא היינו כדפרישנא וכן הכריע רש״י ז״ל והוא הנכון. והלכתא לרבנן דבסכנ׳ לסטים מוליכן פחות מד׳ אמות.

6 בנו מאי בעי התם כלומ׳ מה האונס שאירע לו שם כדי שיתירו לו להבי׳ בן דהא לא התירו חכמי׳ אלא ע״י דוחק. ופרקינן כגון שילדתו אמו בשדה. פי׳ וצריכין להביאו לעיר ולא משו׳ שא״א לעשו׳ לו בשד׳ דברי׳ האמורי׳ בפרש׳ תוכחה דהא קי״ל שמחללין עליה׳ את השבת והיכי פליג ת״ק אהא אלא כגון שאויר השד׳ קשה לו וצריכין להביאו לעיר:

7 אימר דשמעת ליה לרבי יהודה וכו׳ ואיך בטלין בקדרה. וק״ל ליישבא היכי הוי טעי בהא וי״ל דאיהו סבר דמים שבעיס׳ כיון דאוקומי מוקמי כמאן דאיתנהו בעינייהו דמו ודין ביטול לא שייך בהא אלא ודאי טעי וכו׳ משום דמים שבכד אין בהם ממש לקנות שביתה ואי משום דקתני שאין בטלין בקדרה דסתם מים שאד׳ נותן בתבשיל חשובין יותר ויש בהן ממש כנ״ל

8 אלא אמר רבא הכא במאי עסקינן כו׳. פירש כגון שהיו מן הנהרו׳ או מי המעינו׳ דכיון דניידי לא קנו שביתה דבטלה חבית לגבי מים כדתנן את האי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפל׳ לו פרש״י ז״ל ורבנן פליגי ס״ל דלא בטלה. והקשה הראב״ד ז״ל דהא בהדיא תנן התם המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו את החי במטה פטור אף על המט׳ ולא אשכחן לרבנן דפליגי בהא התם. ותירץ דכי אמרי׳ דבטל כלי לגבי אוכלין ואפילו כשהם כתות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו את החי במטה כגון שהאוכלין דבר חשוב מן הכלי כי האי כמו כן חשוב מן המטה אבל חבית שחשובה יותר מן המים אמרו רבנן דלא בטילא לגבי מים ואין זה מחוור דאם איתא התם הוה להו לפרושי ולאפלוגי במלתא דהא ודאי כיון דקתני התם והמוציא אוכלין פחות מכשיעור באוכלין ול״נ דרבנן סברי דנהי דמדינא דאורייתא בטל כלי לגבי אוכל שלא חייב הכתוב בהוצאת שבת אלא על דבר שעיקר הכוונה בהוצאתו אבל לענין תחומין בכלים נמי גזרו רבנן דהתם נמי פטור אבל אסור הוא:

9 רבי יהודה אומר בשיירה כו׳. פרש״י ז״ל כגון שיירה שחנתה בבקעה דאנוסין הם שאין להם מים שרו רבנן ולא שאנוסין ממש קאמר מרן ז״ל דאם כן אפי׳ מרשות היחיד לרשו׳ הרבים נמי אלא שהם צריכין להם ומצטערין עליהם. והראב״ד ז״ל פירש. בשיירה במחנה כד׳ דברים שהתירו במחנה כדאיתא בפ״ק וסבר רבי יהודה שאף בתחומין התירו להם כמו בערובי חצרות דהא ודאי דרבנן היא. ורבנן דפליגי עלייהו סברי דתחומין דאורייתא וכאותה שאמר רבי ינאי בפ״ק וסבר לא שנו אלא בעירובי חצרות אבל לא בעירובי תחומין ומשום דס״ל דתחומין דאורייתא.

10 אביי אמר בשיירה כו׳. פירש אביי בא לתרץ אליבא דרבא דמתני׳ שלא בשיירה כדקאמר רבה מדקתני לה סתמא ומתנייתא מילתא אחריתי קתני ורב אשי אמ׳ הכא בחבית דהפקרא ומיא דהפקרא פירש כגון שהיו המים מבור של הפקר וס״ל לרבי יהודה דחפצי הפקר אינם קונים שביתה וכדתניא בור של הפקר הרי הוא כרגלי הממלא והוא כתוב בפ׳ מי שהוציאוהו כי מכאן הביא ראיה הראב״ד ז״ל דכי תניא בור של הפקר הרי הוא כרגלי הממלא היינו כל זמן הם שלו ולא נתנם לאחר ובתוס׳ כתבו דכיון דתניא כרגלי הממלא אפי׳ נתנם לאחר אינו מוליכין אלא כרגליו והא דקתני הכא שמוליכין אותה חוץ לתחום היינו כגון שלא נתכוין אחד מהם לזכות בהם לגמרי אלא במה שישתה בלבד ולפיכך יש לכל אחד מהם להוליך ברגליו מה שנוטל לשתייתו וכדכתיב׳ התם בס״ד. עי״ל דהא דתנן חוץ לתחום ר״ל חוץ לתחומן של מים לפי שלא קנו שביתה ובלבד שלא יצאו חוץ לתחום הממלא. וא״ת א״כ למה הוצרך לתת לחברו וחברו לחברו אפילו הוא בעצמו יוליכו שם וי״ל דאי בי״ט ה״נ הב״ע בשבת דא״א להוליכן יותר מד׳ אמו׳ אלא ע״י שנותנן לחבירו וחבירו לחברו ודומיא דתפילין דקתני רישא. ולענין פסק הלכה ודאי לענין הולכת חוץ לתחום ולענין י״ט קי״ל כרבי יהודה והא לאוקמתא דרב אשי דהוא בתרא רבנן פליגי עליה דרבי יהודה היינו רבי יוחנן בין נורי דלית הלכתא כוותיה כדאי׳ בפרק מי שהוציאוהו וקי״ל דהלכתא כרב אשי דבתרא הוא לאוקמתא דרבה ורב יוסף נמי הלכה כרבי יהודה כיון דהלכה כדברי המיקל בעירוב והלכה כרבי יהודה בעירובין אבל לענין שבת שיהא נותנין לחבירו וחבירו לחבירו אין זה תלוי בהני אוקמתי דהני אמוראי ולאו מילתא דשבת הוא וכרבנן דרישא קי״ל דסבי׳ להו שלא הקלו לעירובין כן אפילו בתפילין מפני קדושתן משום דאוושא מילתא דשבת וכ״ש בבנו ובחבית ורבי יהודה מוסיף הוא על דברי ר״ש שהתיר כן בתפילין מפני הלסטים ובבנו ות״ק מפליג פליג עלייהו ולית הלכתא כוותייהו כן כתב רבינו הרמב״ן ז״ל והוא הנכון: והראב״ד ז״ל והר״ז הלוי וכל הפוסקים ס״ל כר׳ יהודה מטעמי דכתיב׳ לעיל ולא נתנו לבם לחלק בין שבת לי״ט. במאי עסקי׳ אילימא באסקופא כו׳ פי׳ וכל היכא דלא גזרינן בהם אין בגלילתו אצלו אפילו שבות דרבנן כיון דאגדו בידו והכי מוכח האי לישנא דהכא והכין נמי איתא בפרקין גבי הא דאמר אביי דשבות מקדש אפילו במדינה לא התירו דכיון דאגדו בידו שהוא נמי ליכא. הא דאמרינן רישא וסיפא ר״ש מציעתא רבי יהודה לא דייקינן בלישנא דליכא למימ׳ האי לישנא אלא היכא דקתני תנא דמתני׳ סתם חד בבא כתנא חד ואידך כתנא אחרינא והכא נמי בעינן דהא מדסיפא ר״ש הכלל דרישא לאו ר״ש ומהדרינן דאה״נ דרישא נמי ר״ש וה״ק תנא דבר זה שאמרתי לך ברישא מחלקת רבי יהודה ור״ש היא והא דנקטינן לומ׳ מציעתא רבי יהודה לאו דוקא רבי יהודה דאה״נ איכא ת״ק דרבי יהודה דקתני משהגיע לעשרה תחתונים הופכו על הכתב אלא דחדא מינייהו נקט ומשום דלא אתפרש מאן נינהו ת״ק דקתני ביה קורה בראש הגג כו׳ באסקופ׳ נדרסת עסקי׳ פי׳ דכיון שבני אדם רגילין שם אם מניחו שם יתבזה הספר ולפי׳ הורו ת״ק ורבי יהודה גוללו אצלו ולא חלקו אלא בקורה בראש הגג דמסתמא אינו נדרס: