ריטב"א על עירובין צ״ג

1 ואלו השווה את פצימיה. פירש שעשו מחיצות אחרות כנגד פצימיה בענין שאין שם היכר פצימין בין מחיצה למחיצה פסולה שאין כאן אלא שתי דפנות ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם סלוקי מחיצת׳ הוא פירש כי הפסול בא לכאן מפני שבמחיצות הללו האחרונו׳ נסתלקו הדפנות הראשונו׳ שהיו מכשירו׳ אותה ושאר כל הסוגיא מפורשת יפה כפרש״י ז״ל.

2 אמר רב יהודה שלש קרפפות כו׳. פירש כגון ג׳ שהיו מהלכין בדרך ועשו ג׳ מחיצות של שתי או של ערב כגון של חבלים או כיוצא בו וקי״ל בפ״ק דבמחיצות כיוצא באלו לא התירו ליחידי׳ אלא ב״ס לכל אחד ואם היו ג׳ נעשו מרובים והם שיירה שהתירו להם כל צרכם ובלבד שלא ישאר שם ב״ס פנוי ועכשיו ג׳ בני אדם הללו עושין ג׳ קרפפות אלו פחוחות זו לזו והחצונים הם גדולים ועודפין מכל צד על האמצעי שביניהם שהאמצעי פרוץ להם במלואו מכאן ומכאן ואין הפרצה אלא בעשר דלגבי חצונים הוא פתח והרי האמצעי כפתחיהם של חצונים דומיא דחצר גדולה וקטנה וקאמרי דאע״ג דאין בא׳ מהם אלא אדם אחד נעשו שיירה ונותנין להם כל צרכן והוא שערבו מבעוד יום ופרש״י ז״ל שנותנין להם כל צרכן באמצעי קאמר לפי שהאמצעי מצרפן דדיורי גדולה בקטנה ונמצאו שלשתן באמצעי ואחרים פירשו דכיון דקאמר סתמא נותנין להם כל צרכה אף בחצונים נותנין לשם כל צרכם דכיון דנעשו שיירה באמצע למה להו אידך כחצר לאמצעי ונותנין להם בתים כל צרכם וכן דעת מורי הרשב״א נר״ו אמצעי מגופף ושנים החיצונים אינם מגופפין פירש שהקרפף האמצעי הוא הגדול והחצונים הם קטנים ופתוחים לאמצעי במלואם פתח עד עשר ויחיד בזה ויחיד בזה אין נותנין להם כל צרכן שהרי דיורי אמצעי בחצונים ואין דיורי החיצוני׳ באמצעי וא״כ זיל הכא איכ׳ תרי וזיל הכא איכ׳ תרי וליכ׳ שייריה הילכך אם א׳ מן החצוני׳ יש בו יותר מב״ס הרי הוא אסו׳ ואם האמצעי יותר מב״ס כולם אסורין שהרי חצונים במלואם למקום האסור להם שהרי לא נעשו שיירה להיות מותרין באמצעי:

3 אבעיא להו שנים. פירש אסיפא קאי שהאמצעי מגופף והחצוני׳ אינם מגופפין אי להכא נפקי הוו להו תלתא פירש ושרי׳ בשני החצונים יות׳ מב״ס שהרי נעשו שיירה בכל אחד מהם כי דעתם היה מבע״י להשתמש בכל אחד מהם ולקנותם שם שביתה כיון שהם כפתח לאמצעי או דילמא כו׳ פירש דמסתמא יותר היה דעת השנים להפרד כדי שיהא לכ״א הרווחה בקטן הסמוך לו ואשתכח דליכא בחד מינייהו אלא תרי כי כ״א מהם נכון לקנו׳ שבית׳ באמצעי ובסמוך לו ונסתלק מן החיצון האח׳ דהא בקניית שביתה תליא מילתא ובסלוק דעת׳ נמי תליא מילתא וכדאמרי׳ בריש פרקין בני קטן סלוקי נפשייהו מהכא שנים מה שנים בזה ויחיד באמצע מהו פי׳ את״ל דאמרינן חד להכא וחד להכא נפיק שנים בזה כו׳ והלכתא בעיין לקולא פיר׳ שתי הבעיו׳ הללו לקולא תלינן להו ונותנין בהם כל צרכם על הדרך שפירשנו וכלו בשערבו. וכלה שמעתין בשכתלי קטנה נכנסין לגדולה דאי לא קי״ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משו׳ לחי וכלם חשובין מזופפין וכאלו אין אחד מהם נפרץ לחבירו ואין נותנין להם בא׳ מהם אלא ב״ס:

4 א״ר חסדא גדר כו׳. מאי דפרש״י ז״ל במסכ׳ גיטין כגון חריץ עמוק חמשה והשלימו ועשו על שפתו מחיצה חמשה שאין מצטרפין לעשותו רשות היחיד כבר דחאה ר״ת ז״ל מהם דבור וחולייתא מצטרפין לעשרה דדייקי׳ לה מלישנא דמתני׳ בדוכתא ומההיא דפ״ק דשבת בבית שאין בתוכו עשרה וקריו משלימו לעשרה וכדכתיב׳ התם בס״ד והנכון כמו שפרש״י ז״ל בכאן כגון שתי חצרו׳ זו בצד זו וקרקעית׳ של אחת מהן גבוה משל חברת׳ חמשה טפחים ועשו עוד חמשה טפחים על העליונה אין מצטרפין להיות כשתי חצרות שיש ביניהן כתל עשרה ומערבין שנים:

5 ומודה רב חסדא. פירש דלגבי דידהו מחיצה עשרה חשיבא ויכולין לערב לעצמן מפני שרואין פני כתל עשרה וכי קאמר דאין מצטרפין היינו לגבי עליונה שאין רואין פני עשרה דאלו בשיש גדר עשרה עומדין על שפתו ורואין פני עשרה אבל השתא דליכא אלא גדר חמשה והיה אסורין אם אתה מכשירן עכשיו שהשלימו עליו מחיצה עשרה סבורין לומר דבמחיצה חמשה סגי שהרי עכשיו אינם רואין פני עשרה ופרכי׳ א״ה תחתונה תערב הרי כלומר שתוכל לערב לעצמ׳ כדקאמרת דלדידהו חשיבא מחיצה עשרה ועליונה לא חדא תערב ולא תרי תערב פירש לא חדא תערב שתערב עם התחתונה שהרי תחתונה חלוקה ממנה לגבי דידה מיהת במחיצ׳ עשרה ולא תרי תערב כלומר שלא תערב לעצמה דהא לגבי דידה אין כאן מחיצה ותחתונה אוסרת עליה וא״ת ולישני ליה דאה״נ וכי קתני מערבין שני׳ אבני תחתונה קאי וכדשנינן לקמן גבי סיפא דקתני פחות מכאן מערבין א׳ י וי״ל דברישא ליכ׳ למימ׳ הכין דהא קתני בהדיא ועליונ׳ גבוה מן התחתונה י׳ דכל המחיצה בגדר ובין בתחתונ׳ ובין בעליונ׳ מערבין שנים ואין מערבין אחד אבל בסיפא דקתני פחות מכאן מצי לשנוי הכין דה״ק ופעמים שהאחד מהם מערבין אחד ואין מערבין שנים ואבני תחתונה כגון שהיתה עליונה מגופפות והולכ׳ עד עשר אמות פירש כי מלבד החמש׳ שעשו מחיצה בעליונה על הגדר הוסיפו מכאן ומכאן גפופין לתשלום גבוה המחיצה עשרה ושיירו בין הגפופין פתח עד עשר דהשתא הוי כפתח שבין שתי חצרות שמערבין שנים. ומיהו בזו אין מערבין אחד כי התם כיון דמפתח זו איכא גובה עשרה לבני התחתונה דלדידהו גדר חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין.

6 ופרכינן אי הכי אימא היכא פחות מכאן כלומר פחות ממחיצה חמשה מערבין אחד ואין מערבין שנים. ואמאי איבעיא חדא תערב ואיבעיא תרי הערב כלומר דהשתא ליכא ביניהם אלא פתח דקי״ל מערבין אחד או שנים ופרקינן דהכא במאי עסקינן שהתחתונה פרוצה במלואה לפתח של עליונה וכלה שמעתא פשוטה מכאן ואילך וליתיה להאי שקלא וטריא דהא קי״ל גדר חמשה ומחיצ׳ חמש׳ מצטרפין וקא״ל כלה מתנייתא כפשוטה.

7 דיורין הבאין בשבת מהו שיאסרו כלומר כתל שבין שתי חצרות שנפרצה בשבת אוסרין זו על זו או לא מי אמרינן שבת כיון דהותרה הותרה או לא. ת״ש כו׳. קס״ד דסתמא קתני ואפילו נפרצה בשבת. אמר רבה אימור כו׳ א״ל אביי כו׳ עד ואמר לי שבת כיון דהותרת הותרה והקשו בתו׳ מאי קושיא שאני התם דאיתנהו למחיצות אבל הכא דליתנהו למחיצות שנפרצה הכתל שביניהן דילמא לא אמרינן הכי דהא רבותא אמרינן בפ״ק אמר לך רב הונא אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי עד כאן לא קאמר ר׳ יוסי סתם דלא אמרינן שבת כיון דהותר׳ הותרה אלא משום דליתנהו למחיצות אבל הכא דאיתנהו למחיצות ותירצו דההיא דר׳ יוסי איכא מחיצות שעושות רשות כגון חצר שנפרצה לשתי רוחותיה ומבוי שנטל׳ קורתו או לחיו והא חשיב חסרון אבל כתל שבין שתי חצרו׳ דלא עביד רשות אלא לחלק רשויות שלא יתערבו בהא ודאי כי נפל לא חשיב חסרון וכמאן דאיתנהו למחיצות דמי וראוי לומר שבת כיון שהותרה הותרה והשתא אע״ג דקי״ל בההיא כרבי יוסי בהא דהכא קי״ל כשמואל דשרי בסמוך דהא רבא ואביי כוותיה סבי׳ להו וכן רב הונא ורב יהוד׳ ולא תקשי הלכתא אהלכתא לפום האי טעמא דאמרן: איתמר כתל שבין שתי חצרות כלומר שלא ערבו זו עם זו. ונפל בשבת רב אמר כו׳ פי׳ דקסבר דלא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. ופרש״י ז״ל דסתמא קאמר שאין מטלטלין אפילו כלים ששבתו בחצר ואע״ג דקי״ל כר״ש דכלם רשות אחת הם לכלים ששבתו בחצר ומיירי בשערבה כל חצר לעצמה ורב לטעמיה דאמר דערוב גזרינן מאני דחצ׳ אטו מאני דבתים. וק״ל דהכא ליתא לההיא גזירה דהא כיון שסב׳ רב דלא אמרינן שבת הואיל והותרה אסור להוציא כלים דבתי׳ לחצר דחצר אחת אוסרת עליה וא״כ ליכא גזירה דמאני דבתים וי״ל דהכא במאי עסקי׳ כגון שהוציאו כלים דבתי׳ קודם שנפרץ הכתל שאם אתה מתיר לטלטל כלים ששבתו בחצ׳ יאמרו שני כלים במקום אחד זה אסו׳ וזה מותר.