ריטב"א על עירובין צ״ט

1 ואיהו סבר כו׳. פי׳ איהו סבר דכלהו הני סתמי דאמרינן מהכא ועד סופה דתנן לא יעמוד אדם כו׳ לאו סתמו נינהו אלא כלם מדברי ר״מ ורבנן פליגי עליה דגבי מפתח לא גזרינן שיבוא להביאו אצלו דכיון שהוא צריך לפתוח ולנעול לצורך שבת לא החמירו עליו אבל בזה שעומד בפנים ומטלטל בחוץ דבר שאינו צריך לו לעשות כן גזרינן דאם הוא צריך לעשו׳ כן יצא ויטלטל שם: ובלבד שלא יטלטל חוץ לד׳ אמות פי׳ ארישא קאי דקתני עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים ובלבד שלא יוציא חוץ לד׳ אמות ברשות הרבים הא הוציא חייב חטאת כלומר דהא אשמעינן במאי דקתני ובלבד שלא יוציא כלומר ובלבד שיזהר מזה שהוא איסור תורה. לימא מסייע ליה לרבא וכו׳ לפי׳ הנכון שפי׳ למעלה אתיא הא כפשטה דמתני׳ נמי עומד במקום אחד אלא שמעביר ד׳ אמו׳ ברשו׳ הרבים מימינו לשמאלו ורש״י ז״ל הוצרך לפרש לפי פירושו דהכא מיירי בשעומד בגג שהוא גבוה עשרה ומסתמא כשהוא מעביר החפץ ההוא מעבירו למעלה מי׳ לרשות הרבים שהוא מקום פטור וזה דוחק הגג מאן דכר שמיה ומ״ל דבגג קאי דנסייעיה לרבא או דנותביה מיהא: איכא דאמרי הא הוציא פטור אבל אסור פי׳ דלהכי לא קתני תנא אלא ובלבד שלא יוציא כלומ׳ שלא יוציא לכתחלה והא קי״ל דהלכתא כרבא ובמתני׳ נמי אם הוציא חייב חטאת והא דתנן לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד אמרינן עלה בירושלמי לא סוף דבר עומד ברשות היחיד והם מתגלגלין ויורדין לרשות הרבים אסור.

2 אמר רבי יוסי חדא אמרה חלון שהוא עומד ברשות היחיד סמוך לרשות הרבים גבוה עשרה ורחב ד׳ אין שופכין לתוכו מים בשבת מפני שמתגלגלין ובאין ע״כ וכן הלכה מחשבתו משויא ליה מקום פר״י ז״ל מחשבתו שחשב לנקות גופו ממנו ואהניא ליה מחשבתו להא משויא ליה מקום למהוי עקירה חשובה לענין שבת ודכותה הא דאמרינן בהזורק לפי הכלב או לפי הכבשן דמחשבתו שחשב לשריפה בכבשן או להאכילה לכלב אהני׳ דמשויא ליה מקום וה״ג זרק לפי הכלב כלומר שנתכוון לכך בלא כוונ׳ וכב׳ פירשתיה במסכ׳ שב׳ בפרק הזורק ובפ״ק בס״ד:

3 בחפצים הצריכים לו ודברי הכל כלומר דמודו רבנן בחפצי הצריכין לו במקום שהוא עומד דאסור לטלטלם כשהוא ברשות אחת והם ברשו׳ אחר׳ אלא א״כ הוציא ראשו ורובו למקום שהוא נסתם כלו שהוא שותה בו כלים הצריכים לו במקומו הוא שמביאו אצלו כדי לשתו׳ בנחת ולא בטורח כרמלי׳ מאי כו׳ כל הסוגיא פירשתיה בפ״ק דשבת בס״ד.

4 מתני׳ קולט אדם מן המזחילה למטה מי׳ טפחים ואף לגרסא זו ה״ה למעלה מעשרה דהא מן האויר שהוא מקום פטור הוא קולע והא דקתני למטה מעשרה משום דוקיא דאמרו בש״ס קולט אין מצרף לא כלומר שאסור לחבר הכלי שמחבר בו המים בפי המזחילא מטעמא דמפרש בש״ס דאע״ג דסתם מזחילה אינה רחבה ד׳ ומקום פטור הוא מ״מ דרכה להעמידה על פני כל הגג תוך ג׳ והא טפלה לגג והויא לה כגג שהוא רשות היחיד ונמצא שמביא מרשות היחיד לרשות הרבים שהוא עומד בו והגאוני׳ ז״ל גורסין קולט אדם מן המזחילה למעלה מי׳ טפחים ואף לפי גרסא זו כי אמרי׳ בש״ס קולט אין מצטרף לא ה״ק קולט אין ואפילו למעלה מעשרה אבל מצרף לא ואפילו למטה מעשרה דהא טעמא דאמרי׳ בש״ס לאסור הצריף דמשום דמזחילה כגג חשיבא אף במזחילה שאינה גובה עשרה איתיה דאנן בתר גג אזלינן שהוא גבוה עשרה אלא דתנא נקט למעלה לאשמעי׳ רבותא דקליטה ואע״פ שאין בזה רבותא כ״כ דהא פשיטא דלגבי קליטה שעורא כך הוא למעלה כלמטה ולפיכך גרש״י ז״ל יותר נכונה. יש גורסין ומן הצנור ומ״מ שותה כלומר כשם שקולט מן המזחילה כך קולט מן הצנו׳ ומ״מ המקלח מקלח ובלבד שלא יצרף ולא נהי׳ דא״כ מאי קמ״ל פשיטא ועוד דבהא פיסקא קתני בהדיא כי מן הצנו׳ מותר לצרף לפי׳ הגרס׳ הנכונה כמו שהכריע רש״י ז״ל דה״ג ומן הצנור ומ״מ ושותה כלה חדא וה״ק כי מן הצנור מותר ליטול מים כמו שירצה ואפי׳ לצרף כל זמן שאין הצנור רחב ד׳ טפחים שהוא מקום פטור והטעם כי המזחיל׳ שהיא נתונה כנגד כל הגג נעשית טפלה לגג כיון שהיא סמוכה לו בתוך ג׳ אבל הצנור שהוא נתון מן הצד האחד של הגג כעומד לעצמו ולא עוד אלא שמרחיקין פיו מן הגג יותר מג׳ כדי שיקלח כלפי תוך הרבה ולא יפסוד את הכתלים אבל כשהוא רחב ד׳ על ד׳ אז אסור לצרף דהא מרשות היחיד או מכרמלית קא שקיל כדאיתא בברייתא:

5 ה״ג וכן היא בספרים מדוייקי׳ תניא נמי הכי עומד אדם ברשות הרבים ויגביה ידו למעלה כו׳. ול״ג עומד אדם ברשות היחיד דא״כ למה לא יצרף דהא מרשות היחיד לרשות היחיד דקא שקיל דאליבא דר״ש דקי״ל כוותיה גגין וחצרות רשות אחת הן ודוחק הוא לאוקומה בגג וחצר לר׳ מאיר או בשני גגין לרבנן ודלא כהלכת׳: ויש שגורסין אותה ומפרשי׳ לה אפי׳ אליבא דר״ש וה״ק שלא יצרף לה בית לבית: ולא נהיר׳ דהא קתני באידך ברייתא לא יעמוד ויצרף אבל קולט ושותה דמשמע קולט ושותה במקומו ודכותה קתני שלא יצרף לשתות במקומו והא נמי מסתמא דכוותה היא ועוד דקולט נמי היאך יביא לתוך הבית דהא מהני׳ אפילו בגשמים שירדו מעשר׳ מיירי כיון דשבתו בתוך הגג בבין השמשות אסור להכניסן לתוך הבית ודוחק הוא להעמידה בגשמים שירדו בשבת דוקא: תנא ואם יש בצנור ד׳ על ד׳ אסור כלומר שאם הצנור למעלה מי׳ הרי הוא רשות היחיד ואם לאו הרי הוא כרמלית ואסור עם רשות הרבים:

6 והא דתנן בור ברשות הרבים וחוליתו גבוה עשרה טפתים חלון שעל גביו ממלאין ממנו בשבת אמרינן עלה בש״ס במאי עסקינן אי לימא בסמוכה כלומר שאין מן הבור עד הכתל ד׳ טפחים למה לי חוליתה גבוה עשרה טפחים פירש דמשמע דלהכי קתני חוליתה גבוה עשרה טפחים משום דכי נפיק דלי מן הבור שהוא רשות היחיד להעלות אל החלון עובר למעלה באויר רשות הרבים שהוא מקום פטור ואלו לא היתה החוליא להעלותו אל החלון עובר למעלה באויר רשות הרבי׳ שהוא מקום פטו׳ ואלו לא היתה החוליא גבוה עשרה היה עובר דרך אויר רשות הרבים ולהכי פרכי׳ דאפילו אינה גבוה עשר׳ כיון שההפסק שבין הבור והכתל אין בו ד׳ לא חזי לתשמיש בני רשות הרבים וכיון דכן ואין בו ד׳ ה״ל מקום פטור ואע״ג דמשמע במסכת שבת דתל ברשות הרבים שאין בו ד׳ לא הוי מקום פטור אלא כשהוא גבוה ג׳ וכדאיתא בפ״ק דשבת שאני הכא שכל הפסק פחות מד׳ בין בור וכותל לא דרסי ליה רבים כלל וכיון שכן אעפ״י שהוא סמוך לרשות הרבים מקום פטור הוא בבל מקום שאין בו ד׳ שהוא גבוה שלשה: אבל בתוספות פירשו למה לי חולייא עשרה בלאו הכי נמי משכחת לה כשהגביה ההפסק שבין הבור והכתל ג׳ טפחים ואין בו ד׳ והפי׳ הזה נ״ל שהוא דחוק בלשון הש״ס ואין צריך לכך וכדרך שפרשתיה מפרש אותם רש״י ז״ל.

7 אמר רב הונא במופלגת מן הכתל ד׳ טפחים. פירש דהשתא לא הויא מקום פטור אלא או רשות הרבים או כרמלית בקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים. וא״ת ואפילו במופלגת למה לי גבוה עשרה דהא כיון דאגדו בידו כי מייתי לה מרשו׳ היחיד לרשות הרבים נמי אפילו שבות ליכא וכדאיתא בסוף פרקין. ויש מרבותי שהיו מתרצין דסוגיין כלה אליבא דרבי עקיבא דאמר קלוטה באויר כמו שהונחה דמיא ואין זה מחוור בעיני דתהוי כל האי שקלא וטריא דלא כהלכתא וגם הרמב״ם ז״ל וכל הגאונים ז״ל קבעוה הלכה ונ״ל כי דרך המשלשל דלי מלמעלה על הרוב כי כשמוציא הדלי מן הבו׳ ומשכו להביאו אצלו שהוא נח באמצע האויר וזמנין דמגונדר ליה דלי ונפיל באמצע ונח בקרקע וכאלו הוא אינו מעמידו כלל מחמת כובדו דה״ל כמי שאין אגדו בידו ומ״ה בעי׳ שתהא סמוכה לכתל כדי שתה׳ המקו׳ שבנתים מקום פטור או שתהא החוליא גבוה עשרה דמסתמא לא מגנדרא ליה כולי האי עד שתנוח בקרקע ומסיק ליה מן האויר ואזיל ומיהו הא ק״ל כיון שהבור הזה ברשות הרבים ויש בו זכות לרבי׳ היאך זה מותר לדלות ממנו דהא אסרי עליה בני רשות הרבים ועדיפא הא מגג הסמוך לרשות הרבים והכא לזה בשלשול ולזה בשלשול הוא: וי״ל דבור ברשות הרבים אסור לבני רשות הרבים לדלות ממנו בשב׳ אלא א״כ עשו לי סביביו מחיצה גבוה עשר׳ וכיון שהן בני רשות הרבי׳ סלוקי סליקו נפשייהו מהכא לגמרי לכלהו שבתות ואחלוה לגבי האי שהוא רגיל בו תדיר וראוי בו למלא ממנו דרך חלונו והא דתנן אשפה ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים חלון שעל גבה שופכין לתוכה מים בשבת פי׳ נקט מים משום דארחא דמילת׳ בהכי אבל ה״ה שזורקין שם כלים וכל דבר מדברים הנשברים או שאינם מתגלגלין ודומיא דמים הנבלעין במקומה לאפוקי כלים שאינם נשברים דחיישינן דילמא נפלי לרשות הרבים ואתו לאתויינהו וכדמוכח׳ מסוגייא דלעיל בפרקין ולא חש תלמודא לפרושי הכין דסתם אשפה אין מפנין לה אלא כלים הנשברים אוכלים הנמאסים וזה ברור. ואוקימנא למתני׳ באשפה דרבים אבל באשפה דיחיד חיישינן שמא תנטל אשפה והוי מקומם רשות הרבים והוא יזרוק שם כבתחלה ממליך לפנות אשפתו.

8 מעשה במבוי כו׳. פירש ראש המבוי האחד היה סתום ובתים וחצרות פתוחים שם וראשו האחר פתוח לרשות הרבים ושני צדיו לא היו שם מחיצות אלא שהיה בצדו האחד אשפה של רבים גבוה עשרה ובצדו השני היו גדודי סמוך לשפ׳ הים גבוהים עשרה שכל זה מן הדין חשב כמחיצו׳ אלא דאיכא למיחש שמא תנטל אשפה או שמא יעלה הים שרטון. אמר רב הונא אין מטלטלין בו יותר מב״ס פירש אם מה שתח׳ האילן הוא יותר מב״ס אין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות שאפילו נטעו מתחלה להשתמש תחתיו ה״ל כקרפף יותר מב״ס שלא הוקף לדירה דכל דירה שתשמישה לאויר לא חשיבא מוקפת לדירה ומינה שאם נטעם מתחלה לדור בה דירה שלא בתשמיש אויר דמות׳ לטלטל בכלה ומיהו אין מטלטלין בה לעולם ואפילו כשהיא בפחות מב״ס אלא בדעביד לה בהוצא ודופנא שאין רוח מצויה מנענע אותם דכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה לא שמה מחיצה וכדאי׳ במס׳ סוכה בפ׳ הישן: