ריטב"א על עירובין צ״א

1 סייעיי׳ לרב יהוד׳ מהא דתני׳ להדי׳ לקמן דלר״ש כלם רשו׳ אחת וכל זה מיסודו של רש״י ז״ל אלא שפירשנו הענין בקוצ׳ תני׳ כוותיה דרב. פי׳ דאמ׳ לעיל בגגי׳ השוי׳ לרבנן שאין מטלטלין בהן אלא בד׳ אמות ותניא כוותיה של רב יהודה פירש דלר״ש כלם רשות אח׳ א״ר וכו׳ פי׳ שאף ר״ש לא התיר אלא בשלא ערבו ושמואל אמר דבין ערבו ובין לא ערבו התיר ר״ש והלכה כמותו והיינו דפרכי׳ לקמן בין לרב בין לשמואל ממתני׳ דר״ש דאלמא אינהו לר״ש קאמרי יש במקצת הספרי׳ וכן א״ר יוחנן הלכ׳ כר״ש בין עירבו בין לא עירבו והאי מלחשך סימן הלבנה:

2 לשמואל ור׳ יוחנן יאמרו שני כלים בחצר אחת זה אסור וזה מותר כלומר הא ודאי אי שרינן כלים ששבתו בחצר אתו לאפוקי כלים ששבתו בבתים כיון דשכיחי בחצר ופרקינן ר״ש לטעמיה ולא גזר דתנן פירש דר״ש לא גזר באמצעי׳ אטו חצרות דילמא אתי מביתיה לאחד מן החצונות כלים דחברתה דשכיחי ברשותה הכא נמי לא גזר. וא״ת א״כ תהוי הא מתני׳ תיובתא לרב דקאמר הכא דר״ש גזר דהא ברירנא דרב אליבא דר״ש אמר לה וי״ל דאמר לך רב דשאני התם דאשה בקיאה בכליה וכלים דידה בכלים דחברתה לא מחלפא ומדע ידעה דכלי׳ מותרין עם חברתה לפי שערבה עמה אבל לא בכלי דחיצונה שלא עירבה עם חברתה וא״ת עוד מ״מ קשיא דשמואל אדשמואל דהא התם פסק שמואל הלכה כרבנן דאמרי שאף אמצעית אסורה משום גזרה דחצונות ואלו הכא פסק כר״ש דלא גזר. י״ל דשמואל סבר דהתם שייך למגזר טפי משום דבין כלים דידה ובין כלים דחברתה כלהו כלים דבתים או דחצרות נינהו וליכא היכרא ומחלפי לה אבל הכא כלים דבתים ידיעי ולא מחלפי בכלים דחצר ועוד דהתם משום גזרה לא מבטלי׳ הית׳ שבא לה ע״י עירוב אבל הכא שאין ההית׳ מחמת עירוב מבטלי׳ ליה משום גזרה וא״ת דכיון דטעמיה דפליגן נינהו מאי הוי דאמרינן הכא ר״ש לטעמיה דלא גזר. י״ל דה״ק שמואל דר״ש לטעמיה דלא גזר אפילו התם וכיון דהתם לא גזר כ״ש דהכא לא גזר אבל אליבא דהלכתא בהא דהכא סבי׳ לן כרב ולא כההיא דהתם היכי משכחת לה והוא מפ׳ לה בכומתא וסודרא פי׳ שהוציאן לחצ׳ דרך מלבוש והפשיטם שם ובאו להוציאם משם לחצ׳ דרך אחר׳ דהא אסור כיון ששבתו בבתים: ומיהו משום הא לית לר״ש אליבא דרב למיגז׳ בכלים ששבתו בחצר כדגזרינן בשערבו דהא בכומתא וסודר׳ וחבירו שיוציאו׳ לחצר דרך מלבוש ויפשיטום שם מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרינן כלים אמטולתא. והקשו בתוספות דהכא פסק שמואל הלכה כר״ש ואלו במסכת גטין אמר שלא יעמד אדם בגגו ויקלוט מימי גשמים מגגו של חבירו דאלמא סבר לה כרבנן דגגין אינם רשות אחת ותירצו ה״ק שלא יקלוט אדם מימי גשמים מגגו של חבירו כדי להביא לביתו וקמ״ל דאע״ג דמן האויר קלטם הרי הוא כאלו נתן בקרקע וכאלו הבי׳ מגגו של חבירו לבית וא״ת א״כ אפילו מגגו שלו דלגבי הא פרוץ במלואו למקום האסור לו וי״ל דשמואל לטעמיה דסבר דאפילו מחיצו׳ שאינם נכרות אמרי׳ גוד אסיק מחיצתא ולפי׳ מגגו מותר לקלוט ולהביא לביתו ובמקומה פירשתיה בס״ד:

3 הא מני רבנן היא. פי׳ דאינהו ודאי גזרו הכא בשערבו כי היכי דגזרי התם גבי אמצעי׳ חמש חצרו׳ כו׳ להכי נקט פתוחה זו לזו משום דהך רישא ר׳ מאיר היא דאמר גג וחצר שתי רשויו׳ ולדברו א״א להוציא מחצר לחצר כשלא ערבו דרך כתל גזרה משו׳ תל ברשו׳ הרבי׳ אלא צריך לשכנים ולהוצי׳ דרך פתחי׳ וכדאמרי׳ לעיל בריש פרקין ואלו בהא מתניית׳ לא אסר ר׳ מאיר אלא שלא להוצי׳ ולהכניס מחצר למבוי וממבוי לחצר הא מחצר לחצר שרי ולפיכך צריך לומר שהן פתוחו׳ זו לזו דלא שרי מחצר לחצר אלא בדרך פתחים כן פירש הראב״ד ז״ל:

4 טעמא דלא ערבו הא ערבו לא. פי׳ דהא בהדיא קתני ר״ש בזמן שהיו של רבים ושכחו ולא ערבו גג וחצר כו׳ רשות אחת היא הא ערבו אסורין זה עם זה וקשיא לשמואל ורבי יוחנן ופרקינן מאי לא ערבו שלא ערבו חצרות בהדי אהדדי פירש ור״ש ה״ק דאפילו בזמן שהם של רבי׳ ושכחו ולא ערבו חצרות זו עם זו גג וחצ׳ ואכסדר׳ ואידך כלם רשות אחת והא לא ערבו קתני פרש״י ולא ערבו משמ׳ שלא ערבו כלל לא חצרות עם בתים ולא חצרות בהדי הדדי ופרקינן תני לא נשתתפו כלומר דלא ערבו לא נשתתפו הוא ור״ת ז״ל פירש והוא שלא ערבו קתני ולא קרינן עירוב אלא לחצרות עם בתים דאלו אחצרו׳ בהדי הדדי שתוף קרינן ליה כיון שפתוחו׳ למבוי והם מתערבו׳ דרך בתים עם מבוי מסתמא ופרקינן תני בברייתא לא נשתתפו כלו׳ דלא דקתני ולשתוף קרי ערוב:

5 לימא מסייע ליה כו׳. לר׳ זירא אמר רב והקשו בתוספות ולמאי דקס״ד דמתנייתא קתני שלא ערבו חצרו׳ עם בתים היכי מסייע ליה לרבי זירא אמר רב דהא אמרי׳ התם בפ׳ רבי אליעזר דמילה שלא אמר רב אלא בשערבו חצרות עם בתים אבל לא ערבו מטלטלין בכלו ואלו הכא קתני דאע״ג דלא ערבו במבוי אסו׳. ומורי הרשב״א שיחיה היה אומ׳ שאין זו קושיא דדילמא אנן לא מסייעינן ליה ממתנייתא אלא לבתר דאוקימנא דמאי לא ערבו חצרות בהדי הדדי ולא דק בה מרן נר״ו דהא אנן אליבא דשמואל ור׳ יוחנן הוא דפרישנא שלא ערבו חצרות בהדי הדדי. אבל לרב אמרינן שלא ערבו חצרות עם בתים וכיון דלר׳ זירא אמר רב אתא לסיועי מתנייתא בשלא ערבו חצרות עם בתים היא אליבא דרב וקושית התספות קושיא נכונה מאד והרבה תרצו בה ומה שנרא׳ לי נכון דמאי דאמרינן התם שלא אמר רב שאין מטלטלין אלא בד׳ אמו׳ אלא בשערבו אבל לא עירבו מטלטלין בכלו היינו אליבא דר״ש דס״ל איליבא דרב שאם לא ערבו הויין חצר ומבוי רשות אחת ויש למבוי הזה חצרות ומותר לטלטל בכלם דמי גרס לחצרות שיאסרו בבתים ואינם ואם ערבו חצ׳ ומבוי שתי רשויות ואין מוציאין ומכניסין מזה לזה ה״ל מבוי בלא חצרות ודינו בכרמלית אבל רישא דמתנייתא דהכא רבנן היא או ר״מ דסבי׳ להו דבין ערבו ובין לא ערבו חצר ומבוי שהיא שתי רשויות ולא ערבו לרבנן ור׳ מאיר ערבו לר״ש אליבא דרב שנסתלקו חצרות ממבוי ואין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות.

6 מהו דתימ׳ כי פליגי רבנן כו׳. ויש מקשים הא ניחא לשמואל ורבי יוחנן אלא לרב דאמר שאף רבי שמעון לא התיר אלא בשלא ערבו ובלא ערבו בלחוד פליגי רבנן מאי איכא למימר וזו אינה קשיא דאנן מתרצינן לה השתא לאפוקה מדרב דאלו לרב מתני׳ קתני מבוי עצמו אסור כאידך דר׳ זירא אמר רב וזה פשוט.