ריטב"א על עירובין נ״ה

1 גמ׳ ת״ר כיצד מעברין את הערי׳ הית׳ עשויה כמין קשת או כמין גם רואין אותה כאלו כלה מלא׳ בתים וחצרות ומודד ממנה ולהלן אלפים אמה פי׳ עשויה כמין קשת כזו: א״נ שהיא ישרה למעלה כצורת חי״ת ובשתיהן רואין כאלו חוט מתוח ברגליה כיתר של קשת ומודדין משם ואילך ולקמן מפרש רב הונא כמה צריך בין שני ראשי הקשת וכמה יהא בין גג הקשת ליתר וברם צריך את למידע שאין דברי רב הונא אלא לענין זה שנמדוד מן היתר אבל לענין ראשו של קשת למעלה אם הוא עגול ממש כקשת לעולם צריך לרבע רוחו מבחוץ ולהוסיף למעלה ומן הצד עד שיהא הגג והצדדין ישרים וכדקיימ׳ לן בעיר עגול׳ שעושין אותם מרובע׳ כגון זה וכן כתב הראב״ד ז״ל וכמין גם הוא גם יוונית שהוא כצורת כ״ף ארוכ׳ שלנו כגון זה ועושי׳ אות׳ מרובע׳ כצורת מ״ם סתומ׳ שמוסיפי׳ עלי׳ כפי החוט שצורתו מן השמאל ויש שהיו מפרשים כי כשהיא עשויה כמין גם מרבעין אותה מבחוץ כנגד זויותיה כגון זה ואין זה נכון כלל כי אפילו אין צורתם בתחל׳ כשהי׳ מין גם בדרך רבועו של עולם הא קיי״ל דכל שהי׳ מרובעת אין מרבעין אותה ברבועו של עולם אלא מניחין אותה כמות שהיא ואף זה כן:

2 ארוכה כמות שהיא פשיטא. פירוש קא סלקא דעתך דהכי קאמר שאם היא ארוכ׳ אין מקצרין ממנה כדי לרבעה שתהא ארכה ברחבה ומ״ה אמרי׳ פשיטא כי לעולם אין מחסרין מן העיר כדי לרבעה מלא שמוסיפין עליה:

3 ומהדרי׳ לא צריכ׳ דאריכ׳ וקטינא מהו דתימא נעביד לה פותיא כארכה כלו׳ שמוסיף על כלה מבחוץ מן הצד עד שתהא מרובעת ארכה כרחבה קמ״ל והא דאמרי׳ מהו דתימא דנרבעה ברבוע עולם יש לפרש משום דכיון דגמרי מערי הלוים דצריכה פאות כמו הם דכתיב פאת קדמה ופאת צפונה:

4 אמר רב הונא עיר העשויה כקשת וכו׳ פי׳ הא ודאי דרב הונא לא פליג אמתנייתא מדלא פירשו לר״ה בש״ס אלא שדרך התנאים לסתום דבריהם והאמוראים לפרש והא דלא קאמר לא שנו משום דרב הונא לא אמרה אמתנייתא אלא מסברא דנפשיה אמר האי מימר׳ ורב אשי סדרה על הברייתא והרבה יש כיוצא בזה:

5 שם אם יש בין שני ראשיה פחות מד׳ אלפים אמה מודדין לה מן היתר פי׳ דכיון דתחום אנשי רגל הקשת שבצפון וכלם שובתין באויר מחיצות מבעוד יום לדברי הכל חשיבא הבלעה ונעשית הכל עיר אחת אבל אם יש ד׳ אלפים אמה אין כאן הבלעת תחומין ואין כל העיר נעשית אחת ומודדין לה מן הקשת. והאי מן הקשת פרש״י ז״ל שמודדין לכל אחד מפתח ביתו וחלל העיר חלק שאין בתים מן המדה הוא עכ״ל: והיה נראה מן הלשון הזה כי אפי׳ אותם שדרים בעיר לפנים מן הצד החיצון אם באין לצא׳ דרך הקשת הפנימי מודדין לה מפתח בתיה׳. אבל א״א לומר כן דהא כל העיר כלה כד׳ אמות דמיא לכלהו ואין מודדין לאחד מהם אלא מפתח החיצון של העיר שיוצא בו בין שיוצא בפתח שברגל הקשת או בפתח אחת שמן הצדדין של קשת בחומת העיר ולא עוד אלא שאפי׳ אם הלך אותו שדר ברגל הקשת מן הצפון דרך אמצעי העיר אל הבתי׳ שברגל הדרומו ויצא דרך פתחיהם אל הדרום משם מודדין לו אלפים אמה לדרום דכל העיר לכלם כד׳ אמות דמיא ולא אמרו למדוד מן הקשת אלא למי שבא לצאת דרך פתחי הבתים שהם בחומת העיר לצד הקשת מבפנים שאין מודדין להם מן היתר שכנגד רגלי הקשת מבחוץ אלא מן הבתים שבקשת ואין ספק כי לזה נתכוון רש״י ז״ל ורחב העיר היינו דקאמר היינו החלל שהו׳ בין רגל צפון לרגל דרום ואף בזה פר״י ז״ל והוא הנכון דלאו דוקא מודדין מן קשת ממנה אלא מן החלל הפנימי. שתקצר כשנתעקם הקשת וחזר בפחות מד׳ אלפים משם מודדין כי אותו העקמימו׳ שמתעקם ומתקצר על הרגלים זהו הנקרא קשת וכן בדין דהא כל מקום שיש הבלעת תחומין מן הצפון לדרום הכל הוא כאלו מלא בתים ונכנס בעבורה של עיר וזה ברור. ודעת המפרשים ז״ל והוא הנכון דמאי דקתני נמי במתני׳ בעיר עשויה כמין גם שרואין אותו כאלו מלאה בתים ומרבעין אותה כמו שציירנו דדוק׳ שיש באלכסון שמזויות לזוית פחות מד׳ אלפים דאיכא הבלעת תחומין ואם לאו אין מרבעין אותה אלא מאותו מקום שנמצאו באלכסון פחות מד׳ אלפים דהא ברייתא כחדא קתני עשויה כקשת ועשויה כמין גם ורב הונא לרבותא נקט עשויה כמין קשת דמחזו רגליה טפי כעיר אחת וכיון שבזו צריך בין רגליה פחות מד׳ אלפים כ״ש כשהיא כמין גם. ואלו דברים ברורים ונכונים לכל מודה על האמת וכן דעת רבותי ודעת מורי המובהק ז״ל והקשה הראב״ד ז״ל לרב הונא דאמר שאם בין שני הקשת ד׳ אלפים אמה או בין שני זויות של כמין גם שאין עושין אותה כעיר אחת לרבע אותה. מ״ש מהא דתנן שאם היה פגים אחד יוצא מן העיר בראש האחד וכ״ש אם יוצאין שני פגימין לצד א׳ זה לצפון וזה לדרום שנותנין חוט אחד כנגד הפגים או שני הפגימין ובהא ליכא שיעורא אפי׳ יהא הפגים ארוך הרבה ואפי׳ העיר ארוכה מאד והרי אם העיר ארוכה ויש בראשה פגים גדול הרי הוא כמין גם ואם יש לה שני פגימין לרוח אחת הרי העיר כמין קשת לצד שהפגימין בו וכשהעיר ארוכ׳ מאד יהיה יותר מד׳ אלפים מפגם לפגם וכ״ש מראש העיר הצפוני לפגם שבראשו הדרומי כזה ועוד דהא קי״ל שמערבין עם העיר כל מה שהוא סמוך לה תוך שבעים אמה ושירים ואם הם שתי עיירות ויש ביניהן בורגנין הרבה רצופים שהם תוך שבעים אמה שלשה נעשה הכל כעיר אחת ואפילו ג׳ פרסאות וכדאמרינן לעיל בפרק פסין בהנהו דאזלי מברניש לבי כנישתא דדניאל תלתא פרסי בשבתא ולפי זה זמנין דמשכחת העבור הנוסף לעיר אחת שהוא כמין גם כזה והנוסף בין שתי עיירו׳ שהוא כמין קשת כזה וכיוצ׳ בזה ונמצא שיש יות׳ מד׳ אלפים בין זויות לזוי׳ של כמין גם או בין רגל לרג׳ של כמין קשת והרב ז״ל תי׳ דודאי כל שהפגימין או הבורגנין באין כפי הצורות שכתבנו אין מעברין אותן לדעת רב הונא אלא כשאין בו ד׳ אלפים אמה אבל כשהפגימין או הבורגנין באין כנגד אמציעותה של עיר אז ודאי כוללין אותם בתוך העיר ומעברין כנגדן עיר אחת או שתי עיירות פגימין יוצאין לעיר מרוח אחת זה לצפון וזה לדרום צריך שלא יהיה ביניהן ד׳ אלפים אמה שאל״כ אין מעברין כנגדן כי הוא ז״ל כתב ושני ראשי הקשת חשובו׳ כשני פגימין היוצאין א׳ בולט לצפון ואחד בולט לדרום וכשיש בהם ד׳ אלפים אמה יצאו מתורת פגימה ונעשו תחום שלם ע״כ דאלמא אין מרבעין פגם היוצא מן העיר כשיש בו ד׳ אלפים אמה. ואין דברים אלו מחוורין כל הצורך לפום פשטא דשמעחין וסוגיא דמכילתין שלא נזכר החלוק לא בפגימין ולא בבורגנין. ומורי הרשב״א שיחיה אומר כי חלוקים בין עיר העשויה כקשת לפגימין היוצאין מן העיר מפני שעיר עשויה כמין קשת כיון שישובה של עיר כן אינה עשויה להתמלאת באמצעה. אלא אילו באין להוסיף בעיר אין מוסיפין באמצע אלא בראשי הקשת הן מוסיפין והולכין וה״ה בעיר שיש לה בורגנין וחצרות שעשו חוץ לחומה נתיישבה העיר ונעשית עיר גדולה מוקפת חומה סביב מחוץ ועיר הגדולה לאלי״ם ברצלונה כן היה. ויש ראיה לדברים אלו מהא דאמרינן לקמן בפרקין גבי ג׳ כפרים המשולשים א״ל רבא לאביי כמה יהא בין חיצון לחיצון ואמרי׳ כמה ליהוי כמה דבעי להוי כל שאלו מכניס אמצעי ביניהם ואין בין זה לזה אלא ק״מ ואחת ושליש ואפילו ד׳ אלפים אמה א״ל אין והא אמר רב הונ׳ עיר העשויה כקשת אם יש בשני ראשיה וכו׳ התם ליכא למימר מלי הכא איכא למימר מלי אלמא כלה מילתא תליא בטעמא דליכא למימר מלויה ולפי׳ לא הוזכר דין זה גבי פגימין ולא גבי בורגנין. וזה נכון וברור. וכן נמצא כתוב בנימקי התוס׳.

6 ומי אמר רב הונא הכי והא אמר הונא חומת העיר שנפרצה קמ״א ושליש. פיר׳ חומת העיר שנפרצה שיעורה להיות בתחלתה חשובה כעיר אחת כשהפרצה עד קמ״א ושליש שהוא שיעור שני עבורין כי העבור הוא שבעים חמה ושירים. והשירים הם שני שלישי אמה וכל שהפרצה יותר משני עבורין נדונית כשתי עיירות. וקס״ד דמיירי בנפרצה מרוח אחת שדומה כמין קשת. ופרקי׳ דההיא בשנפרצה משתי רוחותיה זו כנגד זו: ופרכי׳ דאי בנפרצה משתי רוחות מאי קמ״ל רב הונא שנותנין קרפף לזו וקרפף לזו הא אמרה רב הונא חדא זימנא ואפי׳ בשתי עיירו׳ ממש וכ״ש בזו דתנן נותנין קרפף לעיר כו׳ עד רב הונא אמר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו. וא״ת ודילמא דהכא לא אתא רב הונה לאשמעי׳ שנותנין לה עד קמ״א ושליש כשנפרצ׳ אלא לאשמעי׳ שאין נותנין לה יותר ואע״פ שהית׳ בתחלתה עיר אחת וי״ל דלא משמע הכי מלישנא דא״כ כיון דמימרא היא ולא אתמרא על מתני׳ הכי הוה ליה למימר חומת העיר שנפרצ׳ אינו אלא בקמ״א ושליש:

7 והא דתנן נותנין קרפף לעיר ה״פ שאע״פ שאין בתי׳ וקרפפות חוץ לחומ׳ תוך ע׳ אמה אלא שהיא בקע׳ או מגרש פנוי נותנין לה לעיבור שיעור קרפף חוצה לה תוך ע׳ אמה וחכמי׳ אומרי׳ שאין נותנים קרפף זה אלא לשתי עיירו׳ הסמוכו׳ זו לזו שאם את׳ נותן להם יהיו נדונו׳ כעיר אחת ונחלקו בה רב הונ׳ וחיי׳ בר רב דרב הונ׳ סבר נותנין להם שתי קרפפו׳ וחיי׳ בר רב אמר קרפף אחת. וצריכ׳ דאי אשמעי׳ הכא גבי חומת העיר שנפרצה משום דה״ל צד היתר מעיקרא כלומר כי קודם שנפרצה והיתה כעיר אחת היה כלה כד׳ אמות ומודדין לה מחומת׳. ואי אשמועי׳ התם גבי נותנין קרפף לשתי עיירות משום דדחיקא תשמישייהו פי׳ דבקרפף אחד בין שתי עיירות דחוק הוא לתשמישן וצריך קרפף אחר ואחר אבל גבי חומת העיר שנפרצה ונשאר פנוי בנתים לא דחקה תשמישי׳ כי אין האויר בא לה אלא לתוכה והרי יש לה חוצה לה מקום לתשמיש.

8 וכמה יהא בין יתר לקשת. פרש״י ז״ל כמה יהא חורבת החלק שבין הקשת ליתר דאמרי׳ מודדין היתר כשאין בין שני ראשי הקשת ד׳ אלפים אמה. פי׳ לפי דאלו כשיש בין שני ראשים ד׳ אלפים אמה לעולם אין מודדין מן היתר ואפילו אין מן היתר לקשת אלפים אמר דסוף סוף ליכא הבלעת תחומין בין רגלי הקשת שיוכלו ללכת בין זה לזה דרך האויר שבין רגל לרגל כדי שיהא נדון כעיר אחת.

9 רבה בר רב הונא אמר אלפים. פי׳ שיעור התחום ונמצא שיכולין לבא מן הקשת ליתר בהתיר. ויש שהיו סבורים לומר דדוקא באלפים בעינ׳ פחות מד׳ אלפים בין רגלי הקשת אבל אם אין בין רגלי הקשת ניתר אלא פחות מאלפים כיון שאין בו שיעור תחום הרי הכל כעיר אחת ואפי׳ יש יותר מן ד׳ אלפים אמה מרגל לרגל דהא אי בעי אתי מן היתר להקשת תוך התחו׳. וכן נמצא במקצת התוספות אבל אין זה נכון דא״כ אתיא מימרא דרב הונא אליבא דרבה בריה בנקודה מצומצמו׳ שיש בין הקשת ליתר אלפי׳ אמה מצומצמות לא פחות ולא יותר שהרי אם יש פחות מאלפים אמה בין הקשת ליתר אפילו יש בין ראשי הקשת יותר מד׳ אלפים מודדין מן יתר.

10 ואם יש בין היתר לקשת יותר מאלפים אמה אפי׳ אין בין שני ראשי הקשת ד׳ אלפים מודדין מן הקשת לדברי רבה בריה דרב הונא דהא רבה בר רב הונא ורבה בריה דרבא תרוייהו על מימרא דרב הונא קיימי ולפרושי מילתיה אתו והיאך אפשר לומר שלא יעמדו דברי רב הונא אלא באלפים אמה מצומצמות שהוא דבר שאינו מצוי אלא ודאי כדאמרי׳ לעיל שיש בין רגל לרגל יותר מד׳ אלפים שוב אין לו תקנה ואפילו אין בין יתר לקשת אלא פחות מאלפים דכיון שהמרחק גדול כ״כ בין רגלי הקשת דליכא הבלעת תחומין ביניה׳ הרי היא נדונית כשאר כשתי עיירות ואע״ג דמצי אתו ליתר מן הקשת בתוך התחום בדרך האויר שביניהם וכן דעת רבותי:

11 דאי בעי ליתיה ליה דרך בתים. פי׳ וכין דמצי אזלי להתם דרך בתים שבעיר יש לפי לדונם כאלו עומדים כלם ברגלי הקשת והרי יש עבור ביניהם כיון שאין בין ראשי הקשת ד׳ אלפים אמה וכן הלכתא. ואלו שאין מתעברין עמה נפש שיש בה ד׳ אמות. ופרש״י ז״ל בנין שעושין על הקבר וסתמיה לדירת שומר הקבר הוא עשוי וכי קתני שיש בהן בית דירה לא קאי אלא אקבר וסתמייהו לאו לדירה והכי מוכח ממאי דפלוגינהו סיפא ואלו שאין מתערבין עמה. פי׳ איידי דאצטריך למתני נפש שנפרצה משתי רוחותיה דלא שמעינן לה מרישא נקט בהדי כלהו אידך דלא למסמך בהו אדיוקא דרישא:

12 לא צריכא להשלים. פרש״י ז״ל שאם אין בבנין ד׳ אמות על ד׳ אמות מהניא ליה מערה לאשלומי. ויש לפרש עוד דאהני׳ ליה מערה להשלים כגון שהבנין בסוף המערה חוץ לע׳ אמה ושירים שהמערה משלימה לעבר בה כגון שהוא תוך ע׳ אמה ושירים וכן אם הבנין בראש המערה כלפי העיר שמודדין אלפים אמה מסוף המערה. הא דפרכינן מהא דתניא שאין נפנין אלא לאחוריהם. קושיין למ״ד תחומין דאורייתא. דמתנית׳ דברי הכל היא ולפי שטת הירושלמי קושיין לדברי הכל שהירושלמי סובר דכל חוץ לג׳ פרסאות תחומין דאורייתא לדברי הכל. ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה נקט האי קרא מפני שאלו עושין מעשה בהמה שנקבתו של זה נזקק אצל אחר וזה גורם שבניהם ממזרים.